המרחק בין רגע הפציעה לבין החזרה לעמידה על הרגליים נמדד היום לא רק במהירות הטיפול, אלא גם ביכולת לתכנן מחדש את הגוף הפצוע. במציאות הישראלית של השנים האחרונות, שבה חדרי הטראומה מטפלים במקביל בפצועי מלחמה, נפגעי תאונות דרכים, רוכבי קורקינטים וקטועי גפיים, האורתופדיה הפכה מתחום שעוסק בקיבוע שברים למערכת מורכבת של קבלת החלטות תחת לחץ, תכנון מותאם אישית ושיקום שמתחיל כמעט מהרגע הראשון. בריאיון מיוחד מסביר פרופ' אמל חורי, מנהל החטיבה האורתופדית באיכילוב, כיצד נראית רפואת הטראומה החדשה, ומה צפוי להשתנות בעשור הקרוב.
כיצד תגדיר טראומה אורתופדית?
"טראומה אורתופדית מוגדרת כפגיעה במערכת השלד: עצמות, מפרקים, רצועות ורקמות רכות, הנגרמת כתוצאה מפגיעה חיצונית כמו תאונת דרכים, נפילה, פציעת ספורט או פגיעה חודרת. מדובר בתחום מורכב ודינמי במיוחד, המחייב שילוב בין טיפול מידי, לעיתים מציל חיים, לבין חשיבה לטווח ארוך שמטרתה השבת תפקוד ואיכות חיים. חשוב להדגיש כי מומחים בטראומה אורתופדית אינם עוסקים רק בפציעה החריפה, אלא גם בסיבוכיה: שברים שלא התאחו, שברים שהתאחו בעיוות ופגיעות מורכבות הדורשות תיקון ושחזור מתקדם".
מאז המלחמה, התחום נמצא בלב הרפואה הישראלית, ספר על השינוי הזה?
"טראומה אורתופדית תמיד הייתה חלק מרכזי מהעשייה בבית חולים גדול כמו איכילוב. בהיותנו מרכז רפואי במטרופולין תל אביב, אנו נחשפים באופן יומיומי לפציעות שגרה רבות כמו תאונות קורקינטים ואופניים חשמליים, נפילות מגובה, חבלות ביתיות ושברים אצל קשישים. מדובר בהיקף משמעותי של פעילות, שהולך וגדל בשנים האחרונות.לצד זאת, אסור לשכוח שתאונות דרכים ממשיכות להוות גורם מרכזי לתחלואה, ובמקרים רבים אף את סיבת המוות העיקרית בקרב צעירים. זהו נתון שמדגיש כי טראומה אינה רק סוגיה רפואית, אלא גם אתגר חברתי ובריאותי רחב. המלחמה הוסיפה לנו ממד נוסף, מבחינת היקף הפצועים ומורכבותם. אחד המאפיינים הייחודיים שראינו במלחמה האחרונה עם איראן הוא סוג פצועים שלא תמיד מקבל תשומת לב מספקת: אזרחים שנפצעו בדרכם למרחבים מוגנים או בתוכם. מדובר בפציעות הנגרמות לעיתים מנפילות פתאומיות, תנועה חפוזה בתנאי לחץ או תנאי סביבה לא אופטימליים, תזכורת לכך שגם מצבי חירום יוצרים טראומה אזרחית עם מאפיינים ייחודיים".
מהם ההבדלים בין פציעות שגרה לפציעות מלחמה?
"יש הבדלים, אך גם קווי דמיון. פציעות שגרה נוטות להיות ממוקדות יותר עם שברים סגורים או פגיעות נקודתיות יחסית. לעומת זאת, פציעות מלחמה מאופיינות בעוצמתם: פגיעות רסיסים, פגיעות רב-מערכתיות, נזק משמעותי לרקמות רכות ולעיתים קטיעות.עם זאת, בבסיס מדובר באותו אתגר: ייצוב המטופל, הצלת הגפה, ושאיפה להחזיר תפקוד. ההבדל המרכזי הוא במורכבות, בהיקף הפגיעה ובצורך בקבלת החלטות בתנאים מורכבים ולעיתים קיצוניים.מאפיין נוסף של פציעות מלחמה הוא הגישה הטיפולית המדורגת –staged surgery במקרים רבים לא ניתן לבצע תיקון סופי בניתוח אחד. הטיפול מתחיל בייצוב ראשוני, לעיתים באמצעות קיבוע חיצוני ושליטה בזיהום וברקמות הרכות, ובהמשך, לאחר התייצבות המטופל, מבוצע השחזור הסופי. מדובר בגישה שהפכה לאבן יסוד בטיפול בטראומה מורכבת".
כיצד הטיפול בטראומה אורתופדית שונה מזה שהיה לפני עשור?
"השינוי בעשור האחרון הוא משמעותי מאוד. בעבר, הדגש היה בעיקר על קיבוע השבר. כיום, מדובר בגישה רחבה הרבה יותר, טיפול רב מערכתי, שמירה על הרקמות הרכות, ושיקום מוקדם ככל האפשר. הטכנולוגיה ממלאת תפקיד מרכזי: הדמיה מתקדמת מאפשרת הבנה מדויקת של הפציעה בזמן קצר, תכנון ניתוחים נעשה באמצעים דיגיטליים, ולעיתים אף באמצעות סימולציות מוקדמות.תחום הדפסת התלת ממד מהווה דוגמה לשינוי זה. כיום ניתן להתמודד עם חסרי עצם קריטיים באמצעות תכנון וייצור של שתלים מותאמים אישית. במסגרת מרכז לוין לחדשנות כירורגית והדפסת תלת ממד של המרכז הרפואי, אנו משלבים טכנולוגיות אלה בטיפול במקרים מורכבים במיוחד, כאלה שבעבר היו קשים מאוד ואף בלתי פתירים. מרכז לוין הוא המוביל והחלוץ בתחום, ולאחרונה קיבל תו תקן בינלאומי והפך להיות המרכז היחיד בישראל שיש לו תו תקן בינלאומי (ISO), מדיקלי לתכנון כירורגי וייצור אביזרים מותאמים אישית לניתוחים, ובכללם משתלים שיכולים להישאר בגוף האדם בשני סוגי חומרים- טיטניום ופולימרים".
עד כמה התחום דורש יצירתיות וחשיבה "מחוץ לקופסה"?
"במידה רבה. אין שני פצועים זהים, ולעיתים אין פתרון אחד 'נכון'. יש מצבים שבהם נדרש לשלב בין טכניקות שונות, להתאים פתרונות תוך כדי תנועה, או לקבל החלטות מורכבות מאוד. כך למשל, בפציעות גפה מורכבות, אנו עובדים לעיתים בשלבים, תוך התאמה מתמשכת של הטיפול למצב הרקמות. במקרים אחרים, נדרש איזון בין ניסיון להציל גפה לבין האפשרות של קטיעה שתאפשר שיקום טוב יותר ואיכות חיים גבוהה יותר".
האם המלחמה האיצה תהליכים בתחום?
"המלחמה חידדה והאיצה תהליכים קיימים, בעיקר בהיבטים של עבודה בצוותים, קבלת החלטות תחת עומס, והתאמה מהירה למציאות משתנה. היא גם הדגישה את המשמעות של משאבים: פצועי מלחמה דורשים לעיתים סדרת ניתוחים, אשפוזים ממושכים ושימוש אינטנסיבי בחדרי ניתוח, שהם מהמשאבים היקרים והמצומצמים ביותר במערכת הציבורית".
האם הפגיעה הנפשית היא חלק מהתמונה?
"פציעות טראומה אינן מסתכמות בפגיעה הפיזית בלבד. מטופלים רבים מתמודדים עם פגיעה תפקודית עמוקה, והשלכות נפשיות משמעותיות. בהתאם לכך, השיקום המודרני מתייחס למטופל באופן רחב יותר, מעבר לריפוי השבר עצמו".
כיצד נראה מסלול השיקום של פצוע טראומה קשה?
"השיקום מתחיל מוקדם יותר מאשר בעבר, לעיתים כבר בימים הראשונים לאחר הפציעה. פיזיותרפיה מוקדמת, שילוב צוותים רב תחומיים והתאמה של פתרונות שיקום מתקדמים מאפשרים שיפור משמעותי בתוצאות. בתוך כך, אנו באיכילוב מובילים את תחום אוסאואינטגרציה - חיבור ישיר של שתל לעצם במטופלים קטועים, והיינו הראשונים להביא את הבשורה לארץ. עד כה נותחו מספר מטופלים שסבלו מבעיות גדם מורכבות, ובמקביל הוקמה מרפאה רב-תחומית ייעודית למטופלים קטועים, המטפלת בכלל ההיבטים של גדם לא תפקודי, כולל כאב כרוני ובעיות עצביות. גישה זו מאפשרת לתת מענה למטופלים שבעבר אפשרויות השיקום שלהם היו מוגבלות מאוד".
מהו האתגר הגדול ביותר של מערכת הבריאות בתחום זה?
"האתגר המרכזי הוא ניהול העומס והמשאבים. הביקוש לטיפול בטראומה הולך וגדל, בעוד המשאבים כמו כוח אדם, חדרי ניתוח ותשתיות שיקום מוגבלים. שמירה על איכות טיפול גבוהה בתנאים אלה היא אתגר מתמשך".
כיצד תראה האורתופדיה הטראומטית בעוד עשור?
"ניתן לצפות לשילוב גובר של רובוטיקה, בינה מלאכותית וחומרים ביולוגיים מתקדמים. עם זאת, גם בעתיד, לב המקצוע יישאר היכולת לקבל החלטות מורכבות ולהתמקד באדם שמאחורי הפציעה".
בשיתוף איכילוב
