גיל המעבר הוא שלב בחיי האישה המתאפיין בירידה בפעילות השחלות המפסיקות לייצר את הורמוני האסטרוגן והפרוגסטרון. טווח הגילאים רחב ונע בדרך כלל בין סוף שנות ה-40 ותחילת שנות ה-50. התסמינים השכיחים של גיל המעבר הם גלי חום והזעות, הפרעות שינה, שינויים במצב הרוח, עלייה במשקל, הפרעות זיכרון וכאבי שריר-שלד. הפרעות שינה הינן התסמין השני בשכיחותו ויכולות להקדים את יתר התסמינים של גיל המעבר.
עד 60% מהנשים מדווחת על קשיי שינה, כאשר התלונה השכיחה היא התעוררויות ליליות חוזרות ואחריה קשיי הרדמות ויקיצות בוקר מוקדמות. חשוב לזכור ששכיחות הפרעות השינה עולה עם הגיל, ללא קשר לגיל המעבר, אך ככל הנראה קיימים גורמים נוספים התורמים לשכיחות היתר של הפרעות שינה בגיל המעבר.
מדוע השינה נפגעת בגיל המעבר?
כאמור, השינוי המרכזי בגיל המעבר הוא ירידה ברמות הורמוני האסטרוגן והפרוגסטרון. להורמון הפרוגסטרון תכונות המשרות שינה ומורידות חרדה וכן תכונות מעוררות נשימה. גם להורמון האסטרוגן תכונות מיטיבות עם השינה עם קיצור משך ההרדמות ומספר ההתעוררויות הליליות. לכן, ירידה ברמות ההורמונים יוצרת אצל חלק מהנשים הפרעות שינה. בחלק מהנשים קיים קשר בין חומרת גלי חום והזעות ליליות לחומרת קשיי השינה, המשתפרים תחת טיפול הורמונלי חלופי. חשוב לזכור שלנשים רבות עם קשיי שינה אין גלי חום כלל ולכן, במסגרת ההערכה, יש לחפש גורמים אחרים המפריעים לשינה.
הפרעות חרדה ודכאון שכיחות בגיל המעבר פי 4-2 בהשוואה לגילאים אחרים והמחשבה היא שהשינויים ההורמונליים והירידה ברמות האסטרוגן אחראים לכך. קיים קשר דו–כיווני בין הפרעות במצב הרוח להפרעות שינה. קשיי הרדמות מצידם מחמירים חרדה, אי-שקט ואף דיכאון. בנוסף, נצפה שבנשים עם גלי חום ודכאון איכות השינה ירודה אף יותר בהשוואה לכל אחד מהמצבים הללו בנפרד.
קיימת עלייה בשכיחות תסמונת דום נשימה בשינה (תדנ"ש) בנשים בגיל המעבר. הסיבות לכך הן העלייה במשקל עם שינוי בפיזור השומן בגוף וירידה ברמות הפרוגסטרון שלו אפקט מגן על תפקוד מערכת הנשימה. תדנ"ש גורם להתעוררויות ליליות שהינן ביטוי שכיח יותר לתדנ"ש בנשים לעומת גברים. זו אחת הסיבות לכך שההענות לטיפול במכשיר ה-CPAP שהינו הטיפול היעיל ביותר בתדנ"ש בנשים נמוכה בהשוואה לגברים.
שנות גיל המעבר הן שנים בהן נשים חוות לעתים שינויים נוספים בחייהן כמו שינוי בתפקיד המשפחתי, שינויים במקום העבודה, בעיות רפואיות שמופיעות עם הגיל, מחשבות על פרישה לגמלאות ועל הזדקנות. כל אלה הם גורמי לחץ בעלי יכולת השפעה על השינה.
מגוון הגורמים להפרעת שינה בגיל המעבר והאפשרות שמספר גורמים קיימים בו זמנית מכתיבים את הגישה הטיפולית. חלק מהנשים יחוו הפרעות שינה לתקופה קצרה ולא יזדקקו להתערבות טיפולית. אחרות יחוו קשיים משמעותיים עם הפרעה לתפקוד היומיומי ויזדקקו לטיפול.
האופציות הטיפוליות כוללות טיפול קוגניטיבי–התנהגותי לקשיי השינה, זהו טיפול פסיכותרפי ממוקד זמן ומטרה שנמצא יעיל ובעדיפות על טיפול תרופתי לטיפול בקשיי שינה. טיפול הורמונלי חילופי - הוא הטיפול היעיל ביותר לתסמיני גיל המעבר ובעל אפקטים חיוביים נוספים כמו מניעת אבדן עצם ושברים. קיים שיפור חלקי בתסמיני הפרעות השינה תחת טיפול הורמונלי חילופי. יש לזכור שיש עלייה קלה בסיכון לקרישי דם ותיתכן עלייה בסיכון לסרטן שד /רחם. יש לכן להיוועץ עם הרופא המטפל לגבי הטיפול המתאים.
אפשרות נוספת היא טיפול תרופתי כמו טיפול במלטונין בשחרור איטי. ידוע שחלק מהפרעות השינה בגיל המעבר נובע משינויים בתפקוד המערכת הסירקדיאנית ("השעון הביולוגי") ותוספת מלטונין יכולה לשפר את המצב. במידה ואין שיפור תחת טיפול הורמונלי או שאין אפשרות לטיפול הורמונלי, יש מקום לטיפול תרופתי בתרופות שינה.
תקופת גיל המעבר היא שלב טבעי בחיי האישה, המלווה בשינויים ביולוגיים ופסיכוסוציאליים. הבנה של השינויים וגורמי הסיכון לתחלואה השונים בין אישה לאישה, תעזור לבחירת ההחלטות הטיפוליות המתאימות לה, כדי לשמר המשך בריאות ואיכות חיים.
ד"ר מיכל גרינפלד היא רופאה בכירה, מכון סגול-שירצקי לרפואת שינה, המרכז הרפואי איכילוב ת"א
בשיתוף המרכז הרפואי איכילוב ת"א
