"הסביבה התומכת מעודדת יוזמה"
קטי מיכלסון (35), בזוגיות, תושבת תל אביב | פיזיותרפיסטית בגן שיר ביחידת אשדוד
קטי, ספורטאית מקצועית בעברה, עובדת כפיזיותרפיסטית בגן באשדוד זו השנה השמינית. כילדה התחילה להתאמן בקרטה כשעלתה לארץ מאוקראינה עם משפחתה, ובהמשך התחרתה בקביעות באליפויות עולם ובאליפויות אירופה ואף זכתה במדליה באליפות הארץ 2023, ובמכביה 2022. כשפרצה המלחמה הפסיקה להתחרות וכרגע היא מתאמנת באופן קבוע בקרוספיט.
בגן שבו מספקת עמותת "אותי" את הטיפול הבריאותי המקדם לומדים ילדים על הספקטרום האוטיסטי בדרגות תפקוד שונות, וקטי אחראית על היבטי ההתפתחות המוטורית, ממש מרגע האבחון. "אני מנהלת שיח עם הורי הילד, מפתחת עבורו תוכנית אישית בהתאם למצבו ומתערבת כשעולה הצורך", מספרת קטי ומוסיפה כי "עבודת הצוות בגן והסביבה התומכת מעודדת יוזמה, תוך שילוב כלים מעולמות תוכן שונים.
"כפיזיותרפיסטית וכאחראית על התחום המוטורי של הילדים, אני עובדת בשיתוף פעולה עם הפסיכולוגיות וקלינאיות התקשורת בעמותה. במקביל לפן המקצועי, אנחנו דואגות גם לחזק האחת את השנייה כי מדובר בעבודה לא פשוטה". קטי מדגישה את העובדה שהעמותה דואגת לטפח את העובדים ולהדריך אותם, תוך הענקת מעטפת תמיכה רגשית ומקצועית כתוצאה מטבעו של התפקיד. "ההון האנושי והמסירות לעובדים הן הסיבות שאני ועוד עובדים רבים בוחרים להישאר בעמותה שנים רבות".
כיצד משתלבים חייך האישיים עם העבודה בעמותה?
"כעולה, המסגרת הספורטיבית העניקה לי כלים להתמודד עם הקושי שבקליטה במדינה חדשה. חשיבות המסגרת שמעצימה ונותנת מענה פיזי, שהוא בעת גם רגשי, מהווה עבורי עוגן ומשמשת אותי בטיפול בילדי הגן. הצלחה עבורי נחשבת כשאני מאתגרת את הילד לגלות את הספורט והתנועה וליישם אותם בתפקוד החברתי היומיומי".
כיצד זה בא לידי ביטוי?
"יש לי דוגמה על אחד הילדים בגן שפחד מאוד מתנועה, מה שהגביל אותו בפעולות פשוטות כמו עלייה במדרגות או זריקת כדור. בילד הזה טיפלתי תוך שימוש באלמנטים מעולם הקרטה, ובכך הצלחתי לסייע לו להתגבר על הפחד מתנועה. המטרה שלי היא לנסות ולשלב את הילדים בחוגי תנועה בתוך הקהילה, שיהוו כר לשילוב חברתי, אלמנט העצמה ודבקות במסגרת. ילדים על הספקטרום, גם אם לכאורה הם ממוקמים באותה נקודה על ציר התפקוד, שונים בתכלית זה מזה ועם מאפייני אישיות אחרים, לכן המגוון הגדול של ההון האנושי בעמותה והרקע השונה שכל מטפל מגיע איתו הם קריטיים. כך גדל הסיכוי שהילד יקבל טיפול שתפור על פי מידותיו ושמותאם לו אישית".
"עבודה אינטגרטיבית בזכות צוות רב מערכתי"
רעות גרינברג שריג (46), נשואה ואמא לשלושה, תושבת כפר סבא | מטפלת באמנות ומדריכת הורים במערך מעונות וגנים ביחידת כפר סבא
"כמטפלת באמנות ומדריכת הורים בגן בכפר סבא, אני חלק מצוות רב מערכתי שמאפשר עבודה אינטגרטיבית מול ההורים. הצוות כולל מנתחת התנהגות, קלינאית תקשורת, מרפאה בעיסוק ופסיכולוגית", אומרת רעות גרינברג שריג. רעות למדה בתיכון לאמנויות תלמה ילין והשלימה את לימודיה לתואר ראשון בתקשורת חזותית בבצלאל. אחרי לידת בנה השלישי החליטה לעשות הסבה מעבודתה בתחום העיצוב הגרפי, והשלימה לימודי תואר שני בטיפול באמנות במכללת בית ברל, מקצוע שהוכח כמיטיב וחשוב לאוכלוסיית האוטיסטים.
רעות מתארת ברגישות כיצד אבחון ילד על הספקטרום מערער מהיסוד את התא המשפחתי ואת מצב ההורים, שמרגישים לעתים אשמה וחוסר מסוגלות. הצוות הטיפולי בגן מעניק להם הדרכה וטיפול הכוללים בין היתר את הכרת השפה החדשה, התנהלות המשפחה נוכח האבחון והמשמעויות ופענוח תקשורתי על ידי התבוננות בילד. "אצל ילדים על הספקטרום התקשורת מתפתחת באופן איטי, כך שלמשל להבעות הפנים של ההורים והילדים יש משמעות", היא מסבירה. "מטרתנו העיקרית היא לתת מענה קונקרטי, התנהגותי ורגשי, כך שחייהן של המשפחות שנמצאות במערבולת וכאוס עם קבלת האבחון, יהיו רגועים ובהירים יותר".
כיצד משתלבים חייך האישיים עם העבודה ב"אותי"?
"אני מקדישה זמן רב למעורבות חברתית במסגרת בית הספר הדו-לשוני היהודי-ערבי 'אליף-בית' בבית ברל, שבו לומד גוני, בני בן ה-9, יחד עם ילדים מכפר סבא, יישובי דרום השרון, טירה וטייבה. בפרט בתקופה הנוכחית, לאור המציאות המורכבת והרגישה בארץ, נדרשת עבודה רבה על מנת להחזיק יחד את רעיון החיים המשותפים. הן במסגרת עבודתי בגן התקשורת והן בפעילות הקהילתית בבית הספר הדו-לשוני נדרשת בניית קשר ואמון תוך היכרות מעמיקה עם האחר, בין אם הורי הילדים בגן ובין אם חברי הקהילה של בית הספר מהמגזר הערבי, על מנת ליצור שינוי. בשני מרחבים אלו, בעבודה בגן ובמעורבות החברתית, דרושות אמונה ותקווה בדרך המשלבת עבודה קשה, התמדה, הקשבה וקבלת האחר".
לסיכום מדגישה רעות את הגמישות כערך מקצועי בעמותה, שמאפשר לה ולעובדים האחרים לחשוב על פתרונות יצירתיים עבור הילדים ומשפחותיהם.
"ההון האנושי ב"אותי" הוא הלב והמנוע לפעילותנו ולהצלחתנו"
טלי אדלשטיין (49), נשואה ואמא לשלושה ילדים, תושבת ראשון לציון | מנהלת משאבי אנוש ופיתוח ארגוני
"בשנים האחרונות בולט הפער בין מספר המטפלים לבין הדרישה הקיימת", אומרת טלי אדלשטיין, שאמונה על תחום משאבי האנוש בעמותה. "אנחנו מייחסים חשיבות יתרה לגיוס ולשימור מטפלים ועובדים איכותיים ובעלי מוטיבציה, מתוך הרצון והרעיון 'לקדם אותם — לקדם אותך'. אנו רואים חשיבות בשימור ובקידום מקצועי ואישי של המטפלים שלנו, שנותנים יום-יום את הלב והנשמה בעבודה ובכך מאפשרים גם את קידום המטופלים שמקבלים טיפול איכותי".
אדלשטיין מדגישה שבניגוד למקובל היום בשוק העבודה, רבים מהעובדים ב"אותי" בוחרים להישאר ולעבוד שנים רבות בעמותה, בידיעה שיש להם אופציה ריאלית להתפתח. לדבריה, נאמנות העובדים נובעת מהמדיניות שמטופחת בעמותה לשימור עובדים איכותיים תוך פיתוח מקצועי, לימוד מתמיד וקבלת במה ליצירתיות ולחשיבה מחוץ לקופסה. אדלשטיין, שעובדת כבר 12 שנים בעמותה, השלימה תואר ראשון ותואר שני במינהל עסקים ולמדה ייעוץ ארגוני פסיכואנליטי-מערכתי, כך שכשהתחילה לעבוד בעמותה השפה המקצועית והעבודה עם מטפלים לא היו זרות לה: "בשנים הראשונות התמקדתי בעיקר בשימור ההון האנושי, בתנאי העסקתם ובגיוס עובדים בפריפריה. עם השנים פיתחנו את מחוזות הדרום והצפון באמצעות הענקת מענקי פריפריה לעובדים, והצלחנו לייצר תשתית מקצועית איתנה ולחזק את השם המקצועי החזק של העמותה גם באזורים אלו".
מה הם האתגרים בגיוס עובדים לעמותה?
"בשנים האחרונות אנו מתמודדים עם האתגר המשמעותי העומד בפנינו: המחסור האדיר במטפלים אל מול הדרישה העצומה. אנחנו שומרים על רמת מקצועיות גבוהה בטיפולים ובפיתוח מקצועי משמעותי למטפלים ויצרנו קהילה המונה אלפי מטפלים 'מדברים אוטיזם באותי', המעניקה מדי חודש הרצאות ופעילויות להרחבת הידע לכל המעוניין. בנוסף לזאת מייחדת אותנו הגישה האנושית והערכית שמנחה את כל הנעשה בעמותה. אנחנו רואים בעובדים בני אדם בעלי משפחות עם צרכים וחלומות. לכן אנו דואגים לתת להם מענה הוליסטי — משכר הולם ותנאים סוציאליים טובים, דרך הדרכה אישית, פיתוח קריירה וקידום מנהיגות ועד ליצירת קהילה תומכת של עמיתים. המטפלים שלנו מייצגים בצורה נאמנה את היתרון היחסי שיש בעבודה בעמותה, כך שבסופו של יום מטפלים רוצים לעבוד אצלנו כי הם מבינים את הערך המוסף שאנחנו מעניקים".
על מה ניתן דגש במלאכת הגיוס?
"אנחנו שמים דגש רב על יכולת עבודה בצוות, כי בעבודה אנחנו נמצאים בלמידה תמידית האחד מהשני, על רצון להתפתח, על רמת המחויבות של העובד ועל היכולת להחזיק תהליכים ארוכי טווח. על מנת להגיע לתוצאות בעבודה עם הילדים דרוש זמן להבנת משמעות התהליך".
מה נחשב הצלחה בעינייך?
"הצלחה בעיניי היא השיפור המתמיד שאנו עושים בגיוס ובשימור העובדים כדי לתת את המענה הטיפולי והאיכותי הנדרש. 'אותי' היא בית חם ומקצועי לאנשי טיפול. בית שנותן להם את הכלים, ההזדמנויות והגיבוי לפרוח ולממש את עצמם במקצוע החשוב הזה, ובית הקשוב לפיתוח ולייזום פרויקטים ורעיונות המגיעים מהשטח. הצלחה מתבטאת גם בתחושת המשפחתיות שנבנתה כאן — לא רק בזמנים טובים, אלא דווקא בתקופות משבר ומלחמה, כשאנו שומרים על זכויותיהם של אנשי הטיפול, מקשיבים למצוקותיהם ורואים אותם באמת, מתוך הבנה שרק כך נוכל להמשיך ולהעניק טיפול מיטבי גם בעתות קושי. בשבילי זו זכות גדולה להיות שותפה למסע המקצועי של אנשי הטיפול המדהימים האלה. לזה אני קוראת הצלחה".
"יש מקום לכל חלום ולכל רעיון"
שיר צנטנר (38), נשואה ואמא לשני ילדים, גרה בכרכור | חברת המטה והמקצועי ומנהלת סקטור ריפוי בעיסוק במערך בתי הספר. מנהלת מקצועית של מכינת הורים לנוער על הרצף האוטיסטי
"אחד הדברים המדהימים שמעידים על איכות ההון האנושי במערך בתי הספר ב'אותי' הוא העובדה שישנם פחות מ-200 מטפלים ויותר מ-2,000 ילדים שמקבלים טיפול מסור ומקצועי שמותאם להם אישית", אומרת שיר צנטנר, מרפאה בעיסוק בהכשרתה.
שיר נולדה בחיפה וגדלה בזכרון יעקב, שם לקחה חלק פעיל בתנועת הנוער "מכבי הצעיר" וגם החלה את דרכה כרקדנית. "הוריי מהנדסים ובתיכון למדתי אלקטרוניקה, מחשבים ופיזיקה, מה שחייב אותי להתגייס לצה"ל בתפקיד טכני". כשכל חלומה היה לשרת כמדריכת חי"ר היא עברה תפקיד לאחר מאבקים, פיקדה על קורסי בקרת ירי בנ"מ במערך הטכני של חיל האוויר והיתה לאישה הראשונה בצה"ל בתפקיד זה. לאחר שירותה הצבאי חיפשה מקצוע שיאזן בין אהבתה לתחום הריאלי לתשוקתה לאמנות, יצירה ומחול. "למדתי ריפוי בעיסוק כי המקצוע משלב את התחום ההומני והריאלי, כמוני. אני רוקדת מגיל 3, וגם היום אני רוקדת ועובדת בלהקת 'צבעי מחול' חדרה".
מהי בעינייך הייחודיות בטיפול בילדים?
"המטרה היא למצוא תחום שהילד מוצא בו עניין ומשמעות. בשנים האחרונות יש עלייה באבחון בנות על הספקטרום וגם בלהקה שבה אני רוקדת יש רקדניות על הספקטרום. מדהים לראות את החיבור שלהן למחול והעלייה במוטיבציה אצלן כתוצאה מהריקוד, שהופך עבורן עיסוק משמעותי ומשפר יכולת. ברגע שהמטופל מוצא מקום מתאים לכישוריו הוא מתגבר על הקשיים, מגלה את החוזקות שלו, מתמלא מוטיבציה ומצליח להתמודד עם המכשולים והאתגרים".
כיצד זה בא לידי ביטוי בעבודתך?
"נוכח העובדה שאני מגיעה מעולמות הנחיית הקבוצות, הגיתי מהלך משמעותי ויצרתי תוכנית אופרטיבית ומפורטת שכוללת היבטים טכניים, לוגיסטיים וטיפוליים על מנת לאפשר למספר גדול יותר של ילדים ובני נוער לקבל טיפול במסגרת קבוצתית. אני תמיד מבקשת ממנחי הקבוצות למצוא נושא שקרוב לליבם, ולשבץ אותו כחלק מהותי מהטיפול בקבוצה. כבר הפעלנו קבוצות עם נושאים שקרובים לליבם של המנחים, כמו כדורגל, צילום, עריכת וידיאו או אומנויות לחימה.
"הגעתי ל'אותי' אחרי שנים בתפקידי ניהול, בין היתר כסגנית מנהלת בתיכון וכמנהלת חינוך מיוחד ברשות מוניציפלית", משתפת שיר. "העבודה בעמותה מאפשרת לי להפגין יצירתיות וחשיבה מחוץ לקופסה. עוד בראיון לעמותה הוסבר לי שאוכל ליזום ולהוביל רעיונות לכדי ביצוע, והופתעתי לגלות שכך אכן מתנהלת העמותה בפועל. יש מקום לכל חלום או רעיון, והשמים הם הגבול. התחושות האלו מחלחלות מהמטה אל אחרון העובדים בשטח".
בשיתוף עמותת "אותי"
