ספרד ופורטוגל הן מדינות מוקפות ים, לכן, באופן טבעי התפתח בהן צי ימי עצום ומשוכלל שאיפשר למגלי הארצות לצאת למסעות ארוכים לשם גילוי נתיבי מעבר חדשים בעולם, דבר זה הוביל לגילוי יבשות ועמים. יש שיאמרו תחילתה של הגלובליזציה.
פריחה זו של ספרד ופורטוגל הביאה גם לשגשוג של הקהילה היהודית בתוכן, אך כמו שנהוג בכל דרמה קלאסית, מיעוט משגשג גורם לקנאה, לניכור ואף למרד ולנישול. ברבות הימים הפכו האירועים שקרו בשנים אלו לפרק עצוב במיוחד בתולדות היהודים בספרד ופורטוגל.
בשנת 1492 בעקבות צו "גירוש ספרד", עברו לפורטוגל כ- 70,000 יהודים והגדילו את האוכלוסייה היהודית פורטוגלית לכדי מאה אלף איש, שהיוו כעשרה אחוזים מכלל אוכלוסיית פורטוגל. בתחילה, לכאורה, הכל התנהל כשורה. אמנם היהודים הוגדרו כמהגרים לא חוקיים ומעט מהם נשלחו מחוץ לגבולות המדינה ואף לאפריקה הרחוקה והבלתי מוכרת, אך בסך הכל היה נראה לפורטוגלים החדשים כי הגירוש מספרד לא נורא כל כך.
היהודים הספרדים שגשגו בחצר מלך פורטוגל שלתחום שלטונו הם היגרו, ז'ואאו השני, או כפי שנהוג לכנותו, "הנסיך המושלם". המלך קירב לחצרו יהודים מלומדים רבים, אנשי מדע, רופאים, אסטרונומים וקרטוגרפים, אשר התגייסו למאמץ הלאומי לקראת הגילויים החדשים בעולם, אך כל זה לא נמשך זמן רב.
בשנת 1495 נפטר "הנסיך המושלם" ובמקומו מונה "בר המזל", המלך מנואל הראשון. המלך החדש בחר לשאת לאישה את איזבל, בתם של פרננדו השני ואיזבלה מלכי ספרד. המלכה הצעירה בהסכם החתונה הלא רשמי כפתה על המלך לגרש את כל היהודים מפורטוגל, לבקשת הוריה שרצו שגירוש ספרד יהיה גירוש מכל חצי האי ולא הסכימו לראות את פורטוגל כמקלט.
כפי שנטען קודם, בתקופה זו פורטוגל התבלטה כמעצמה עולמית, ומנואל רצה ליהנות מכישוריהם, יכולותיהם, קשריהם וכספם של היהודים תושבי ממלכתו. מספיק היה לו להציץ במאזן השנתי ולראות את ההכנסות ממיסים לפני ואחרי "גירוש ספרד" כדי להתלבט בנושא. בלחץ הכנסייה, מלכי ספרד ואשתו, הוציא לבסוף מנואל צו גירוש בדצמבר 1496.
אך אם בספרד מהות הגירוש היה סילוק בפועל, בפורטוגל ההפך הוא הנכון. למלך היה קשה לוותר על היהודים והוא דוקא עשה ככל יכולתו על מנת שהם ישארו. בתחילה נחטפו אלפי ילדים, הופרדו מהוריהם או נטבלו לנצרות והוכרחו להישאר בפורטוגל, בתקווה שגם הוריהם יתנצרו וישארו, וב – 1497 הוחלפה פקודת הגירוש בפקודה להמרת דת, וכל יהודי פורטוגל הוכרחו להמיר את דתם לנצרות, ואף היה אסור עליהם לעזוב את פורטוגל.
פקודת המרת הדת גרמה לכך שבאופן רשמי לא נשארו יותר יהודים בתחומי פורטוגל. אמנם הפקודה באמת גרמה לרבים מהיהודים להישאר במדינה ולא כיהודים, אך המרת הדת הגורפת יצרה גם אנשים מזן חדש, נוצרים מחוץ לביתם השומרים על יהדותם בביתם ובסתר כ"אנוסים".
על אף שהאינקוויזיציה בפורטוגל השתוללה וה"אנוסים" או כפי שנקראו ה"נוצרים חדשים" שנתפסו מקיימים פולחן יהודי הועלו על המוקד, אנוסים רבים הצליחו לחיות כיהודים בסתר. במאה ה-17, בעקבות שינויים גיאו-פוליטיים התאפשר לחלקם לעזוב את תחומי פורטוגל ולהקים קהילות באמסטרדם, המבורג, בריסל, מרוקו, איטליה ותחומי האימפריה העות'מאנית ובכלל זה ארץ ישראל.
האנוסים שנשארו בפורטוגל עברו תמורות רבות ואף השפיעו על החיים הקהילתיים. חלקם גם היו לדמויות מפתח בדרגות שונות במדינה. גם בקרב האנוסים שעזבו את פורטוגל צמחו דמויות חשובות: רבי יוסף קארו מחבר ה"שולחן ערוך" היה בין למשפחה שנמלטה הן מספרד והן מפורטוגל. ברוך בנדיקט שפינוזה מהפילוסופים הבולטים עד היום, היה בין למשפחה שנמלטה לאמסטרדם. דונה גרציה, כנראה ה"אישה העשירה בעולם" באותן שנים, הייתה בת למשפחה שבתחילה נטמעה בחיים החדשים בפורטוגל אך שמרה על יהדותה, וכשהלחץ גבר נאלצה לגלות לבלגיה, שם התחילה את פעולותיה ה"ציוניות". חשוב לציין שעד היום מידי פעם נחשפים נוצרים בדתם אשר מקיימים מנהגים יהודיים באופן מסורתי, לא מן הנמנע כי אלו הם צאצאי האנוסים.
למידע נוסף על טיול מאורגן לפורטוגל עם פגסוס טיולים מאורגנים
עדות מפתיעה ומיוחדת לאותה תקופה ניתן למצוא היום דווקא בתוך המטבח הפורטוגלי, מי שמכיר את את המאכלים המקומיים יודע שמעדני חזיר יש בנמצא בשפע ונקניקיות מכל הסוגים והמינים, ובין כל אלו תוכלו למצוא את האליירש -alheiras או בשמו המקורי טבפיה. האליירש הוא מעי של תייש ממולא בכל טוב. חקירה קצרה אחר המקורות מובילה למסקנה מפתיעה. אחת משיטות הריגול העיקריות לבדוק מי יהודי בסתר היתה לגלות מי נמנע ממאכל חזיר. בכדי להראות כ"אוכלי חזיר", המציאו היהודים את האליירש, מאכל ממעי תיש ממולא והעתק לטבפיה העשוייה חזיר. כחלק מתהליך ההכנה של המאכל מייבשים אותו בשמש מחוץ לבית, וכדי למנוע חשדות, האנוסים ייבשו את מעי התיש (כאילו זה חזיר) וכך נמנעו מחשדות מיותרים. היום כבר אין הבדל בין המאכלים והם התמזגו שוב זה בזה.
לכן, היום בפורטוגל, יש שתי גרסאות לאותו מאכל, במקומות הגדולים יש רק את הגירסה עם החזיר אך שמגיעים לכפרים מרוחקים בעלי מסורת מקומית ניתן למצוא את הגירסה חסרת החזיר ובעלת התיש.
