אם בוחנים לפי ממצאים ארכיאולוגיים אז ישנם סימנים להתיישבות יהודית במרוקו כבר במאה ה – 2 לספירה, בעיקר בערי החוף של מרוקו. הסבר אחד לכך יכול להיות שהיהודים התיישבו בחוף על מנת להיות מתווכים וסוחרים וזו כנראה הייתה תחילתה של ידידות מופלאה בין היהודים למרוקו, אם כי יחסים אלו ידעו גם זמנים קשים.
רגע דרמטי בארגון הקהילה החל עם גירוש ספרד בשנת 1492 וחמש שנים לאחר מכן עם גירוש פורטוגל. אמנם אין מספרים מדויקים על המהגרים ממקומות אלו, אך ברור כי מדובר במספרים גדולים שהשפיעו רבות על האוכלוסייה היהודית המקומית במרוקו.
חבלי הקליטה של מגורשי ספרד לא היו קלים, גם לאור התלאות אותם עברו בדרך. עם הגיעם למרוקו התחלקה האוכלוסייה היהודית לשתי קבוצות: קבוצת המקומיים, כלומר אלו שהתיישבו כבר במרוקו והיו מבוססים בה, וקבוצת המהגרים שהגיעו זה עתה מספרד ופורטוגל וקיימו חיי תרבות וקהילה נפרדים. מאחר ושתי הקבוצות היו קבוצות דתיות, עיקר ההפרדה ביניהם היה על רקע מנהגים שונים, הלכות שונות ודינים שונים. הם הקימו בתי כנסת נפרדים וחיו בדרך כלל בשכונות שונות. אך לאט לאט עם הזמן התקרבו הקהילות אחת לשנייה, הצליחו לגשר על המחלוקות והגיעו לעמק השווה.
מה שהיווה אבן דרך באיחוד בין שתי הקהילות היה חיבורו של יעקב ברבי ראובן אבן צור (יעב"ץ), שפרסם בשנת 1698 את ספר התקנות של פאס ובו 250 תקנות שהתקבלו בהתייעצות עם ראשי הקהילות ובהסכמתם. שיתוף הפעולה הזה היווה את תחילתו של איחוד והלכה משותפת שעליה מתבססת הלכת יוצאי מרוקו עד היום הזה.
כמו במקומות אחרים בעולם, היו היהודים תמיד כלי ביד השליט, והיחס אליהם היה כפוף לאינטרס שלו. כך היו תקופות ארוכות של שקט, שיתוף פעולה ואחוות עמים ובתוכם אירועים, בדרך כלל של התפרצויות זעם ואלימות, שפגעו בעיקר ביהודים.
מאמצע המאה ה-19 ולתוך המאה העשרים ידע העולם כולו תמורות הגירה, שחרור ולאומיות. בתוך כך, גם מרוקו עברה טלטלות שהשפיעו על כולם, וגם על היהודים. עם התעניינותן ההולכת וגוברת של מעצמות העולם באפריקה, גדלה השפעתה של צרפת במרוקו, עד השתלטות כמעט מוחלטת. לצידה, על שטחים קטנים מהמדינה השתלטה ספרד.
לצפייה בעמוד טיולים מאורגנים למרוקו באתר פגסוס >>
בזמן השפעת הצרפתים על מרוקו עלה מעמדם של היהודים, בתור סוחרים ויודעי שפות. לחלקם גם היו שורשים בצרפת וספרד, מה שתרם למיצוב היהודים כסוג של מעמד ביניים, שהלך וצבר תאוצה. מטבע הדברים, עם היחלשות הצרפתים והשאיפה הלאומית המרוקאית לעצמאות, הלכו וגברו קולות המאשימים את היהודים בניכור ובשיתוף פעולה עם השליטים.
אירועים אלו התחברו עם תמורות רבות ואחרות בעולם מלחמת העולם הראשונה והשנייה ובהמשך הקמת מדינת ישראל ששינו את העולם ללא הכר. על אף מילות החברות החמות בין הקהילה היהודית לעם המרוקאי נראה שנפל דבר, ובשנים שלאחר הקמת מדינת ישראל עלו לישראל מאוד אלפי בני הקהילה הגדולה ביותר הקיימת בצפון אפריקה, והשאירו מאחריהם תרבות עשירה ועתיקה ומורשת מפוארת על שלל גווניה.
אם יש דמות שתמיד טוב לחזור אליה על מנת להבין את הקשר בין עבר והווה, בין העולם הנסתר והגלוי, שמגשר בין תקופות, העת החדשה ומה שקדם לה, בין גיאוגרפיה ובין דתות, זו דמותו המסתורית והבלתי פתירה של רבי יעקב ואזנה. ואזנה היה בין למשפחת רבנים מכובדים ביהדות מרוקו. שורשיו היו רבניים ועולם הדת והקבלה היו חלק מחייו. במהלך חייו, עם התפתחותו הרוחנית והמרפאת, הפך ואזנה להיות דמות מקובלת מאוד בשטח פעילותו.
עם השנים הוא נודע כרב שהתפלל גם את תפילות האסלאם, היה נשוי לשדה שהיה נפגש איתה אחת לזמן מה מתחת לאדמה וקנה לעצמו תורות של מאגיות וכישוף, שבסופן גם הרגו אותו. דמותו המסתורית, הידע שלו באסלאם ויהדות, והיותו בין הדת היהודית שריפא וטיפל גם במוסלמים שהכירו בכוחותיו וידעו להגיע עד אליו, מהווים עבורי את הגשר וההסבר לכל המסתורין במרוקו ולקשר הבלתי נגמר בין בני הקהילה והחיים שהם עזבו מאחור.
