לתייר שכבר טייל בדרום מזרח אסיה, הביקור בהאנוי, בירת ויאטנם, מזמן חוויה היסטורית יוצאת דופן. אך לתייר שזה ביקורו הראשון באיזור זה של העולם - צפויה מתקפה על כל החושים. די בסיור של מספר ימים בעיר כדי להיחשף לכל הרבדים שלה: ההיסטורי, האנושי, התרבותי וגם הקולינרי.
כמעט שבעה מיליון אנשים מתגוררים בהאנוי ורובם – כך נדמה – נמצאים ברחובותיה בכל זמן נתון, ברגל, באופניים, בריקשות ובקטנועים. במקומות רבים בעיר נמצאים הדים לשפה ולתרבות הצרפתית, זכר לשנים הרבות שבהן "הודו-סין" היתה המושבה הצרפתית הגדולה ביבשת והאנוי נקראה "פריז של אסיה". סגנון הבנייה הקולוניאליסטי עדיין מורגש, בעיקר ברובע העתיק של העיר.
גן עדן לתייר הרעב
לפני הכל – אוכל. אלפי מסעדות ודוכני רחוב פועלים בהאנוי ברוב שעות היממה, שמשביעים גם את התושבים המקומיים וגם את התיירים. לרבים מהמבקרים בעיר, החוויה הקולינרית מהווה את אחד משיאי הטיול והאכילה בדוכני הרחוב היא בגדר חובה. התפריט כולל את בשר כל סוגי בעלי החיים שניתן להעלות על הדעת, עם דגש על דגים ופירות ים למיניהם. ועם זאת, המקום המקודש ביותר במטבח הויאטנמי שמור לנודלס, אטריות שעשויות מדגנים, ביצים, קטניות ואורז - בכל הצורות האפשריות. אכילת (ובעיקר הגשת) הנודלס בויאטנם היא טקסית וקשה עד בלתי אפשרי למצוא ארוחה ויאטנמית ללא נודלס. לצמחונים ולשומרי הכשרות מומלץ לברר עד כמה "צמחונית" היא המנה המוגשת להם. במסעדות הדבר יהיה קל יותר אך בדוכני הרחוב קצת פחות, מכיוון שגם מנות שאין בהן בשר כלל יהיו מוכנות לרוב עם ציר בשרי כלשהו.
לחיות בשלום עם העבר
אחד ממוקדי העניין שמושכים תיירים אל וייטנאם הוא ההיסטוריה הקרובה של המדינה, שעד אמצע שנות השבעים של המאה העשרים היתה חצויה ונתונה במלחמה עקובת דם בין הצפון והדרום - מלחמה שגבתם את חייהם של מיליוני ויאטנמים ועשרות אלפי חיילים אמריקנים שהתייצבו לצד ויאטנם הדרומית.
את שרידי המלחמה היטיבו הויאטנמים למחוק מהמרחב הציבורי. סייגון, שהיתה בירת המדינה הדרומית, היתה ועודנה העיר הגדולה והמודרנית יותר במדינה המאוחדת ושמה שונה לאחר האיחוד ל"הו-צ'י-מין סיטי" על שם מייסד ויאטנם החדשה. בהאנוי נמצא המאוזוליאום על שם הו-צ'י-מין, בו נמצאות עצמות "האב המייסד" (למרות שבצוואתו ביקש כי גופתו תישרף ולא תובא לקבורה). המבנה, שהוקם בהשראת המאוזוליאום של לנין במוסקבה (ובעקיפין בהשראת הפרתנון ביוון), בולט למרחוק ומשיג בקלות את מטרת מתכנניו: השראת הוד והדר על הצופים בו, כיאה למקום שבו קבור מייסד האומה, ששמו העממי בויאטנם הוא "הדוד הו". סביב המבנה המרשים נותרה חגורה ריקה שבה ניטעו עצי נוי על מנת להעצים את רושם המבנה עצמו. שימו לב: הכניסה למקום היא בלבוש צנוע, נשים ללא חצאיות קצרות או גופיות.
קסמים על גדות האגם
האנוי הוקמה על גדות "הנהר האדום" והיא משופעת באגמים טבעיים. הבולט שבהם הוא אגם הואן-קיאם, שבמרכזו אי קטן המאכלס את מקדש נגוק-סון הציורי. האי מחובר לחוף האגם בגשר ומומלץ להגיע אליו כדי להשקיף ולצלם את חופי האגם. לאלה יש טיילת פופולרית, עשרות מסעדות ובתי קפה, ובשעות החשיכה הם מוארים בשלל צבעים ומקנים למתחם איכות מיוחדת.
סיפורי אלף לילה ולילה
להאנוי יש מסורת ארוכה של שוקי לילה, שמקורה בחום הרב השורר בעיר בשעות היום, שיחד עם הלחות הופך את הקניות לנסבלות יותר בשעות החשיכה. רבים מתושבי העיר מצטיידים במזון ומצרכי יסוד בשעות אלו, והתיירים הרבים שגילו את ויאטנם בשנים האחרונות מצטרפים אליהם בשמחה. שימו לב ששוקי הלילה משופעים ב"מלכודות תיירים", שמציעות סחורה ומזכרות שניתן לרכוש במחיר מופחת באזורי הקניות הרגילים. הויאטנמי יודע להתרחק מחנויות כאלו ולכן מומלץ לתייר המערבי להעדיף חנויות שבהן נראים מקומיים. הכלל נכון בשעות הלילה במיוחד בחנויות ובדוכנים המציעים ביגוד ופרטי אופנה. שוק הלילה הגדול בהאנוי נמצא ברובע העתיק ושוקי לילה נוספים פועלים ברחובות לונג ביאן, פונג הואנג ולין-נאם. שוק לילה שמתמחה בפרחים פועל ברחוב קוואנג-בא.
עיקר חיי הלילה של האנוי מתרחשים ברחובות, אך בשנים האחרונות המדינה מגלה יותר ויותר את תרבות המועדונים. רובם נמצאים באיזור העיר העתיקה וסביב אגם הואן-קיאם. בשונה מתאילנד השכנה, כאן לא תמצאו פעילות "מתירנית" אלא גירסה מאופקת יותר של תרבות בילוי וצריכת אלכוהול. שימו לב למועדון הפופולרי שנקרא "אפוקליפסה עכשיו", על שם הסרט המפורסם שמתעד את התקופה שכל ויאטנמי רוצה היום דווקא לשכוח.
