בשנת 1855 נפל דבר באתיופיה – לשלטון עלה שליט יחיד שסיים תקופה ארוכה של חוסר שלטון מרכזי ויציב ולמעשה פותח את העת החדשה באתיופיה לאחר שהוא מנצח את כל השבטים והעמים האחרים באתיופיה בקרב, מבצר ומרכז סביבו את השלטון המרכזי וגם את היחסים הבינלאומיים...
לשליט הזה דרך אגב קראו קאסה היילו והוא בחר לעצמו את השם הקיסרי תיאודרוס השני ולא בכדי, על פי אמונה אתיופית מקומית ביום מן הימים יעלה לשלטון שליט יחיד בשם זה ויוביל את אתיופיה לגדולות. תיאודרוס כנראה חשב שהגיעה שעתו.
אותן שנים של החצי השני של המאה ה – 19 התאפיינו בהתחממות היחסים הבינלאומיים בעולם, שגרירויות נפתחו ונציגים של מדינות עברו לגור מעבר לים ולייצג את מדינת האם. כמדינה חופשית ומוכרת באפריקה יחסית גם אתיופיה זכתה להתחממות כזו כשהמלכה ויקטוריה שולחת לאתיופיה את וולטר פלאודן כנציג רשמי.
פלאודן, שעשה רושם על תיאודרוס והרחיק לכת עד כדי כך ששוטט לבדו או בלוית חבר אחד במעמקי אתיופיה ולבסוף נרצח. הרצח של פלאודן הוליד תגובת שרשרת עת יצא תיאודרוס למסע נקמה של רציחות וסירוס אלפי אנשים מהשבט שרצח את פלאודן.
טיול מאורגן לאתיופיה – מידע באתר פגסוס
כאות הערכה לכך מינתה המלכה ויקטוריה קונסול נוסף בשם צ'רלס קמרון שהביא עימו ממלכת בריטניה שני אקדחים חתומים על ידה בהוקרה לקיסר ולשם חיזוק הידידות בין המדינות. תאבונו של המלך הלך ועלה והוא שלח למלכה מכתב חזרה ותקווה גדולה לשיתוף פעולה ואולי לפגישה, אך על מכתב זה הוא כבר לא זכה לתגובה מה שהביא לעלבונו המר והקשה.
בנוסף לעלבון הקשה גילה תיאודרוס כי קמרון גם ביקר בסודן, היא האויבת הגדולה וההיסטורית של אתיופיה, זה כבר היה יותר מידי לעלבונו של הקיסר שאסף לחצרו את כל הדיפלומטים והנציגים הזרים וכמה מסיונרים ארופאים והוביל אותם לכלא.
את מה שקרא אחר כך קצרה היריעה מלפרט אך במשך 3-4 שנים לסירוגין הכי כלואים בתנאים קשים במיוחד נציגי אירופה באתיופיה כשמצבם כפוף למצב רוחו של תיאודרוס שהוא עצמו תלוי שינויים קיצוניים ומכאן שגם החלטות קיצוניות.
בשנת 1867 החליטו הבריטים שכלו כל הקצין ולא נותרה ברירה אלא לפעול בצורה תוקפנית כלפי אתיופיה ותיאודורוס ופותחים במבצע שבשל המורכבות הגיאוגרפית שלו וזמנו בהיסטוריה ספק אם היה או יהיה עוד מבצע כזה או דומה לו.
לשם ההגעה לאתיופיה, בריטניה מינתה את רוברט נפייר למפקד הפעולה לאחר שהיה מפקד צבא מומבי וקצין ומהנדס מצטיין. לשם הפעולה הפעילה אתיופיה סוכנים שיקנו גמלים במזרח התיכון, פסי רכבת ורכבת נשלחו לאתיופיה על מנת להקים רכבת שתיסע מנמל זולה באריתריאה של היום ועד הרמה האתיופית, הובאו מאסיה 44 פילים על מנת לסחוב תותחים מיוחדים ללחימה, נבנה מזח ושופץ נמל, הוקם קו טלגרף, אף הוטבעו מטבעות שנסחרות באפריקה ולאחר חצי שנה של הכנות, בתחילת ינואר 1868 הגיע נפייר לנמל אתיופיה (היום אריתיאה) במטרה להיכנס על מרכזה ההררי של המדינה ולשחרר את השבויים.
נפייר בעזרת צבא של 32 אלף איש, לוגיסטיקה ומנהלה שלא היתה כמוה חדר לאט לאט לתוך הארץ הלא נודעת במשך 4 חודשים בקירוב, באותו זמן תיאודרוס שיפץ את אתר מקדלה שהיה מצודה טבעית, סלל דרכים הגביה ביצורים והחזיק את המקום כיעד מבוצר מחכה להגעתו של נפייר.
ב 13 באפריל 1868 עת הגיע נפייר למקדלה, הצליח להכניע את כוחותיו של תיאודרוס ולגרום להם להתפוררות. בבוקר, כשעלו ללמבצר שכבר היה שקט, ליד השער שלו ראו גופה עם מדים מלאי עיטורים ואקדח אחד מכוון לראשה ועל האקדח הקדשה של המלכה ויקטוריה... זה היה תיאודרוס שהתאבד.
למחרת הקרב המטורף, כפי הבטחתם עזבו הבריטים את אתיופיה כשהם משאירים אחריהם את הנשק שלהם באתיופיה למי שיהיה הקיסר הבא של אתיופיה הוא יוהנס הרביעי ממחוז טיגרה.
73 שנים מאוחר יותר, כחלק ממלחמת העולם השנייה והקרבות בין איטליה לבריטניה הגיעו נכנסו בריטים חזרה לאתיופיה, סילקו משם את הכובש האיטלקי והשיבו את היילה סלאסי להיות הקיסר שוב, אבל סיפור מרתק זה הוא כשלעצמו ישמש חומר לכתבה נוספת...
מעוניינים לקבל מידע נוסף? פגסוס טיולים מאורגנים לחו"ל
