בדרך כלל כשמדברים על מרוקו, לחלק מהאנשים עולים זיכרונות מקהילת מרוקו המרתקת שחיה את חייה במסתורי ההרים. אחרים יזכרו בהרי האטלס, נוספים ידברו על מרקש, קזבלנקה והאוכל המרוקאי או יזכרו שחלק מחולות הסהרה נמצאים קרוב לגבול המרוקאי והאלג'ירי.
אך מעבר לכך, למרוקו עוד מחוז מרתק לא פחות, יפה לא פחות, טעים ועשיר לא פחות - צפון מרוקו - במקום בו האוקיאנוס האטלנטי נפגש עם הים התיכון. יש שם הרים (לא הרי האטלס) יש שם ערים (לא מרקש וקזבלנקה) ויש שם השפעה זרה (לא צרפתית).
נחזור קצת אחורה: מרוקו היא מדינה בצפון אפריקה לה חוף ארוך הן בים התיכון והן באוקיינוס האטלנטי, כשבינה ובין ספרד מפריד מיצר גיברלטר באורך קילומטרים ספורים. בחלקה הדרומי מרוקו מחזיקה בחבל ארץ שנקרא "סהרה המערבית" ושם היא גובלת עם מאוריטניה. במזרח היא גובלת עם אלג'יריה, בצפון הים התיכון ובמערב - האוקיינוס האטלנטי. החלק הדרומי והמזרחי של מרוקו הוא מדברי כקצהו המערבי של מדבר הסהרה העצום. במערב ישנו מישור כאשר עריה המרכזיות של מרוקו נמצאות על קו חוף זה. בין ערי החוף למדבר ממוקם רכס האטלס העצום על שלושת חלקיו – האטלס הגבוה, האטלס הבינוני והרי מול האטלס.
אלו הם האזורים המוכרים והמתויירים של מרוקו, אך בצפון מרוקו ישנו חבל ארץ יפה ועשיר לא פחות ואולי מגוון ומרתק יותר. ברוכים הבאים לחבל טנג'יר. עיקר הנחיתות של טיסות בינלאומיות באזור מתבצעות בקזבלנקה, שאינה כל-כך רחוקה, או במרקש, אבל גם בעיר המרכזית בצפון טנג'יר, נוחתות טיסות בינלאומיות. מיד עם היציאה משדה התעופה מתחיל הקסם: את הריחות והצבעים בהם אפופה טנג'יר התיירים לא שוכחים לעולם. סמטאות ושווקים, בתים ציוריים, בית כנסת ישן ומיוחד, ארמון המלך וכמובן - צבע הים. טנג'יר היא מקום המפגש בין האוקיינוס האטלנטי לים התיכון במעבר מיצר גיברלטר, ולכן תפאורת הים עוד יותר דרמטית פה.
עבור אלו הרוצים לחוות עוד קצת מהים, לא מומלץ לדלג על מערות הרקולס, קבוצת מערות שעברו חציבה ובליה ונותנות נקודת מבט על הים. המערות, שחלקן עברו חציבה להוצאת אבן מהמערה לשימושים השונים של האדם, הן פלא ומקום קסום. על פי סיפורי המיתולוגיה היוונית, הרקולס, בנו של זאוס, עשה את הנורא מכל והרג את ילדיו. כשרצה לכפר על מעשיו קיבל משימות שבסופן הוכיח את כוחו וגבורתו. כך, בדומה לאטלס הטיטאן, גם הרקולס הונצח על אדמת מרוקו.
יוצאים מהטבע וחוזרים לעיר. אחרי הביקור בעיר טנג'יר מומלץ להגיע אל שפשוואן, שמצליחה להתבלט בקסמה אפילו על רקע תפאורתה הצבעונית של מרוקו. צבעם הכחול העז והלבן של הבתים נותן לעיר חזות נקייה ומטופחת. שווה את הביקור בהחלט.
העיר נמצאת סמוך להרי הריף המוכרים כמקום גידול המריחואנה ליצירת חשיש מרוקאי (שבהחלט אינו חוקי במרוקו). נופי הים וההרים ויופייה של העיר משרים על שפשוואן תחושה של חלום בצבעים ססגוניים. אחת האטרקציות הפופולריות בה היא לעלות לנקודה הגבוהה בעיר ולרדת, לאט לאט, עם התצפית, בין הסמטאות, השווקים והריחות. כדאי לשקול גם טיול טבע בהרים מסביב, אלו הם הרי הריף. בניגוד להרי האטלס הגבוהים והמדבריים ביותר, בעלי סלעי התמורה הייחודיים, הרי הריף הם בעלי נוף ים תיכוני המזכירים את ההרים בספרד וצמחייתם מזכירה את הצומח הים תיכוני אצלנו.
לסיום, נדבר על סאוטה ומלייה: לא כל האזורים שאנחנו מכירים ממרוקו של היום היו בעברם קולוניה צרפתית. ישנם שטחים שהיו בשליטה ספרדית. עם סיום השלטון הצרפתי והכרזת העצמאות של מרוקו, נאלצה גם ספרד להוציא את כוחותיה, אך במאבק עיקש שנמשך עד היום, ספרד עדיין מחזיקה בשתי מושבות על חופי הים התיכון במרוקו. סאוטה ומלייה הן שתי ערים ספרדיות הממוקמות במרוקו ומצליחות לשמור על הצביון הייחודי שלהן כערים ספרדיות בעלות אופי צפון אפריקאי.
הכתבה מובאת בחסות פגסוס טיולים מאורגנים - כחלק ממטרתה של החברה לעידוד וקידום היכרות עם תרבויות העולם והעשרת הידע של קהל קוראיה. פגסוס טיולים, הייתה בין הגורמים הבולטים שהרימו את הכפפה ויזמו טיולים מאורגנים אל מרוקו, במטרה להכיר למטיילים הישראלים את התרבויות המרתקות, נופי הטבע הציוריים והפולקלור הייחודי במקום.
