גיאורגיה פרושה על הגבול שבין אירופה לאסיה. בצפון היא גובלת ברוסיה, במזרח היא גובלת באזרביג'אן, בדרום בארמניה ובטורקיה, והיא גם מפרידה בין שתי מעצמות אימתניות: רוסיה וטורקיה. בנוסף היא משתרעת מהים השחור במערב ועד כמעט הים הכספי במזרח.
בעת העתיקה, בתקופת צורות התחבורה העתיקות, גיאורגיה ישבה ממש על הדרך שבין אסיה הרחוקה לבין אירופה, ולכן עד היום היא הגבול בין אסיה לאירופה על אף שלעיתים מחשיבים אותה רק לאירופה או רק לאסיה. אז מהו בעצם הגבול בין אירופה לאסיה בחלק הזה? רכס הרי הקווקז, או יותר נכון - רכס הקווקז הגבוה, המשתרע בין הים הכספי לים השחור. הוא בעצם קובע את הגבול בין רוסיה לגיאורגיה בגבול הצפוני של גיאורגיה ובחלק מהגבול הדרומי של רוסיה.
הקווקז הגבוה הוא תוצאה של התנגשות טקטונית בין שני לוחות והגבהה של נקודת המפגש לגובה שלעיתים חוצה את רף ה-5,000 מטר, על קו רוחב די צפוני. כך, נוצר רכס דרמטי, משופע במיוחד, עם מעברי הרים קשים, אקלים קר ומושלג ברוב השנה. הנקודה הזו, המעבר בין אירופה לאסיה, היא מקום קשה, לא נגיש ולא נוח. אנשים עוברים פה או מסתתרים פה, אך לא סביר שיבחרו לחיות פה. יחד עם זאת, המעטים שכן בחרו לחיות שם, זכו לנוף דרמטי ועוצר נשימה, ולהרבה שקט.
עם מסורתי ומסביר פנים
האוכלוסייה הכללית של גיאורגיה מונה כ-4 מיליון תושבים בקירוב. בטביליסי ובסביבתה מתגוררים כ-1.5 מיליון תושבים וכ-2.5 מיליון תושבים מפוזרים על פני יתר המדינה, ששטחה גדול יותר מפי שלוש ממדינת ישראל. בשל מיקומם והתוואי הגאוגרפי הקשוח, הרי הקווקז הגבוה מאוד דלילים באוכלוסייה, מאוד מרווחים, עם אוויר פסגות נקי ונעים, והרבה שטחים פתוחים. אם מוספים לכך את המעברים הקשים ממקום למקום נוצר מצב שההתיישבות בקווקז הגבוה היא מקומית, קהילתית ומנותקת. לכל מקום בקווקז הגבוה יש שם ייחודי משלו, הדיאלקט המקומי של השפה הוא מעט שונה, קולינריה ומאכלים ייחודיים להם, עם קשר ושפה משותפת בין כולם. בכל מקום רואים עצמם הגיאורגים המקומיים כאילו הם הגיאורגים המקוריים.
הגיאורגים הם עם נוצרי, דתי, מסורתי, ועתיק יומין. על פי המסורת המקומית, השליחים הראשונים של ישוע ערכו את סיוריהם הראשונים בגיאורגיה ובהרי הקווקז. הם הסתובבו באזור וניסו לשכנע את המקומיים לנטוש את אמונותיהן הפגאניות ולהמיר את דתם לנצרות. סיורים אלו נשאו הצלחה באופן חלקי בלבד, עד שהגיעה נינו מקפדוקיה, המוכרת יותר כנינו הקדושה. דמותה של נינו קשורה קשר הדוק בתהליכי הפיכתה של גאורגיה לנוצרית. על פי האגדה, מרים הבתולה העניקה לה את צלב הגפן (הנראה כצלב נוצרי בעל זרועות השמוטות מטה), שלימים הפך לסמלה של הכנסייה האורתודוקסית הגאורגית. גרסאות אחרות גורסות שנינו חישלה אותו בעצמה, במו ידיה.
בזכות נינו הקדושה, גיאורגיה נחשבת לאחת האומות המוקדמות ביותר בעולם שקיבלה על עצמה את הנצרות. לכן, עד היום, תוכלו למצוא בגאורגיה כנסייה או קפלה על כל ראש גבעה, עמק נידח ובעוד אינספור מקומות, ברבים מהם תוכלו לפגוש את דמויותיה השונות של נינו הקדושה.
טיול מאורגן לגיאורגיה - למידע נוסף באתר פגסוס לחצו
החורף מגיע
לא משנה לאן מיועדות פניכם בקווקז הגבוה, לאילו מאזורים הגיאוגרפיים העתיקים - טושתי, חבצורתי, סוונטי או כל אחד אחר – תמיד יהיה זה אחרי נסיעה לא קצרה אך עוצרת נשימה. עם הגעתכם מיד תתמכרו לאווירה ולאנשים, תקבלו כוס משקה ותשבו לקבל הסברים וסיפורי עם, באותה לבביות חמה שמאפיינת את העם הגיאורגי.
אפשר לבקר בכל אחד מהכפרים בקווקז הגבוה בחלון ההזדמנויות המתאים. עם הגעת החורף, באוקטובר או בנובמבר, מתחילים השלגים ולאט לאט הדרכים נחסמות. הצעירים הרבה פעמים עוזבים לטביליסי או לעיר גדולה אחרת, אבל הדור הישן יותר, הקשור יותר למקום – וגם זה שפחות מכור לטלפון ולמסכים, זה שרגיל לקצב אחר ועדיין מסוגל לחיות אותו - אוגר מזון, בודק שהג'ריקנים של הנפט מלאים ומיכלי הגז קיימים, בודק את הכיסוי לעצי ההסקה ומתנתק מהעולם לתקופה שמגיעה לפעמים ליותר מחצי שנה.
כשהאביב מגיע והשלגים מפשירים, הדרכים נפתחות וכולם באים לבקר. הנוף הופך ירוק יותר, הלב מתרחב, אפשר שוב לעסוק בחקלאות וגם התיירים מגיעים. ההרגשה פה היא מהממת, מרחיבה את הלב וייחודית.
את הטיול בקווקז הגבוה ניתן לעשות ברכבי שטח וכך לעבור מפסגה לפסגה, ממעבר הרים למעבר הרים. שלכת מול פריחה, כפר מסתורי אחד ומיד אחריו עוד אחד, קרובים ומנותקים, מוזיקה הרמונית, בנוף עוצר נשימה עם קולינריה מקומית ונהדרת שתמיד תדגיש פרודוקטים מהגינה המקומית, תהיה טרייה ונעימה, ותמיד תמלא את כל השולחן.
הכתבה מובאת בחסות פגסוס טיולים מאורגנים - כחלק ממטרתה של החברה לעידוד וקידום היכרות עם תרבויות העולם והעשרת הידע של קהל קוראיה. פגסוס מזמינה את הקהל הרחב ליהנות מטיולים מאורגנים למגוון רחב של יעדים בעולם, להכיר תרבויות שונות, להיות חלק מנופי הטבע, לחוש את הפולקלור, לגעת באנשים, להכיר סגנונות, ללמוד על דתות, כלכלה, מערכות אקולוגיות, פוליטיקה מקומית וכל מה שמכיל המקום.
