קרע של הרצועה הצולבת הקדמית בברך (ACL) הוא פציעה שכיחה בקרב כדורגלנים מקצוענים המצריכה היעדרות ממושכת ממשחקים ואימונים ובעלת השלכות פיזיות, מנטליות וכלכליות משמעותיות. למרות ההבנה ההולכת וגוברת של פציעות אלה ויישום של תוכניות מניעה שונות, שכיחות פציעה זו אינה יורדת באופן משמעותי. מחקרים מראים שכדורגלנים מקצוענים יחזרו ברוב מוחלט של המקרים לכדורגל מקצועני לאחר טיפול (לרוב ניתוחי) ושיקום, אולם לא כולם חוזרים לאותה רמת משחק ונתון מטריד עוד יותר הוא העובדה שחלקם צפויים לחוות פציעת רצועה צולבת קדמית נוספת.
משאבים אדירים של מחקר מושקעים כיום כדי להבין טוב יותר את הפציעות הללו בקרב ספורטאים מקצוענים בענפים בהם פגיעה זו שכיחה, במטרה להוריד את שכיחותה באמצעות תכניות מניעה ותוכניות אימון מותאמות. בנוסף, במטרה לטייב את דרכי הטיפול והשיקום לכשפציעה כזו מתרחשת. מחקר שעורר הרבה עניין בחודשים האחרונים בהקשר למאפיינים של פציעות אלה בכדורגלנים מקצוענים היה המחקר של Della Villa ועמיתיו שפורסם באחד מהירחונים החשובים בעולם ברפואת ספורט: The British Journal of Sports Medicine.
במחקר זה בוצע ניתוח של כל סרטוני הוידאו של משחקי הכדורגל בליגת הכדורגל האיטלקית הראשונה והשניה במהלך 10 עונות. החוקרים איתרו וניתחו סצנות של פציעות של הרצועה הצולבת הקדמית (ACL), תוך הצלבה עם מאגרי מידע המתעדים פציעות אלה ווידוא הנתונים עם הצוות המקצועי במועדוני הכדורגל השונים. 134 פציעות אותרו.
פציעה ללא מגע ישיר ברגל המעורבת
88% מהפציעות התרחשו ללא מגע ישיר ברגל המעורבת. מחציתם ללא מגע כלל (Non-contact) ומחציתם לאחר מגע שמוגדר לא ישיר בפלג גוף עליון, אגן או ברגל הנגדית. בעוד שמנגנון פציעות ללא מגע הוא מנגנון מוכר לפציעות אלה, הממצא המפתיע של שכיחות גבוהה של פציעות כתוצאה ממגע לא ישיר של שחקן יריב מחייב התייחסות מיוחדת בתוכניות האימון ובתודעה של השחקנים והצוות המקצועי במועדוני כדורגל.
ההגנה בסיכון מוגבר
רוב הפציעות התרחשו במהלכים הגנתיים של לחץ (Press) או תיקול (Tackling) בהם השחקן מתקרב לשחקן יריב ונפצע בזמן האטה מהירה או שינוי כיוון פתאומי (ללא מגע כלל) או לאחר מגע לא ישיר עם השחקן היריב שיוצר הפרעה ביציבה (Perturbation). מנגנון שני בשכיחותו היה שחקן שעובר תיקול על ידי שחקן יריב בזמן החזקת או איבוד כדור. גם במקרה זה התיקול מלווה במגע לא ישיר שמביא להפרעה ביציבה ולפציעה. מצבים אלה מתוארים לראשונה בפרוט ניכר ומאפשרים לתרגם את הממצאים לתרגול ואימון ממוקד במצבים הספציפיים הללו. בעיקר נדרשת התייחסות לשיפור טכניקות להתמודדות עם תיקולים הגורמים להפרעה ביציבה שהוכחו כגורם מרכזי לפציעות.
עייפות מצטברת במשחק לא בהכרח קשורה לסיכון מוגבר לפציעות ACL
רוב הפציעות התרחשו במחצית הראשונה (62%), כאשר רבע מהפציעות התרחשו ב-15 הדקות הראשונות של המשחק. מחברי המחקר גם בדקו את סך דקות המשחק של כל שחקן בטרם הפציעה ודיווחו כי רוב הפציעות (68%) התרחשו במהלך 45 דקות המשחק הראשונות של השחקנים. ממצאים אלה מצביעים על תרומה פחותה של עייפות מצטברת במשחק לפציעת ACL ובניגוד לתפיסה המקובלת. נראה שלגורמים נוספים הקשורים למאפיינים של תחילת המשחק תרומה משמעותית לסיכון מוגבר לפציעות. לדוגמא: האינטנסיביות של המשחק בתחילתו, ההתאמות והשינויים באופי המשחק כשהשחקנים לומדים את השחקנים היריבים בזמן אמת ועוד. העובדה שמספר גבוה של פציעות התרחשו ב-15 הדקות הראשונות של המשחק יכולה גם לרמז גם על העדר מוכנות נוירומוסקולרית (עצבית-שרירית) של שחקנים רעננים שמתחילים משחק ומחייבת לבחון את תהליך החימום וההכנה של השחקנים למשחק ביום המשחק.
גשם טוב למניעת פציעות, האומנם?
בשכלול כל העונות שמשך כל אחת מאוגוסט עד יוני, אותרו שני שיאים במספר פציעות. הראשון, מוקדם בעונה בחודשים ספטמבר-אוקטובר והשני לקראת סוף עונה בחודשים מרץ עד מאי. בחודשי החורף הגשומים באיטליה (ינואר-פברואר) ארעו פחות פציעות. הממצאים הללו מחזקים תאוריות שמזג אויר חם עם מגרש יבש (וקשה באופן יחסי) מעלים סיכון לפציעות וכחיזוק נוסף מחברי המחקר מראים גם כי 97% מהפציעות היו במשחקים ללא גשם. הסבר נוסף לממצאים אלה הוא העדר הכנה ומוכנות מספקת של השחקנים לתחילת עונה וכן עייפות מצטברת מהעונה כולה במשחקי סוף עונה. על מזג אויר במהלך המשחק לא ניתן לשלוט, אולם על מוכנות שחקנים בתחילת עונה וגם על תוכנית אימונים שלוקחת בחשבון עייפות מצטברת וניהול עומסים נכון במהלך העונה, בהחלט ניתן להשפיע.
זהירות! פציעה חוזרת שכיחה
כל השחקנים המתועדים במחקר זה אובחנו עם קרע מלא שלה הרצועה הצולבת הקדמית ועברו ניתוח לשחזור רצועה צולבת קדמית (ACL Reconstruction surgery) שהוא הטיפול המקובל היום לקרע מלא של הרצועה בכדורגלנים מקצוענים.
בדומה לממצאים במחקרים קודמים, גם במחקר זה חלק מפציעות הרצועה הצולבת הקדמית שאותרו היו פציעות חוזרות. מחקר נוסף (Grassi ועמיתיו) שבדק את שיעור הפציעות החוזרות בקרב שחקני כדורגל מקצוענים בליגה האיטלקית דיווח על רבע מהשחקנים שחוו פציעת רצועה צולבת קדמית נוספת, אם לאותה הברך (15%) או לברך הנגדית (10%). מחקרים נוספים מדווחים על מספרים גבוהים יותר.
ממצאים מוכרים אלה כבר העלו בעבר את הצורך לשפר את הטיפולים המקובלים כיום לפגיעות אלה ואת תוכניות השיקום והחזרה לספורט מקצועני. כל זאת על מנת לאפשר חזרה לספורט ברמה זהה לזו שקדמה לפציעה הראשונית ומניעה של פציעה חוזרת. מאמצים אלה כבר הביאו בשנים האחרונות לשיפורים וחידושים בהבנה וביכולת האבחון של פציעות אלה, בטכניקות הטיפוליות הניתוחיות ובתהליך השיקומי. חשוב שתובנות וחידושים אלה ילקחו בחשבון בכל מקרה של פציעת רצועה צולבת קדמית בכדורגלן מקצועני.
לסיכום, קרע של הרצועה הצולבת הקדמית הוא פציעה שכיחה בכדורגל מקצועני עם השלכות משמעותיות על השחקן שנפצע, הקבוצה והמועדון. ממצאי מחקר חדש תורמים להבנה טובה יותר של המאפיינים של פציעות אלה בכדורגל מקצועני ובכך מאפשרים למאמנים, צוותים מקצועיים ולשחקנים עצמם לבצע את ההתאמות הנדרשות בתוכניות האימון על מנת לשפר את מוכנות השחקנים ולהוריד את שכיחות הפציעות. בנוסף, מודגש הצורך בניהול מיטבי של פציעות אלה כאשר הן מתרחשות – אבחון, טיפול ושיקום התואמים את ההתפתחויות והחידושים בתחום, על מנת לאפשר חזרה לרמת משחק אופטימלית לאחר פציעה והפחתה של הסיכון לפציעה חוזרת.
ד"ר ניב מרום הוא אורתופד ספורט, מנתח ורופא בכיר ביחידה לפגיעות ספורט במחלקה האורתופדית במרכז הרפואי מאיר מקבוצת כללית, המלווה הרפואי הרשמי של המשלחת האולימפית
