אחת התופעות השכיחות בעולם ובישראל היא הפרעת קשב וריכוז. מנתוני משרד הבריאות עולה כי על פי ההערכות 5%–10% מכלל אוכלוסיית הילדים מתמודדים עם הפרעות קשב וריכוז (ADHD), שלא תמיד חולפת. לפעמים ההפרעה נמשכת גם בבגרות, ויש לה השלכות משמעותיות על התפקוד היומיומי, לנוכח השפעתה על ההתנהגות ובתחום הנפשי. באתר משרד הבריאות אף קובעים כי "אבחון מוקדם ונכון של ההפרעה הוא חיוני, וצריך להימצא בסדר עדיפות גבוה בקביעת מדיניות הבריאות הלאומית".
בין אם מדובר בילדות, בנעורים או בבגרות — הפרעת קשב היא תופעה שנחשבת שכיחה ובת טיפול, ולכן חשוב לתת מענה בכל גיל. בשנים האחרונות התדמית והסטיגמה השליליות זזו מעט הצדה, לטובת מודעות לאבחון מקצועי ולטיפול מתאים.
מי רשאי לאבחן?
הפרעת קשב וריכוז באה לידי ביטוי בצורה שונה בקרב אלה שמתמודדים איתה, תלוי במגדר, בגיל ובקריטריונים אישיים נוספים. את ההפרעה נוהגים לחלק לשלושה סוגים עיקריים. השוני המהותי ביניהם הוא בקשיי הקשב, ההיפראקטיביות והאימפולסיביות. המתמודדים עם קשיי קשב לרוב עשויים להתאפיין בכך שהם מגלים מוסחות דעת, קושי בארגון והתמקדות במשימה אחת ועיבוד מידע איטי. לרוב הם גם משתעממים מהר, חולמים בהקיץ ונוטים לאבד דברים. המתמודדים עם הפרעות שבאות לידי ביטוי בהיפראקטיביות ואימפולסיביות לרוב מתקשים לשבת במקום אחד לאורך זמן, מדברים ללא הפסקה, מגלים חוסר סבלנות ולעתים אומרים דברים שלא מותאמים לסיטואציה ולא שומרים על המרחב האישי. יש גם כאלה שמתמודדים עם שני הסוגים.
כדי לתת מענה מקצועי לכל אחד מהסוגים יש חשיבות רבה לתהליך האבחון. הספרות הרפואית מגדירה מהם התסמינים המצביעים על הפרעות קשב וריכוז ומהו משך הזמן שבו מתגלים תסמינים אלה. השלב המשמעותי ביותר הוא אבחון של גורם רפואי מקצועי, שיכול לכלול שאלונים, מבחנים ממוחשבים, הערכה קוגניטיבית, הערכה פסיכיאטרית ועוד. אבחון מבוגרים יכול לכלול מבחנים ממוחשבים, הערכות קוגניטיביות ופסיכיאטריות, הערכת כישורי למידה ועוד.
על פי הגדרת משרד הבריאות, רק איש מקצוע רפואי שהתמחה ורכש ניסיון בטיפול בהפרעת קשב יכול לאבחן ולטפל, בין אם מדובר במומחה בנוירולוגיית ילדים והתפתחות הילד, בפסיכיאטריה של ילדים ונוער, בנוירולוגיה, בפסיכיאטריה של המבוגר או רופא התפתחותי, תוך סיוע באנשי מקצועות בריאות אחרים. האבחון עצמו הכרחי שיתבסס על המדריך העדכני של DSM, ויכלול הערכה קלינית המתאימה לגיל המטופל.
מהגן ועד גיל 60
ברוב המקרים הפרעת קשב אינה נעלמת עם הזמן ולכן חשוב לתת מענה בכל גיל, החל בגיל הגן — לפני הכניסה לבית הספר — ועד לגיל מבוגר. כיום גוברת ההבנה שלהפרעת הקשב עלולות להיות השפעות והשלכות על כל תחומי החיים בכל גיל: לימודים, קשרים חברתיים ומשפחתיים, מערכות יחסים אינטימיות, קריירה ועבודה ואף הורות.
לפי גורמי מקצוע שונים, ההשלכות של היעדר טיפול עלולות להיות משמעותיות לאורך החיים. לפי משרד הבריאות חלק גדול מהמטופלים, כולל ילדים ומבוגרים, זקוקים לעזרה והכוונה ברבים מתחומי התפקוד, בהם: החברתי, הלימודי, התעסוקתי וההתנהגותי.
בגיל הרך ובתקופת הילדות עלולות להתעורר תחושות של הערכה עצמית נמוכה, ובעקבותיהן פגיעה בציונים ובעיות חברתיות. בקרב בני נוער עלולים להיווצר פערים לימודיים ותיתכן פגיעה רחבה יותר בכל תחומי החיים, כולל במערכות יחסים זוגיות ובקשר עם ההורים, במיוחד כשגיל ההתבגרות נכנס לתמונה. אצל מבוגרים ההפרעה עלולה לבוא לידי ביטוי בבעיות בעבודה, בקושי בזוגיות ובהורות.
המודעות הגוברת לשכיחותה של הפרעת קשב וריכוז מובילה רבים, בקשת רחבה של גילים, לפנות לאבחון ולטיפול מותאם, הכולל בין היתר טיפול תרופתי, טיפול התנהגותי ושילוב של כמה גישות טיפוליות שנועדו לתרום לשיפור איכות חייהם של המתמודדים עם ההפרעה — מגיל הגן ועד העשור החמישי או השישי לחייהם.
**בחירות טיפול אפשרי היא בהתאם להחלטת מטפל מוסמך ולהתייעצות עמו. האמור בכתבות אינו מהווה משום המלצה, חוות דעת מקצועית או תחליף להתייעצות עם גורם מקצועי מוסמך
