יובל בן משה
מאחורי כל תג של אחות או אח מסתתרת גם תמונת מציאות רחבה יותר: מערכת בריאות שמתמודדת עם מחסור מתמשך בכוח אדם, עומסים הולכים וגוברים וצורך דחוף באנשי מקצוע מיומנים ואיכותיים. בתוך המציאות הזו, לא מעט אקדמאים בוחרים לעשות הסבה לאֲחָיוּת ולהביא איתם ניסיון חיים, בגרות מקצועית ועולמות תוכן מגוונים. עבור מערכת הבריאות, זו הזדמנות לגייס למקצוע אנשים שמגיעים מתוך בחירה מודעת, תחושת שליחות ורצון עמוק לעסוק בעבודה שיש בה משמעות אנושית יומיומית.
מה גורם לאנשים באמצע החיים לעזוב תחום עיסוק בטוח ולבחור להיכנס למחלקות אשפוז, מיון ושיקום ולטפל בחולים? אחים ואחיות מספרים על ההחלטה לשנות כיוון, על האתגרים שבדרך ועל התחושה שמצאו מקצוע שמחבר בין ידע, חמלה ואהבת האדם
משוטר לאח
רונן גצינגר, (31) נשוי לאחות ואב לילדה, אח במחלקה פנימית באסותא אשדוד
"במשך 6 שנים הייתי שוטר סיור, בתחנת קריית מלאכי. עבודת השוטרים קשה מאד ואני מעריך אותם, אבל בשלב כלשהו הרגשתי שזו לא הדרך שלי. בנוסף, בשנת 2022 עברתי תאונת אופנוע ואושפזתי באסותא אשדוד. במהלך האשפוז ראיתי אחים ואחיות שעובדים קשה במיון ובמחלקות והתאהבתי, בעיקר באינטראקציה עם אנשים. תחום האֲחָיוּת תמיד עניין אותי ומכאן החלטתי לעשות הסבה. כיום אני בעל שני תארים ראשונים: במנהל מערכות בריאות ובסיעוד".
הדומה והשונה
"בשני העולמות פוגשים את האנשים ברגעים המורכבים והקשים. במשטרה זה בהקשר פלילי, אלימות במשפחה, התעללות בזקנים וחסרי ישע. בבית החולים במצב בריאותי מורכב ולפעמים קשה. שוטר הוא כביכול ה'איש הרע', אח הוא 'האיש הטוב', עוזר, מקשיב ומטפל".
מסר
"אֲחָיוּת – לא תחום שמתאים לכולם. צריך להתחבר לנתינה, למפגשי עומק עם מטופלים במצבים קשים. נדרשים חוסן, יכולת הקשבה והכלה והתגמול הוא תחושת סיפוק והערכה שעשית משהו טוב למען מישהו אחר".
ממוזיקאית וכנרת לאחות
יונית אמיתי כהן (43) נשואה ואם ל-3 ילדים, אחות מוסמכת במחלקת נוירוכירורגיה וכירורגיה ילדים בבית חולים דנה-דואק
"אני כנרת מגיל 6 ומוסיקאית בנשמתי אבל תמיד הרגשתי שאני רוצה לעשות עוד משהו. השינוי הגדול הגיע בתקופת הקורונה. פתאום לא היו קונצרטים ונחשפתי להיותי 'לא חיונית'. במקביל עברתי הליך רפואי קצת טראומטי שהצריך ליווי רפואי, שם נתקלתי בצוות הרפואי שטיפל בנו, צוות מקצועי ואמפתי, שגרם לי להתחיל ולתהות על המקצוע".
הדרך לשינוי
"המחשבה על שינוי התבשלה במשך הרבה זמן ואז הכל קרה מהר. תוך שבועות בודדים מצאתי את עצמי בכיתה לומדת אֲחָיוּת בהסבת אקדמאים. בספטמבר 2024 עברתי את המבחן הממשלתי והיום אני אחות מוסמכת. במקביל, אני ממשיכה להופיע וללמד כינור בקונסרבטוריון הישראלי".
בין העולמות
"בהתחלה ניסיתי להשוות בין שני העולמות, היום אני מרגישה שאלה עולמות מקבילים ואני זוכה לפריבילגיה לעבור ביניהם ולהיות חלק משניהם. אין ספק ששני העיסוקים נותנים פרספקטיבה. זו זכות גדולה להיות במקום שבו אני יכולה לעזור לאחרים ברגעים קשים, לתת מענה ואולי אפילו להקל קצת".
מביטוח נסיעות לאֲחָיות
חן פרידמן, (40) בזוגיות ואב ל-2 ילדים, אח באשפוז יום אונקולוגי באסותא מרכזים רפואיים
"עד מגפת הקורונה הייתי במשך 6 שנים בתחום ביטוחי נסיעות לחו"ל, בתפקיד של חתם רפואי. הקורונה הביאה לפיטורין, והדבר זרז מחשבות על שינוי. זו היתה צומת בה החלטתי לעשות שינוי בקריירה לעיסוק בתחום שיעניק לי ביטחון תעסוקתי וגם הגשמה עצמית. לתוכנית ההסבה הגעתי עם תואר ראשון בכלכלה ולוגיסטיקה, והדרך בלימודים נמשכה שנתיים וחצי".
אוהב אדם
"אוהב מאד לעבוד עם אנשים, לסייע להם, לעזור ברגעים קשים ולשמוח יחד איתם. בעיסוק בביטוח עבדתי בשביל הבוס, כשעשיתי עבודה טובה, הבוס הרוויח. כיום כאח, כשאני עושה עבודה טובה, המטופל מרוויח, וזהו סיפוק אדיר".
למתלבטים
"לימודי ההסבה קשים, לכן צריך גיבוי ותמיכה משפחתיים, לצד גיבוי כלכלי, כי קשה מאד לשלב עבודה ולימודים. אבל מי שאוהב עבודה עם אנשים, זו עבודה מדהימה, אני שמח שעשיתי את ההסבה ובעצם הצטרפתי לאחי, שהוא אח כבר מראשית דרכו התעסוקתית ונכד לסבתא שהייתה אחות בעבר".
מפסיכולוגיה וגרונטולוגיה לאֲחָיות
שלומי בראון (42), נשוי ואב לילדים, אח מוסמך במחלקה הגריאטרית ואחראי משמרת במרכז הרפואי שערי צדק
"אני בעל תואר ראשון בפסיכולוגיה וניהול מאוניברסיטת בן-גוריון ותואר שני בגרונטולוגיה. הבחירה לעשות הסבה לסיעוד הגיעה מתוך רצון לעסוק במקצוע שיש בו שילוב אמיתי בין ידע, אחריות, משמעות ומפגש אנושי. הגעתי לסיעוד בשלב בוגר יותר בחיים, אחרי לימודים וניסיון קודם, שעזרו לי להבין עד כמה המקצוע הזה רחב, מורכב ומשפיע".
מצא את ההבדלים
"ההבדל המרכזי בין עשייתי בעבר לבין העבודה בסיעוד הוא המידיות והאחריות. בסיעוד אתה נמצא בקו הראשון של הטיפול, פוגש את המטופל והמשפחה ברגעים רגישים, מזהה שינויים במצב רפואי ותפקודי, נותן טיפול, מתווך מידע, ומוביל תהליכים בתוך הצוות הרב-מקצועי. העבודה בגריאטריה במיוחד לימדה אותי לראות את האדם השלם, לא רק מחלה או אבחנה, אלא גם תפקוד, כאב, משפחה, עצמאות, כבוד ואיכות חיים".
מסר
"למתלבטים לגבי הסבה לאֲחָיוּת, המסר שלי הוא לא לפחד מהשינוי. אֲחָיוּת היא לא 'מקצוע שני' במובן של פשרה, אלא קריירה מלאה, משמעותית ומקצועית, עם אפשרויות התפתחות רבות. התחנה הבאה שלי היא להעמיק בתחום הגריאטריה והמומחיות הקלינית, ולהמשיך להשפיע על איכות הטיפול באוכלוסייה המבוגרת".
מהוראה לאֲחָיות
אמנון מאיר, נשוי ואב ל-4 ילדים, אח מוסמך במחלקה לטיפול נמרץ כללי במרכז הרפואי סורוקה
"אני בעל תואר ראשון בחינוך והסבת אקדמאים לסיעוד בשלוחת דרום של בית ספר לסיעוד קפלן. הייתי מורה בתיכון בעתניאל, מקום מגוריי, לימדתי בעיקר מקצועות ריאליים (מתמטיקה, ביולוגיה). התחום הרפואי עניין אותי תמיד ברמה התיאורטית ובפרקטיקה, וידעתי שאעסוק בו. מצד שני אהבתי מאוד את ההוראה והעברת ידע פרקטי לתלמידים. כיום אני מצליח לשלב את שני התחומים עיסוק בתחום הרפואי, יחד עם הקשר הישיר בבני אדם, והוראת הידע התיאורטי לדורות הבאים, בקורס להסבת אקדמאים".
כאן ועכשיו
"בעבודתי כמורה, היה לעיתים אתגר ביצירת מוטיבציה בקרב התלמידים ללמוד ולשתף פעולה. לא אחת נאלצתי להביא אותם ללמוד, פיזית ומחשבתית. בעבודה בבית החולים, מול המטופלים והמשפחות, קיימת באופן בסיסי ההתגייסות של כולם למטרה אחת – טיפול והחלמת המטופל. עבודת ההוראה עוסקת בעיצוב הדור הבא, דבר חשוב מאוד בעיני, ופחות בהשפעה על ה'כאן ו'עכשיו'. בעבודתי כאח, אני עוסק בדברים פרקטיים וממשיים הרבה יותר, משפיע באופן ישיר על מצבו של המטופל ומשפחתו בצורה ניכרת לעין בטווח הזמן הקצר. בפועל, יחד עם הצוותים במחלקה, אנו מצילים חיים באופן הכי פיזי וברור שיש".
מסר
"מקצוע האֲחָיוּת, הוא מקצוע טוב, חשוב, נותן סיפוק, בעם יכולת גיוון תעסוקתי גבוהה. קיימות בו אפשרויות להתמקצעות ולהתעמקויות נוספות בתחומים שונים כמו: טיפול נמרץ, טיפול פליאטיבי, סכרת ועוד. היום אני אח טיפול נמרץ ומחר, אם ארצה, בקלות אני יכול לשנות כיוון לתחום הקהילה, למרפאות כאב ועוד".
מראיית חשבון לאֲחָיות
אור קורנבליט (39), בזוגיות ואם ל- 3 ילדים, אחות מתאמת סרטן ריאות במרכז דוידוף בבית חולים בילינסון מקבוצת כללית
"למדתי תואר ראשון בכלכלה ומנהל עסקים והמשכתי במסלול ללימודי חשבונאות. אחי התאום למד רפואה, אבל מבחינתי עיסוק במקצוע טיפולי, לא בא בחשבון. המטרה הייתה ברורה – לעסוק בראיית חשבון. הלידה השנייה שלי טרפה את הקלפים. זו הייתה לידה טראומטית, חוויה מאוד קשה והצוות היה די אלים. במהלך הלידה החלטתי שאני רוצה להיות מיילדת כדי להעניק לנשים חוויה אחרת. הבנתי שכדי להיות מיילדת אני צריכה ללמוד אֲחָיוּת, ובגיל 29 התחלתי את דרכי בלימודי תואר נוסף".
תגובת הסביבה
"בעלי לשעבר חשב שהעיסוק הזה בכלל לא בשבילי. ההורים הציעו שאעשה הסבה לרפואה. אחרים הרימו גבה ולא הבינו מאיפה זה בא, מה הקשר בין כלכלה וחשבונאות לסיעוד, אבל כולם פרגנו".
אחרי הלימודים
"עם סיום הלימודים לא עסקתי במיילדת אפילו יום אחד, כי לא היה תקן פנוי, אבל קיבלתי הצעה לעבוד באונקולוגיה. התאהבתי. זה קסם שאין במקום אחר, כאן זוכים לחוות את כל מנעד הרגשות וללוות אנשים ברגעים הכי משמעותיים ועוצמתיים בחייהם. בלידה - מלווים אנשים בתחילת החיים, באונקולוגית, חלק מהאנשים שאני מלווה, נמצאים בימים האחרונים שלהם. זו מחלקה שבה יש קשר ארוך ומשמעותי בין הצוות המטפל, המטופלים ובני המשפחה שלהם".
על המקצוע
"זהו תחום מדהים שנותן המון והלוואי שהיה יותר מוערך. למי שרוצה לעשות הסבה אני ממליצה לעטוף את עצמו בסביבה תומכת ומפרגנת ולהבין שהדרך ארוכה אך משתלמת ומלאה בסיפוק".
מעולם הסלולר לאֲחָיות
יאיר רוזנהפט (40) נשוי ואב ל-3 ילדים, סגן אחות אחראית במחלקה פנימית באיכילוב
"אני משתייך למגזר החרדי העובד, ודרכי המקצועית החלה במקום רחוק מאוד מעולם הרפואה. עם תואר ראשון בכלכלה ובלוגיסטיקה, ועבודה במשך שנים בתחום הסלולר. השינוי הגדול הגיע בשנת 2017, במהלך שירות מילואים. השקט והניתוק מהשגרה אפשרו לי להביט קדימה; הבנתי שבעולם שבו הטכנולוגיה דוהרת, אני רוצה למצוא מקום עם משמעות עמוקה יותר. ביום האחרון של המילואים (כקצין זיהוי וקבורה), נרשמתי ללימודי אֲחָיוּת והגשתי מועמדות לעבודה ככוח עזר/סטודנט לאֲחָיוּת, תפקיד שבו עבדתי במשרה מלאה לאורך כל לימודי ההסבה בבית הספר שיינברון המשויך לאיכילוב".
היום
"חלק בלתי נפרד מהשליחות הוא ניהול ההדרכה המחלקתי, אני זוכה לחנוך אחים חדשים בצעדיהם הראשונים ולהדריך סטודנטים לאֲחָיוּת, דור העתיד של המקצוע. במקביל, אני משרת במילואים בדרגת סרן כסמ"פ ביחידת זיהוי וקבורה וכמפקד צוות בקורס קצינים".
עבר והווה
"פעם טיפלתי במכשירים, היום אני מטפל באנשים. הסיפוק המקצועי אדיר, ורגע הגאווה הגדול ביותר שלי הוא לראות את המעגל נסגר בתוך הבית, בתי הבכורה מתחילה בשנה הבאה את לימודי האֲחָיוּת שלה. למתלבטים אני אומר: עולם הסיעוד מציע מגוון עצום שבו כל אחד יכול למצוא את מקומו. היכולת להשפיע באמת על חייהם של אנשים ברגעים הכי רגישים שלהם שווה את כל המאמץ".
מעריכת דין לאֲחָיות
מורן גורביץ נתן (38) בזוגיות ואם ל-2 ילדים, אחות מוסמכת בשיקום צעירים באיכילוב
"בשנת 2014 הוסמכתי כעורכת דין אחרי שסיימתי תואר ראשון באוניברסיטה העברית, והתמחות מפרכת במשרד גדול לעריכת דין. כבר בתקופת הלימודים נחשפתי לעבודת האח/ות בבתי החולים כשליוויתי בני משפחה קרובים באשפוזים ארוכים. נפעמתי מהידע, האמפתיה והאנושיות. כשנולד בני השני משהו במסלול החיים שלי נסדק. הבנתי שהחיים כל כך שבריריים ואני חייבת להגשים את החלומות שלי. אם לא בשבילי אז בשביל הילדים שלי והדוגמה האישית שאני מהווה עבורם. בתמיכת המשפחה נרשמתי שוב לתואר ראשון באוניברסיטה וסיימתי בהצלחה רבה את התואר באֲחָיוּת. כל התנסות שהגעתי אליה (במחלקת נשים, ילדים, פסיכיאטריה, פנימית, כירורגית וקופת חולים) רק חיזקה לי את ההבנה שזה המקום שלי".
שיקום
"לפני כשנה כשהוסמכתי כאחות והשתלבתי במחלקת שיקום צעירים באיכילוב, מצאתי את המקום שבו אני יכולה לתרום את המקסימום מעצמי. מחלקה שכוללת צוות רב מקצועי ענק שמלווה יחד מטופלים עד למיצוי הפוטנציאל השיקומי שלהם במטרה לחזור ולהשתלב בחברה. המטופלים מגיעים אלינו אחרי פציעות, מחלות או אשפוזים ארוכים ואני זוכה להיות חלק משמעותי ותומך בתהליכים מדהימים שהמטופלים אצלנו עוברים. מעבר לטיפול הקלאסי, אחות בשיקום צריכה לתת מענה ראשוני למצבים רפואיים מתפתחים, לזהות קשיים וצרכים, ללמד ולהדריך וגם להיות אוזן קשבת בשעות הקשות. גם כשאני מגיעה עייפה (והיו לא מעט ימים כאלה אחרי לילות נטולי שינה במלחמה), אני נכנסת למשמרת ומתמלאת באנרגיות חדשות".
