הפרעת קשב וריכוז (ADHD), המאובחנת לרוב בילדות, יכולה להימשך גם בבגרות. מדובר בהפרעה נוירולוגית שכיחה ביותר בקרב ילדים. על פי הערכות המרכז לבקרת מחלות ומניעתן (CDC) כ–6 מיליון ילדים ובני נוער בגיל 17–3 אובחנו כמי שמתמודדים עם הפרעת קשב וריכוז. גם בישראל מדובר בתופעה שכיחה, כפי שמעיד ד"ר אבי ברכר, רופא ילדים התפתחותי המתמחה באבחון ובטיפול בהפרעת קשב וריכוז.
ד"ר ברכר, מפתח גישת "הורות התפתחותית", מעריך כי כ–7% מכלל הילדים ובני הנוער מתמודדים עם ההפרעה. לדבריו, יש חשיבות באיתור מוקדם כדי למנוע הידרדרות שעלולה להוביל לדימוי עצמי שלילי, לירידה בערך העצמי ולהשלכות גם לאורך החיים הבוגרים. "חשוב לאבחן ולמצות מכלול של טיפולים בגיל הרך, לפני שמציעים טיפול תרופתי במידת הצורך החל מגיל 6", הוא אומר ומסביר כי "חשוב לבצע אבחנה מבדלת ולבחון אבחנות נוספות, במיוחד בעידן של שפע ועודף גירויים, עם נורמות שהשתרשו המבטאות חוסר סבלנות ויכולות להידמות להפרעת קשב".
כיצד ניתן לבצע את האבחון, במיוחד בגיל הרך, כשאין בדיקת מעבדה או הדמיה שיכולות להעיד בצורה מובהקת שאכן מדובר בהפרעת קשב וריכוז?
"ישנם מרכיבים רבים שצריך לברר לפני שמתחילים טיפול, ולכן חשוב להגיע למומחה עם ניסיון ורקע מתאים. גם בדיקות ממוחשבות שנחשבות למהימנות הן כלי עזר בלבד, שיכול להיות יעיל אבל לא אבחנתי. כרופא ילדים התפתחותי אני מכיר היטב כל שלב התפתחותי שבו הילד נמצא ולכן יודע למה לצפות בכל גיל וכיצד לאבחן בכל שלב. בגילים 4–7, למשל, משתמשים בכלים אבחנתיים התפתחותיים המסייעים לזהות את יכולותיו של הילד ולמפות אלמנטים כדוגמת איחור התפתחותי, לקות למידה, חרדה והפרעות שינה שעלולות להוביל לחוסר יכולת להקשיב ולהתרכז. בנוסף יש לבחון את הופעת המאפיינים בסביבות שונות, כלומר האם התסמינים מופיעים בכל מקום או שיש משהו ספציפי בסביבה מסוימת שגורם לתסמינים".
ובכל זאת, האם ישנם תסמינים שיכולים לרמז כי מדובר בהפרעת קשב וריכוז?
"בהחלט כן, ואף ניתן לסווג אותם לשלוש קבוצות. המאפיינים של הקבוצה הראשונה משתייכים לקושי בקשב וכוללים בין היתר קושי לשמור על קשב לאורך זמן, חוסר ארגון וסדר, הסחות דעת רבות או מיקוד יתר בתחומי עניין אהובים. בבית הספר נוטים הסובלים מהפרעת קשב להיות פזיזים בכל פעולה ולדלג על מילה או שורה, דבר שעלול להוביל לשגיאות וטעויות רבות ולמחסור במנגנוני בקרה מסוימים. חלק מהם נראים חולמניים, נוטים להתפזר ומתקשים להתמיד במשימות ולסיים פעילויות שהחלו בעשייתן. הקבוצה השנייה מאופיינת בהיפראקטיביות ותנועתיות יתר. בפועל נראה ילדים שקשה להם לשבת במקום. הם כל הזמן מתרוצצים, מדברים בלי סוף, קופצים מדבר לדבר והמעבר מערות לשינה מאתגר עבורם במיוחד. התסמינים של הקבוצה השלישית כוללים אימפולסיביות, קושי בדחיית סיפוקים, קושי בעיכוב תגובה, ביצוע פעולה לפני חשיבה, התפרצות לשיחות ואף התנהגות מסוכנת. באופן אישי וכחלק מתהליך האבחון, אני נוטה להגיע לביתו של הילד כדי לבצע אבחון בסביבתו הטבעית, דבר שמשקף הרבה יותר את מצבו ומסייע בזיהוי התסמינים בצורה אובייקטיבית ככל שניתן".
ומהן ההשלכות כתוצאה מחוסר אבחון?
"בעיות קשב שאינן מאובחנות עלולות לגרום לתחושת אשמה ולפגיעה בדימוי העצמי. מדובר במעגל חזרתי שלילי שעלול להשפיע על כל מערכות היחסים, לפגוע בהישגים בלימודים ולהוביל לתחושת דחייה. מכאן לעתים קצרה הדרך לחוסר יכולת לנהל מערכת יחסים זוגית, למצב שבו רבים מוצאים את עצמם נפלטים ממסגרות וממקומות עבודה ולקשיים בבגרות שמשפיעים על חיי המשפחה. הזלזול שחווים אותם ילדים ובני נוער מגביר לאורך חייהם את חוסר המוטיבציה ועלול לגרום לתנודות במצבי הרוח, דיכאון, חרדה ואובדנות".
לאחר האבחון, מהם הפתרונות המתאימים לגילי הגן ובית הספר?
"בגילי הגן ועד כיתות א'־ב' מומלץ להעצים את הילד או הילדה ולתת להם חיזוקים, כדי ליצור כמה שיותר חוויות חיוביות. פעולות אלו יאזנו את המשובים השליליים ויחזקו התנהגויות חיוביות והרגלים רצוניים. זו אחת הדרכים שאנו נוקטים במסגרת טיפול התנהגותי, שחשוב ליישם במוסד החינוכי ובבית. בנוסף חשוב ליצור הפסקות יזומות בתוך פעילות מתמשכת ולשלב תנועתיות. במקביל אנחנו מאמנים את הילד בצורה הדרגתית להאריך את משך הזמן שבו הוא עוסק באותה פעילות, תוך שימוש בעזרים חזותיים כדוגמת שעון וטיימר. כדי לסייע בתהליך חשוב למנוע עודף גירויים על ידי יצירת סביבה מאורגנת ומסודרת ולעודד את הילדים להוציא אנרגיה על ידי פעילות גופנית, שימוש במתקני ספורט ועזרים נוספים המותאמים לסביבה שבה הוא נמצא.
"בגילים מאוחרים יותר חשוב להכיר ולהפחית את הגורמים שמביאים להסחת דעת, תוך יצירת סביבה רגועה ומכילה, כמו הפחתת עומס מקירות בית הספר, שימוש באוזניות ואפילו קיר אקוסטי, במטרה להפחית גם גירויים שמיעתיים. זאת בנוסף לישיבה ליד המורה, העצמת הילד על ידי מילוי תפקידים שיסייעו לו להיות פעיל ומשמעותי בשיעור ויצירת הפסקות יזומות. כמו כן, ניתן לסייע בסדר ובהתארגנות בבוקר ובכיתה באמצעות לוחות עם מלל ותמונות, שיאפשרו לילד לזכור את רצף הפעולות הרצוי".
האם לדעתך ממהרים לחלק כדורים והאם יש טיפולים אלטרנטיביים בהווה ובעתיד?
"אם הכיתות במערכת החינוך היו מצומצמות יותר באופן משמעותי, המורים היו מצליחים להתמודד טוב יותר עם תלמידים עם הפרעות קשב. בשל המצב הבלתי סביר שקיים כיום בבתי הספר, לפעמים כדור הוא הפתרון הקל והנוח. ואכן, הטיפול התרופתי יעיל והוא גם הוכח מדעית. אבל חשוב לשלב גם טיפול רגשי. כיום יש טיפולים שונים, כמו COG-FUN או גישה בשם POET שבה מטפלים מרפאים בעיסוק שהוסמכו לכך. מדובר בגישות שונות של טיפול ממוקד בשיתוף עם ההורים. בנוסף קיימים כלים מבוססי בינה מלאכותית, שיכולים לסייע בכל מה שקשור לקשיים בתפקודים ניהוליים. בכל מקרה, לכל ילד יש להתאים 'חליפת טיפול' אישית".
ד"ר אבי ברכר
טלפון: 054-9988766
למעבר למייל >>
למעבר לאתר >>
למעבר לעמוד האינסטגרם >>
למעבר לעמוד הפייסבוק >>
בשיתוף ד"ר אבי ברכר
