אחד הדברים שאנחנו נדרשים לטפל בו בבית ישירות אחרי היציאה מבית החולים הוא שייר הטבור מרקמת חבל הטבור. כל אחד מאיתנו ירגיש אחרת לגבי המראה, אבל חשוב לדעת שגם אם בעיניכם זה נראה מוזר או לא נעים, לתינוק זה ממש לא כואב או מפריע באופן כלשהו.
מה זה שייר טבורי?
אורכו של חבל הטבור נע בין סנטימטרים בודדים לכמה עשרות ומורכב משלושה צינורות יחדיו - וריד ושני עורקים המחוברים בקצה אחד לתינוק ובקצה השני לשליה, ומספקים לעובר את כל צרכיו במהלך תקופת ההריון.
מזון מעוכל ומפורק לרכיביו עובר דרך חבל הטבור מהאם לעובר, כמו גם חמצן הנישא על כדוריות הדם האדומות שזורמות מהאם אל העובר. לכיוון השני, מהעובר אל זרם הדם של האם, זורמים רכיבי הפסולת שנוצרים על ידי העובר אל מחוץ לזרם הדם שלו, והאם בתורה מפנה אותו מגופה יחד עם זו שהיא מייצרת.כאשר תינוק נולד הוא כבר מסוגל לינוק ולנשום בכוחות עצמו ולכן אין לו עוד צורך בחבל הטבור, וניתן לנתקו.
עוד רגע עד שמנתקים
כיום מקובל לחכות בין דקה לחמש דקות לפני שמנתקים את חבל הטבור מהתינוק, וזאת על מנת שימשיך לזרום דם מהשליה אל התינוק. הסיבה להמתנה וההיגיון שעומד בבסיסה הוא שהדם המגיע מהשליה עשיר מאוד בחמצן ונוטריינטים חיוניים אשר יזינו את גוף התינוק לאחר הלידה המתישה, ויקלו על המעבר החד שבין החיים החמימים והנעימים בתוך הרחם לעומת החיים בחוץ.יותר ויותר מחקרים מצביעים על כך שחיתוך מוקדם מדי של חבל הטבור עלול להוביל לתינוק אנמי יותר וחלש, ולכן ברוב בתי החולים כיום משנים את הפרוטוקול הישן שעמד על 40 שניות ל-90 שניות.הניתוק עצמו מתבצע כך שמונחים שני אטבים (Clamps) האחד בסמוך לטבור והשני יותר לכיוון השליה. האטבים יוצרים לחץ מקומי על חבל הטבור ובכך מונעים זרימה של דם דרכו, כך שאין יציאת דם החוצה או כניסת מזהמים פנימה. בין שני האטבים מתבצע החיתוך עצמו, כפי שניתן לראות באיור הבא:
לאחר הניתוק נשארת על גוף התינוק חתיכת רקמה טבורית (השייר), ויש לטפל בהיגיינה שלה באופן קבוע על מנת שלא יתפתחו זיהומים למיניהם עד שהיא תנשור באופן טבעי.
דרכי הטיפול:
לוקחים אפליקטור (מקל אוזניים יעשה את העבודה) וטובלים את ראשו היטב בחומר חיטוי כמו אלכוהול 70% או אלכוקסידין. בתמונות הבאות תוכלו לראות מה הדרך הנכונה והפחות נכונה לכך:
לא נכון: אל תחזיקו את המקל באופן אופקי כדי שלא יישפך אלכוהול סביב צמר הגפן שבקצה המקלנכון: אבטחו את זליגת האלכוהול לצדדים על ידי אחת האצבעות אשר נמצאת בסמוך לקצה המקל
מטרתם של חומרי החיטוי היא לחטא את האזור ולייבש אותו. בעזרת המקל מנקים היטב אך בעדינות את המפגש שבין הרקמה החיה לשארית הטבור, כפי שמודגם בצילומים הבאים:
ניקוי נכון עם דופן ראש המקלכמו מקודם רק מהצד השניניקוי נכון עם קודקודו של המקל
לרוב תבחינו בהפרשות סרוטיות, שהן שקופות או מעט אדמדמות. זה נורמלי.יש לחזור על פעולת הניקוי של הטבור בכל החלפת חיתול עד לנשירת הטבור. הפעולה עצמה לוקחת 2-3 שניות בכל פעם ואין צורך להאריכה יתר על המידה. הפעולה אינה כואבת, אך בהחלט מציקה.השייר הטבורי ינשור מעצמו בטווח הזמן בין שבוע לשבועיים, לעתים ייקח לו קצת יותר. בחלק מהמקרים המקום עלול להפריש גם לאחר נשירת השייר, ולכן חשוב להמשיך ולנקות עוד מספר ימים עד שנראה כי המקום סגור ויבש לגמרי.
ממה יש להימנע?
ניקוי עם צמר גפן או פד גזה הספוגים באלכוהול איננו יעיל מאחר והם אינם מחטאים או מייבשים את החלק הפנימי יותר, שהוא למעשה זה שמפריש, ובאופן טבעי דורש את החיטוי הטוב יותר.פיזית, צמר הגפן או הגזה אינם מגיעים אל החלק האחורי בצורה יעילה. על מנת להגיע אליו בעזרתם יש צורך בהפעלת לחץ רב מדי על הרקמה, בניגוד לשימוש במקלוני אוזניים שהם דקיקים ומאפשרים פעולת ניקוי ממוקדת ועדינה יותר. בצילום הבא מודגם כיצד לא מומלץ לנקות:
הדרך הפחות יעילה לחיטוי הטבור - הימנעו משימוש בצמר גפן או פד גזה
מהם הסימנים המחשידים לזיהום טבורי?
סימנים מחשידים לזיהום האזור כוללים ריח לא נעים, הפרשות מוגברות שעשויות גם להשתנות בצבען ומרקמן וכן רקמת עור מגורה ואדומה. במידה ועולה כל חשש מצידכם, או לחלופין אתם מבחינים באחד או יותר מהסימנים הנ"ל, יש לפנות אל רופא הילדים ולטפל באזור בהתאם להמלצותיו.לבסוף, יש הנוהגים לשמור את השארית למזכרת ויש הנוטים לייחס לה סגולות. אם החלטתם לשמור, קחו בחשבון שהוא מגיע עם ריח מיוחד.
