נתונים מראים כי הטיפול בסרטן השד מושפע לא רק מהביולוגיה של הגידול וטיפולים חדשניים אלא גם ממגורמים אישיים, חברתיים ותרבותיים. למרכז הרפואי הדסה מגיעות מטופלות מכל המגזרים של החברה ישראלית - יהודיות, ערביות, חילוניות וחרדיות, נוצריות ועוד. כבר שנים שהצוותים הרפואיים מתרשמים שהמטופלות מהמגזר החרדי יהודי והערבי מוסלמי מגיעות עם מחלה מתקדמת יותר ומהלך מחלתן וההתמודדות שלהן שונה, מהמגזרים האחרים – אך עד כה זו הייתה התרשמות בלבד, ולא היו על כך נתונים ומחקרים.
"למרות חוק הבריאות הממלכתי שמבטיח לכאורה טיפול זהה לכולם, מוכרים לנו פערי הבריאות בארץ", מציינת פרופ' שני פאלוך-שמעון, מנהלת היחידה לאונקולוגיה של השד בהדסה. "כאונקולוגית אני עדה לפערים האלה, ולמרות שהאגודה למלחמה בסרטן עושה רבות לצמצמם פערים, במיוחד בכל הנוגע לממוגרפיית סקר, נרשמת עלייה הדרגתית במספר הנשים הערביות עם סרטן שד ואין נתונים מה קורה לנשים מהמגזרים השונים אחרי שהן מאובחנות".
פרופ' פאלוך- שמעון מספרת כי לאחר שעברה לעבוד בירושלים מאזור המרכז, היא חוותה תסכול, לנוכח הנשים המאובחנות בשלבים מתקדמים של המחלה, במיוחד ממגזרים מסוימים. "זה הרגיש כמו צונאמי אדיר."
למרות העדויות לאותם הבדלים, באין מחקר או נתונים תקפים ומהימנים, לא ניתן יהיה לשנות מדיניות ולקיים טיפול רגיש-תרבותית. בעקבות זאת הגישו פרופ' פאלוך-שמעון ופרופ' מיכל בראון, פסיכולוגית שיקומית, פסיכו-אונקולוגית ומנהלת השירות הפסיכולוגי ביחידה לאונקולוגיה של השד בהדסה, בקשה למענק מחקר כדי לחקור את הפערים החברתיים-תרבותיים בקרב נשים עם סרטן שד מתקדם. בימים אלה קיבלו מענק יוקרתי נוסף מהBCRF – Breast Cancer Research Foundation שיתמוך בהרחבת המחקר לכלל הנשים שאובחנו בסרטן השד, גם בשלבים יותר מוקדמים.
חיים ארוכים מול איכות חיים
המחקרמתמקד בפערים בריאותיים בין נשים מהחברה החרדית, נשים מהחברה הערבית ממזרח ירושלים, והאוכלוסייה היהודית הכללית, בהקשר של התמודדות עם סרטן שד גרורתי. מעבר לאיסוף נתונים קליניים ושאלונים פסיכולוגיים, המחקר כלל גם ראיונות עומק עם מטופלות וצוותים רפואיים ממגזרים שונים, במטרה להבין את הגורמים לפערים ולמצוא דרכים לשיפור המצב.
"למרות שמערכת הבריאות בישראל מספקת כלים זהים לכולם, התוצאות מראות פערים משמעותיים בין המגזרים, מה שמוביל לשיעור תמותה גבוה יותר בקרב נשים ערביות וחרדיות. הממצאים הובילו אותנו לגבש את התפיסה שהפערים נובעים לא רק ממבנה מערכת הבריאות, אלא גם מהבדלים בגישה לטיפול, בהתמדה בנטילת התרופות וביכולת לנהל מחלה כרונית", מסבירה פרופ' פאלוך-שמעון.
פרופ' בראון מסבירה כי המחקר מציב אתגר חדש למערכת הבריאות, שמבקשת להתאים את עצמה לצרכים הייחודיים של אוכלוסיות שונות מבחינה דתית ותרבותית.
"המטרה שלנו היא לספק טיפול מותאם אישית לא רק בהיבט הרפואי, אלא גם פסיכולוגי ותרבותי, כדי לשפר את איכות חייהן של כל הנשים, ללא תלות במגזר שאליו הן משתייכות".
הדגש ביחידה לאונקולוגיה של השד הוא כפול: הארכת תוחלת החיים לצד שמירה מתמדת על איכות חיים בצל מחלה גרורתית."לצד המאבק להארכת חיים, אנו עסוקות בשמירה ושיפור של איכות החיים של המטופלות. עם זאת, השאלה המורכבת היא כיצד מגדירים איכות חיים טובה, ללא ספק הגדרה זו מושפעת גם מגורמים חברתיים ותרבותיים".
זיהוי שחקנים מרכזיים ומשפיענים בקהילות השונות
המחקר התמקד, בין השאר, גם בתפקידים של אנשי מפתח בקהילות השונות. ביניהם המתווכים הרפואיים במגזר החרדי, אשר מלווים את המטופלות החרדיות בתהליך הטיפולי.
"זו תופעה ייחודית בקהילה החרדית, שבה קיימים נציגים קהילתיים שמלווים את הנשים בתהליך הרפואי, מסייעים בהתנהלות מול בתי החולים והרופאים, ומבצעים מעקב אחר הטיפולים. ללא תמיכתם, רבות מהמטופלות הללו עלולות ללכת לאיבוד בסבך המערכת הרפואית. מדובר בדמויות מפתח שמהוות מקדמי בריאות עבור הקהילות שהם מייצגים. בנוסף, יש גם 'יועצי-על' שרכשו ידע רפואי נרחב ומעמיק שמגישים עזרה לא רק לציבור החרדי אלא לכל הפונה אליהם, לנווט לעזרה הרפואית המתאימה סביב האבחנה וצמתי החלטות חשובים", מספרת פרופ' פאלוך-שמעון.
כחלק מהמחקר נבדקה, גם יכולתם של אנשי הצוות הרפואי להתמודד עם האתגרים הייחודיים שמציגים המגזרים השונים. לדוגמה, חלק מרופאי המשפחה העובדים במזרח ירושלים ומעניקים טיפול למגזר הערבי, אינם דוברי עברית ברמה גבוהה. אם כך, מי יבין את סיכום המחלה שקבלה מהאונקולוגית? מדובר באתגרים שחשיפה שלהם, מאפשרת תכנן התאמת מדיניות ואיתור פתרונות תוך רגישות תרבותית.
הבדלים בין מגזרים: מצוקה נפשית וקונפליקטים תרבותיים
המחקר מציע תובנות חדשות על האופן שבו נשים ממגזרים שונים מתמודדות עם סרטן השד. "למרות קווי הדמיון בין המגזר החרדי לערבי, (מעמד סוציו-אקונומי נמוך, מספר ילדים גדול ותפקידים מגדריים מסורתיים) אנו מוצאים הבדלים ברורים בתגובות הנפשיות והחברתיות של נשים משתי החברות", אומרת פרופ' בראון. המחקר מצא כי נשים מהחברה הערבית חוות מצוקה נפשית רבה מאוד ואיכות חיים ירודה בהשוואה לאוכלוסייה הכללית, בעוד שנשים מהחברה החרדית מדווחות על פחות מצוקה נפשית ואיכות חיים גבוהה ביחס לאוכלוסייה הכללית. הבדלים מעניינים אלה עשויים להיות מוסברים הן בגורמים שונים כמו אמונה והן בעובדה שעל אף ששתי הקבוצות הן קבוצות מיעוט, כוחן הפוליטי והתודעתי בעיר ובבתי החולים שונה.
על אף זאת, המחקר האיכותני חשף כי גם נשים מהחברה החרדית מתמודדות עם קונפליקטים מורכבים מול החברה החרדית ומול המערכת הרפואית. למשל, נורמות חברתיות כמו הסתרה, שמירה על פרטיות הופכים לעיתים למכשול בקבלת תמיכה ועזרה. "נשים רבות מהמגזר החרדי מעידות על כך שהן מתקשות לשתף את משפחתן במחלתן, מחשש לפגוע בילדיהן או להדאיג את הוריהן וכי ישנו מעין צו חברתי לא לספר ולשתף. בנוסף, מטופלות רבות מצויות בקונפליקטים גם עם המערכת הרפואית, כמו למשל בסוגיות של צניעות או של מקור הסמכות, כאשר נשים מתלבטות באם להקשיב להנחיות הרופאים או לרבנים", מספרת פרופ' בראון.
מה השלב הבא?
פרופ' פאלוך-שמעון: "פערי בריאות מעידים על חוסר שוויון חברתי. צמצום פערים אלה צפוי לשפר שוויון חברתי וחוסן. המטרה שלנו היא לשנות את המציאות. ביטוח רפואי ממלכתי ותרופות חדשות הן דבר מצוין, אבל אם המטופלות לא נעזרות במערכת הבריאות באותה מידה – לא כולן ירוויחו. כדי לצמצם את הפערים צריך להרחיב ולהעמיק את המחקר ובהמשך ליישם שינויים במטרה לסגור את הפערים".
פרופ' בראון: "במוקד הטיפול עומדים אישה ובני משפחתה. על המערכת להכיר את התרבות אליה משתייכת האישה ולספק טיפול רגיש תרבותית, וזאת כדי לשפר את איכות החיים והנגישות לשירותי הבריאות, וכך לשפר את סיכויי ההחלמה. ערכי השוויון עומדים בבסיס תפיסה זו, כאשר אנו שואפות ומתאמצות בעבודה היומיומית שלנו ליישם ערכים אלה בחלקת אלוהים הקטנה שלנו".
בשיתוף המרכז הרפואי הדסה
