"בסופו של דבר זה אני, הגוף שלי ואלוהים בהתמודדות הזו", שיתפה אותי בדמעות מטופלת לפני שנים רבות. משפט אשר מלווה אותי עד היום כאשר אני מגיע למפגש טיפולי. בתחילת הפגישה, אשר הייתה סמוך לגילוי סרטן השד, היא שיתפה על מהלך הבדיקות, קבלת הבשורה, הטיפולים הצפויים שכללו כימותרפיה, ניתוח לכריתה חלקית והקרנות. סיפרה על בעלה המסור המלווה אותה, ועל התמיכה הקרובה אותה היא מקבלת מבנותיה וחברותיה. ככל שהתקדמה הפגישה עלו הקשיים הרגשיים אותם בעצם היא לא משתפת עם אף אחד ממעגלי התמיכה שלה, וחוויית הבדידות אשר ליוותה אותה למרות המעטפת המכילה והתומכת.
תחילת המסע
התמודדות עם מחלה מורכבת כמו סרטן שד יכולה להיות משנת חיים. הקטיעה ברצף השגרה, בדרך בה אנו רגילים להגדיר את עצמנו, ההשפעה על החלומות שלנו והשאיפות. הקשר העדין והמרתק הזה של גוף ונפש, צובע את האופן בו נתמודד ותשומת הלב להשפעות ההדדיות הללו יכולה לחולל שינוי בהתמודדות הרגשית שלנו וביכולת לצמוח מהמשבר.
טיפול פסיכולוגי הוא נדבך חשוב במהלך ההתמודדות עם סרטן השד כאשר יש חשיבות לתשומת לב לפרמטרים, לסגנונות ולתפיסות של כל מטופלת, באשר למצבה ודרכי התמודדותה. פחד, חרדה, דיכאון, בידוד, כעס ותחושת חוסר אונים, הם רק חלק מהרגשות המורכבים שמלווים את הנשים המתמודדות עם סרטן שד.
שאלות קיומיות עולות לא פעם וביניהן: "למה דווקא אני?", "מה יהיה העתיד?", "איך אמשיך לחיות?". השינויים הפיזיים הכרוכים בטיפול, כגון נשירת שיער, עייפות קיצונית ושינויים בהופעה החיצונית, פוגעים בדימוי ובביטחון העצמי של הנשים המתמודדות. בנוסף, ההתמודדות עם המחלה משפיעה על כל תחומי החיים, כולל היחסים עם בני המשפחה והחברים, התפקוד בעבודה והחיים החברתיים. כל אלה נוגעים בנקודות רגישות של דימוי גוף, מיניות, זהות והיכולת לתפקד בחיים האישיים והמקצועיים.
ישנם פרמטרים רבים אשר מבנים את תפיסת המחלה ואת המשמעות הניתנת לחולי. האם המחלה התגלתה בגילוי מוקדם? האם מדובר במחלה גרורתית? מה סוג הניתוח? האם כריתה מלאה או חלקית? האם תהיה נשירת שיער? מה סוג ההקרנה אותה האישה אמורה לעבור? מה המידע שעובר מהרופאים והצוות? כיצד בני המשפחה והחברות תופסים ומבינים את המחלה? ומה האישה עצמה יודעת וחושבת על סרטן שד?
לכל אלה מתווספים נתונים של גיל הגילוי והסטטוס המשפחתי אשר מוסיפים סוגיות רגשיות נוספות כגון: "כיצד אספר לילדיי?", "איך אתפקד כאמא?", "מה יהיה בזוגיות?", "מה אספר להוריי?", "האם אוכל לעבוד?", "איך ילדיי ונכדיי יגיבו?".
דברים שרואים מכאן
בכל שנה, אלפי נשים בישראל מתמודדות עם אבחון סרטן השד. על פי סקר של האגודה למלחמה בסרטן 1 מ-6 נשים ציינה כי לה או למישהי מקרבת משפחתה יש או היה סרטן שד. כאשר מרחיבים את הקרבה המשפחתית התוצאה היא 1 מ-5. המוכרות עם סרטן השד הולכת ועולה וכך גם גיבוש תפיסות אישיות על ההתמודדות עמו, על התפיסה של האישה החולה על ידי הסביבה ועל המשמעויות של התמודדות עם מחלה מסכנת חיים.
מעל הכול, הראייה הטיפולית עימה אני מגיע לטיפול היא הכרת האישה היושבת מולי, והחוויה האישית המלווה אותה. הבנה מהן המחשבות שמעסיקות אותה והעסיקו אותה עד לפגישתנו. היכולת להכיר את מנגנוני ההתמודדות האישיים, והעולם הרגשי המלווה אותה, מאפשרת הצטרפות לאותו מקום שלא פעם תהיה בו המטופלת בבדידות. הפחדים שקשה לשתף כל אחד, תחושות תסכול ובושה שעלולות להופיע נוכח עצם המחלה, או השפעות תופעות הלוואי. לא פעם, במפגש הראשוני ההצטרפות הזו יוצרת שותפות דרך והרגעה בפני עצמה. מתן מילים ותוקף לתחושות שלא קל לשתף ולשאת.
במהלך הטיפולים אנו פוגשים לא פעם הימנעויות וגזרות שהמטופלות לוקחות על עצמן, מתוך אמונות לא מבוססות כגון לא להיפגש עם הנכדים, להתרחק מהילדים, לא לצאת לבילויים וכו'. אלה פוגמים לא פעם באיכות החיים ללא כל צורך וצידוק רפואי. הימנעויות נוספות מגיעות לא פעם מתוך הקושי הרגשי הכולל פחד וחרדה להיות לנטל ולהישאר לבד. אנו שומעים לא פעם ממטופלות, על החשש כי אם ישתפו בפחדים ובקשיים לא ירצו לעזור להן יותר, ישפטו אותן, יתפסו אותן כחלשות, לא נשיות, תפגע המשיכה והאינטימיות בזוגיות ועוד. הזיהוי של הימנעויות אלה ומתן הלגיטימציה הרגשית, עוזרים לא פעם לצאת מעמדת חוסר אונים לתפיסה של מסוגלות ושליטה. ואף יותר מכך, היכולת ליצור תקשורת פנימית ועם מעגלי התמיכה, מסייעת לדייק את הצרכים הפיזיים והרגשיים, עוזרת במציאת פעילויות אשר יכולות לאושש את הגוף ואת הנפש, וכן עוזרת לנשים רבות להרגיש שוב בשליטה על חייהן.
סוף שהוא גם התחלה
נקודת משבר נוספת עולה דווקא ובייחוד לקראת סיום הטיפולים. המעבר החד מלהיות בליווי רפואי צמוד, עטופה בתשומת לב רפואית וחברתית למעקבים תקופתיים, תמיכה שיורדת וציפיות לחזור לשגרה שעולות. מחקרים מראים ש—1 מ—4 מטופלות תדווח על חולשה פיזית כתוצאה מהטיפולים ותתקשה לחזור לתפקוד רגיל. לכך אפשר להוסיף תופעות של קושי קוגניטיבי ופחדים הצפים ועולים מחזרה של המחלה. היכולת לבטא זאת, לקבל מידע, למצוא את פעילויות השיקום המתאימות ובעיקר לצלוח את השיח הרגשי המורכב לכיוונים מיטיבים, תוך התמודדות עם הפחדים, הספקות והקשיים הכול כך לגיטימיים.
לסיכום, הגוף והנפש כרוכים זה בזה. ההתמודדות עם סרטן השד אינה מסתיימת בהליך הרפואי בלבד ומדובר בפן נפשי משמעותי ועמוק. הטיפול הפסיכולוגי המלווה נשים המתמודדות עם סרטן השד מאפשר להן לקבל את התמיכה הנדרשת כדי לעבד את המשבר, להתמודד עם הפחדים, להחזיר תחושת שליטה ולבנות מחדש את הדימוי העצמי. ההכרה במנגנונים הייחודיים של כל אחת חשובה לשיפור איכות החיים של המטופלות, והופכת את ההתמודדות למרחב שבו לצד הקושי ניתן לפגוש כוחות ומסוגלות, לצמוח ולקדם את תהליך ההחלמה.
אליעד אנטמן הוא פסיכולוג רפואי, פסיכולוג אחראי אונקולוגיה בבית החולים איכילוב
בשיתוף איכילוב
