ההצדקה הגדולה ביותר לרפואת להט"ב נובעת מהנחיצות במקום בטוח לשוחח על נושאים רפואיים. ברפואה לאנשים זקנים הנושא הזה חשוב אלפי מונים. החשש מאפליה ומיחס עוין שרווח בקהילה, מקבל משמעות נוספת במיוחד בגיל המבוגר. מטופלים ומטופלות אלה גדלו והתבגרו בתקופה שבה עוד לא היה קיים מושג ה"גאווה". להיות הומו היה לא רק לא לגיטימי ומתוייג כמחלת נפש, אלא גם לא חוקי. ניקח לדוגמה גבר הומו בן 70, רק כאשר היה בן 16, החלו לראשונה להט"ב להתארגן במחאות בניו יורק. בגיל 20, לאחר שככל הנראה כבר גיבש את זהותו המינית והמגדרית, הוסרה נטייתו מרשימת מחלות הנפש. כאשר היה בן 28 פרצה מגפת ה-HIV שהוסיפה דלק למדורת ההומופוביה. רק כאשר היה בן 35, עובדת היותו הומו כבר לא הייתה עבירה על החוק. מכאן מצטיירת תמונה שבה ברור שמתוך כלל האוכלוסייה הגאה הא.נשים שחשים את החשדנות הרבה ביותר כלפי הממסד וחשש (מוצדק) מאפליה והדרה, הם המבוגרים. כל סנטימטר של קבלה, הכלה וסובלנות, נכבש בעזרתם ועל גבם. לכן, אין ראויים וזקוקים יותר מהם לסביבה מכבדת ורגישה לצרכיהם הייחודיים, עם ההתבגרות, ההזדקנות וההצטברות הטבעית של מחלות כרוניות. הם זכאים לכך במיוחד מהממסד הרפואי.
מסע החיים
בנוסף להדרה מהחברה על רקע שייכות לקהילה, הלה"טבים המזדקנים סובלים מהדרה גם בתוך הקהילה על רקע גילנות. ככל שהזמן עובר, הגברים הזקנים בקהילה נדחקים לשוליים. להט"בים לעיתים מרגישים זקנים ומודרים כבר בגילאי 50-40. לא הזכרנו את המשברים האישיים שחלק גדול מהאוכלוסייה הלהט"בית הזקנה חוותה: משבר היציאה מהארון ו/או החיים עם וסביב הסוד, קשר רופף ולעיתים מנוכר ממשפחות המוצא, חלקם הקימו ופירקו משפחות הטרו-נורמטיביות או נמנעו מהקמת משפחות, גיבוש מסגרות חברתיות-משפחתיות כתחליף למשפחה ביולוגית – Chosen Families. כל אלה הובילו לכך שהם סובלים ממיעוט גורמי תמיכה, רבים מהם מתגוררים לבד, ל-63% מהלה"טבים יש ילדים בהשוואה ל-96% בקרב כלל האוכלוסייה. הלה"טבים מדווחים כי הם סובלים מבדידות פי 2 מאשר יתר האוכלוסיה. בישראל, בדומה לעולם, שיעור הסובלים מדיכאון בקרב להט"בים מבוגרים גבוה עם סיכון מוגבר לאבדנות. תפקיד הרופא.ה לזהות חרדה ודכאון ו/או שימוש בחומרים להתייחס ולטפל במידת הצורך.
על פיAmerican Heart Association– מבוגרים מאוכלוסיית להט"ב נוטים יותר לצרוך מוצרי טבק בהשוואה להטרוסקסואלים (פי 2.5). נשים טרנסג'נדריות ואלה ללא זהות מגדרית, נוטות ונוטים יותר לשתיית אלכוהול מופרזת. בקרב נשים לסביות ובי-סקסואליות שכיחות גבוהה יותר של השמנה, בהשוואה לנשים הטרוסקסואליות. מבוגרים טרנסג’נדרים עשויים להיות פחות פעילים גופנית מאחרים. הצטברות עודף גורמי סיכון אלה מעלה את הסיכון לחלות במחלות לב וכלי דם בגיל המבוגר. כאן תפקידו.ה הקריטי של הרופא.ה באיזון גורמי סיכון והתאמת רפואה מונעת.
ישנם מספר זיהומים שכיחים יותר בקהילה שמתבטאים במחלות בגיל המבוגר. למשל, וירוס הפפילומה שעובר במגע מיני ועלול לגרום ליבלות באיברי המין (לרבות הפין וצוואר הרחם), בלוע ובפי הטבעת. הטיפול מאתגר אבל הבעיה הקשה יותר מגיעה 20-30 שנה לאחר מכן, בגיל המבוגר, אז הווירוס עלול לגרום לסרטן בלוע, בפי הטבעת, וכמובן בצוואר הרחם. בנשים לסביות שכיחות HPV נמוכה במעט מאשר בנשים הטרוסקסואליות, אבל בשל גורמים שונים, ביניהם גם חוסר ידע במערכת הרפואית והנגשה לוקה בחסר, הן פחות מבצעות בדיקות סקר ואצלן סרטן צוואר הרחם מתגלה מאוחר יותר ובשלבים מתקדמים יותר מאשר אצל נשים הטרוסקסואליות. בהזדמנות זו חובה להזכיר שיש חיסון כנגד וירוס הפפילומה. אני מעודדת את כל מי שפעיל מינית וטרם התחסן, להתחסן.
יותר מ-50% מהאנשים החיים עם HIV בארה"ב הם מעל גיל 50. 10% מההדבקות החדשות מתרחשות בגיל 50 פלוס. הטיפול בנשא HIV מעל גיל 50 הוא ייחודי ומושפע הן מהפסיכו-סוציולוגיה של הנשא וכלל חוויותיו והן מהביולוגיה הייחודית לוירוס זה. ישנה השפעה של הוירוס על מערכת החיסון גם במטופלים שרמות הוירוס שלהם בדם אינן מדידות. השינוי במערכת החיסון משפיע כמעט על כל תהליכי ההזדקנות בגוף ומצריך התייחסות. ישנה משמעות גם לתופעות לוואי מהתרופות, ביניהן נמצאה ירידה בצפיפות העצם והשפעה על המטבוליזם של הגוף. בשנים האחרונות בחלק ממרכזי ה-HIV בעולם הכניסו הערכה גריאטרית כחלק מהטיפול הכוללני וגם בישראל הדבר מתפתח. נשים לסביות וביסקסואליות נמצאות בסיכון מוגבר לסרטן שד, ככל הנראה בשל השמנה ומיעוט יחסי של הריונות.
העולם שייך לזקנים
א.נשים על הקשת הטרנסית, מתבגרים וצוברים מחלות כרוניות. יש להתאים את התרופות למחלות או למצבים שנצברים במהלך החיים. ישנן בדיקות סקר מומלצות לאוכלוסייה זו. חשוב לזכור שמטרת ההורמונים שנלקחים כחלק מתהליך ההתאמה המגדרית היא להגיע לרמת הורמונים פיזיולוגית, ולכן אין להתייחס לתרופות אלה כמו הורמונים אחרים שנלקחים מסיבות אחרות ומגיעים לרמות סופר פיזיולוגיות, על כל תופעות הלוואי והסיכונים הכרוכים בהם.
למרות הדעה הרווחת, מין בגיל מבוגר בכלל האוכלוסייה הוא שכיח ומהווה חלק חשוב בבריאות הגוף והנפש. לכן, גם בגיל מבוגר הרגלי מין שונים מצריכים התייחסות מיוחדת. התייחסות זו כוללת מניעה, סקירה מתאימה וטיפול בזיהומים שעוברים במין וגם טיפול בפגיעה אפשרית בתפקוד המיני שמושפעת מגיל, מחלות כרוניות, תרופות וחומרים, מצב נפשי, פעילות הורמונלית ועוד.
באופן טבעי כגריאטרים אנחנו עוסקים גם בשלב האחרון של החיים שכולל ירידה תפקודית, תלות באחר והכנה למוות. נושאים אלה מצריכים התייחסות ייחודית לאוכלוסיה הלה"טבית שחלקה חושש מאוד מאפליה, הזנחה והתעמרות במוסדות סיעודיים, דיור מוגן, בתי אבות או על ידי המטפלים שלהם.
קושי נוסף בשלב זה הוא ההכרה במשפחות מיוחדות, בבני זוג מאותו המין או במעגלי התמיכה, שחלקם מורכבים מחברים ללא קשר משפחתי ביולוגי. חשוב כרופאים מטפלים לעודד את המבוגרים להסדיר את רצונותיהם והעדפותיהם בסוף החיים בכתב, באמצעות הנחיות מקדימות או ייפוי כח מתמשך. התמודדות עם אבדן של בן או בת זוג עלולה להיות קשה במיוחד, חלקם חיים בארון וסובלים מ"אבל שקט" כאשר החברה מסביבם לא מודעת לאבדן שחוו. לחלקם אין זכות ברכוש המשותף ובסיטואציה כזו מאבדים את מקום מגוריהם. לכן חשוב לעודד את המטופלים להסדיר גם את נושא הרכוש המשותף בעוד מועד.
לסיכום, לקהילה הלהט"בית המזדקנת יש מאפיינים פסיכוסוציאליים מיוחדים וצרכים רפואיים ייחודיים. על הממסד הרפואי והחברה חלה חובה לספק להם שירותים רפואיים שמותאמים לצרכים שלהם.
ד"ר נילי אליאור היא מומחית במשפחה, מתמחה בגריאטריה, גזברית החברה לרפואת להט"ב
