לכל ישראלי יש רגע אחד מזוקק של 7 באוקטובר, רגע שילווה אותו מאז ועד עולם. את ד"ר שפיר בוטנר, פראמדיק מוטס של מד"א, המשמש בשגרה כמנהל בית הספר לפראמדיקים של ארגון ההצלה הלאומי, ילוו מספר רגעים כאלה, שחלקם נראים כמו לקוחים מסרט מלחמה אמיתי.
באותה שבת הוא הזניק את עצמו לבאר שבע כדי לסייע לקולגות, ומהר מאוד הבין שלא מדובר בעוד מטח טילים שגרתי.
"הגעתי לצומת הנשיא, מימיני באר שבע, בצד השני אופקים. התלבטתי לאן לפנות. החלטתי שאם מדובר בנפילת רקטות באופקים אוכל להועיל יותר בסיוע בעקבות מתקפת הטילים על באר שבע ופניתי לכיוון העיר. באותה עת המחבלים כבר התמקמו בכניסה לאופקים וירו על כל מי שחלף בכביש. ככל הנראה, לו הייתי ממשיך לשם הייתי נפגע ואולי אף נהרג", מספר ד"ר בוטנר.
זמן קצר אחרי שהגיע לבאר שבע התבקש להגיע למנחת המסוקים של מד"א בשדה תימן כדי להפעיל מסוק שלישי יחד עם רמי מילר, מנהל אגף הרפואה והפראמדיק הראשי במד"א. "שני המסוקים האחרים כבר פעלו ללא הרף וטיפלו בפצועים, בהם החברים שלנו במסוק הדרומי — זיו שפירא ומשה צלאח — והיה צורך בסיוע שלנו. עזבנו הכול והגענו למנחת. עוד לא הספקתי להיכנס וכבר טלפון מהמוקד: 'חמש דקות, שלושה חיילים פצועים קשה אצלך במנחת'. היינו מוכנים תוך דקות וקיבלנו את הפצועים ומאז, ובמשך 70 שעות רצופות, טיפלנו ופינינו פצועים במשמרת אחת ארוכה, שהתחילה בשבת בבוקר ונמשכה עד יום שני אחר הצהריים. פה ושם השלמנו ציוד וחטפנו שינה קצרה. אחר כך נשאלתי איך עמדנו בזה ובאמת אין לי תשובה טובה. אני מניח שזו היתה הבנה שיש פה אירוע אחר, שחייבים להתגייס, וזה מה שהחזיק אותנו".
"להציל חיים — אין זכות גדולה מזו"
אותם ימים אינטנסיביים היו גדושים בהעלאת פצועים, טיפול ראשוני בהם והבאתם לבתי החולים ברחבי הארץ. בית החולים סורוקה היה עמוס פצועים ואנשי מד"א נדרשו להעביר פצועים קשה לבתי חולים במרכז. היה צריך לשלוף פצועים מרכבים ומאמבולנסים שנמלטו מהעוטף. "טיפלנו בבחורה צעירה שנפצעה קשה במסיבה, בשוטר שנפגע מ-RPG, בפצוע שנורה בבטנו. עוד אחד ועוד ואחד כמו בסרט רע, ומעלינו כל הזמן מלחמת טילים", מתאר ד"ר בוטנר.
ביום שני אחר הצהריים נשמעה אזעקה במנחת המסוקים. "פתאום רצה אלינו אישה נסערת עם תינוק על הידיים, צורחת. היא הגיעה למיון עם בנה לאחר שנחבל בראשו באזעקה קודמת. היא היתה חסרת אונים. היה מדהים איך באינסטינקט, כולנו הגנו עליהם בגופינו ממש".
וזו היתה רק ההקדמה. בגיחה נוספת, כשהמנועים כבר בפול גז ושלושה פצועים שוכבים מקובעים בגחון המסוק, נשמעה לפתע אזעקה ואחריה פיצוץ אדיר. המסוק החל להזדעזע ונראה כאילו הוא עומד להתרסק. "חשבנו שחטפנו טיל, אבל בדיעבד הסתבר שרסיס פגע ברוטור. זה היה בום מטורף, מפחיד. המסוק רעד כמו מכונת כביסה במצב סחיטה והיה לא מאוזן".
בינתיים הצליח הטייס, בתושייה רבה, לכבות את המנוע. "חששנו שכל רגע עלולה לפרוץ אש ולכן פינינו את הפצועים מהמסוק. כשהיה לי רגע להביט בנייד ראיתי שהבת שלי חיפשה אותי מספר רב של פעמים. היא שמעה שמסוק נפגע והיתה מבוהלת מאוד. רק אז נפל לי האסימון שאני כבר שלושה ימים במסוק ולא חשבתי על בני המשפחה שהשארתי בבית. אחרי שלושה ימים רצופים הלכתי הביתה להיות בקרבת בני משפחתי, לחבק אותם ולנחם אותם. הבנתי שמגיע להם יותר ומאז אני מנצל כל רגע כדי להיות איתם".
אבל הרגע שנחרת בזיכרונו יותר מכל שייך לאחד השוטרים שבו טיפלו, שהגיע פצוע מאזור המסיבה בנובה ונורה בבטנו. "הוא איבד דם רב והכרתו החלה להתערפל כאשר שאל אותי אם הוא כבר מת. אמרתי לו שהוא חי והרגעתי אותו. אז הוא תפס אותי בסרבל וביקש ממני בתחינה: 'תציל אותי, יש לי תינוקת בת שבועיים בבית'. נלחמתי על חייו בכל האמצעים שהיו לרשותי, קיוויתי ששרד, אך לא ידעתי מה איתו. לא מזמן גיסי, שהוא שוטר, סיפר לי על חבר שוטר שלו שנפצע קשה והוא מנסה להגיע לצוות שטיפל בו. לאחר בדיקה הסתבר שהיה זה אותו פצוע. הוא יצא מזה וזכיתי לפגוש אותו. הרופאים סיפרו שהוא הגיע לחדר הניתוח בשניות האחר
ונות לחייו. זו זכות גדולה להציל חיים".
גידול בביקוש לקורסי פראמדיקים
ד"ר בוטנר, בן 48, נשוי ואב לארבעה, תושב היישוב הקהילתי כרמית, הוא ד"ר לפרמקולוגיה מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב. הוא עוסק כיום בהוראה (מלמד רפואת חירום), שאותה הוא משלב בעיסוקו המרכזי כמנהל בית הספר לפראמדיקים במד"א. אפשר לומר שכל חייו שזורים בארגון ההצלה. אביו עבד במד"א 40 שנה ואת האהבה לארגון ספג בבית. הוא החל להתנדב במד"א בגיל 15 ומאז הוא שם. אפילו את אשתו הכיר במד"א, וכיום בתו בת ה–17 מתנדבת בארגון. דור שלישי.
מד"א, הוא מזכיר, הוא אמנם גוף סטטוטורי, אך בניגוד למשטרה ולמכבי האש הוא אינו מתוקצב והמימון מגיע כולו מתרומות ומתשלום עבור שירותים. למרות שהוא עוסק בהגשת שירותי עזרה ראשונה ופועל מכוח חוק הוא אינו כפוף למשרד ממשלתי מבחינה ניהולית ותקציבית. בארגון מועסקים כיום כ–3,500 עובדים ופועלים במסגרתו כ–31,000 מתנדבים, 20,000 מהם בני נוער. "זהו ארגון המתנדבים הגדול ביותר במדינה", מדגיש ד"ר בוטנר בגאווה.
איך חווית את מד"א ב-7 באוקטובר ומאז?
"מד"א היה פרוס בכל יישוב ויישוב בעוטף עם מתנדבים ואמבולנסים. חטפנו מכה קשה, כאשר שישה מאנשי מד"א נרצחו במהלך ה-7 באוקטובר. המקרה של עמית מן ז"ל הפראמדיקית, שעבדה תחת פיקודי, הוא המוכר ביותר. גם אמבולנסים נהרסו. טורגטנו על ידי החמאס ולא במקרה. האובדן של אנשי צוות וכלים השפיע עליי עמוקות. מאז 7 באוקטובר הגדלנו את מערך המתנדבים, כלי הרכב, הציוד ורשתות התקשורת, ואנו ערוכים למצבי חירום גם בדרום וגם בצפון. אנחנו גם נדע לפעול בתרחישי עלטה. נוכל אפילו להפעיל את רשת הקשר, אם הרשת הקיימת תפגע".
ספר על בית הספר לפראמדיקים שאתה מנהל.
"אנחנו פרוסים בכל הארץ. סגל ההוראה כולל 14 מדריכים מנוסים, כולם פראמדיקים שעברו הכשרה מיוחדת להוראה. הם מעבירים הדרכות בפן העיוני והמעשי, כולל תרגילים וסימולציות. בתחומים יותר נישתיים אנו נעזרים ברופאים וכן במיילדות שהיו בעברן פראמדיקיות. אנחנו משלבים הרצאות על רפואת חירום בכל תחומי הרפואה הרלוונטיים — טראומה, קרדיולוגיה, מיילדות, נשימה, פדיאטריה. הדגש הוא על זיהוי מהיר של מצבים מסכני חיים והטיפול בהם. בשנים האחרונות הרחבנו את הלימודים גם לתחום הטיפול הנפשי, הן כדי לטפל במקרים של נפגעי נפש והן כדי לתחזק את הפראמדיקים שלנו עצמם, שמתמודדים עם מקרים לא פשוטים באינטנסיביות רבה".
האם חל גידול בביקוש לקורסי פראמדיקים?
"ברור. מאז אוקטובר יש בוסט רציני וכולם רוצים להיות פראמדיקים. עד 2023 הכשרנו כ–350 פראמדיקים בשנה ואילו ב–2024 המספר כבר קפץ ל–450. בשנה הבאה אנו צופים שהוא יגדל ל–700. יש גם הרבה פניות מצד ארגונים שרוצים להכשיר אצלם פראמדיקים. זה מחייב אותנו להגדיל את כמות ההכשרות, גם בפן האזרחי וגם בפן הצבאי. אל תשכח שאנחנו מכשירים פראמדיקים עבור צה"ל, והצבא הבין את חשיבות המקצוע ותרומתו להצלת חיים".
כדמות בכירה במד"א, מהם הלקחים שלך לאור 7 באוקטובר?
"התברר פעם נוספת שמד"א הוא ארגון ההצלה הלאומי. זה קרה גם בקורונה. מד"א הוא למעשה ארגון ההצלה הלאומי שמגיב ראשון, ארגון גמיש שיודע להסתגל הכי מהר לשינויים ויכול לבצע את המשימות הכי מורכבות בתנאים הכי קשים ולהציל חיים. ככזה, המדינה צריכה לדאוג שמד"א יהיה חזק ויציב, גם כלכלית, ולא יצטרך להתבסס על תרומות בשביל גנרטור. בסוף, מד"א חזק פירושו עורף לאומי חזק ומדינה חזקה".
אני תוהה לגבי תפקידך הנוסף כפראמדיק מוטס. אפשר להבין שבחירום אתה נדרש לסייע, ובשגרה?
"זה סוג של אהבה. יש בזה התרגשות וגם אתגר מקצועי. אתה פוגש מקרים קשים ודחופים בזירות מרוחקות. גם הפלטפורמה מאתגרת. אבל בסוף אני עוסק בהצלת חיים וזה סיפוק שקשה לתאר במילים".
