מחלת ניוון מקולרי תלוי גיל בצורתה הרטובה (nAMD) פוגעת קשות במרכז הראייה. הטיפול היעיל במחלה זו ניתן באמצעות זריקות תוך-עיניות שעוצרות את דליפת הנוזל לתוך הרשתית ומתחתיה, ולעיתים אף משפרות את הראייה. הפעולה קצרה, נעשית בהרדמה מקומית ובדרך כלל אינה כואבת. אולם הטיפול לרוב נמשך כל החיים, ויחד עם ביקורי המעקב והצילומים, המטופל והמלווה שלו נדרשים להתאים אליו את סדר יומם פעם אחר פעם.
כשהראייה משתפרת, יש מטופלים שמרגישים שהטיפול כבר עשה את שלו. דווקא בנקודה הזאת עלולה להתקבל החלטה שתסכן את ההישג: לדחות את ההזרקה הבאה או לוותר על ביקור המעקב. במחלות רשתית כרוניות, השיפור מעיד שהטיפול עובד, לא שהוא הסתיים. כדי לשמור על התוצאה שהושגה, צריך להמשיך להגיע במועדים שקבע הרופא, גם אם נדמה שהסיכון חלף.
"כבר שנים שיש לנו טיפולים מצוינים, אולם הטיפולים הוותיקים ניתנו בתדירות גבוהה מאוד, לרוב אחת לחודש", מסבירה פרופ' ענת לבנשטיין, מומחית רשתית וסמנכ"לית השרות האמבולטורי במרכז הרפואי תל אביב. "בחלק מהמקרים ניתן לרווח את ההזרקות לפעם אחת בחודשיים, אולם עדיין צריך להגיע למעקב חודשי משום שאיננו יודעים מראש לאילו מטופלים המרווח הארוך יספיק. היום, עם הטיפולים החדשים, ניתן להגיע לזריקה אחת לשלושה עד חמישה חודשים, שיפור מאוד משמעותי לאיכות החיים".
למרות זאת, מדגישה פרופ' לבנשטיין, חייבים להקפיד על הרצף הטיפולי: "בדיוק כמו בטיפול בלחץ דם או בסוכרת – גם כשהראייה משתפרת, ממשיכים".
מדוע השמירה על הרצף כל כך קריטית?
"כאשר מדלגים על טיפול או על מעקב במועד שקבע הרופא, הנוזל עלול להצטבר מחדש ולגרום לירידה בראייה. הטיפול מדכא את גדילת כלי הדם הבלתי תקינים ואת הפרשת הנוזל. במקרים בהם לא נשמר הרצף ובהמשך חוזרים לטפל, חלק מהנזק שכבר נגרם עלול להיות בלתי הפיך. מטופלים רבים מפסיקים כשאינם מרגישים שיפור, או כשההגעה פשוט אינה נוחה להם. אני תמיד מבהירה מראש למטופלים שלי שזה סיפור שילווה אותם כל החיים. נכון, הטיפולים החדשניים יכולים לאפשר פחות זריקות ופחות ביקורים, אבל חייבים לקיים את לוח הזמנים שנקבע, גם למעקבים וגם להזרקות.
מהם הטיפולים החדשניים?
"אנחנו הרופאים, עדים בשנים האחרונות לכניסתן של תרופות מתקדמות, להן יש השפעה ממושכת, אשר עשויה לאפשר שליטה במחלה לאורך זמן, ובכך לייצר מרווחים גדולים יותר בין זריקה לזריקה. תרופות אלו יכולות להקל על מי שבשל אורחות חייהם והתפקוד היומיומי לא יכולים להגיע לעיתים תכופות למרפאה וכן לשמש למטופלים שמחלתם לא הגיבה באופן אופטימלי לטיפול הראשון. בקבוצת תרופות זו נמנות תרופות המתמקדות בעיכוב פעילות הקולטנים ל-VEGF אשר יכולות להינתן כל מספר חודשים בהתאם לתגובת המטופל, וכן תרופה בעלת מנגנון עיכוב כפול: הן של פעילות קולטני VEGF והן של חלבון נוסף בעל תפקיד חשוב בהתפתחות מחלות רשתית, ה- ANG-2 (אנגיופואטין 2).
מהן העצות המעשיות שיגרמו למטופלים להמשיך להגיע לטיפולים?
"חשוב להבין שלא מדובר בכמה זריקות שאחריהן המחלה עוברת. זה טיפול ממושך, והמרווחים בין ההזרקות נקבעים לפי תגובת המטופל. בתחילת הדרך התורים נקבעים אחת לחודש, ובהמשך מתרווחים בהדרגה לחודש וחצי, לחודשיים ולעיתים אף יותר, בהתאם לתגובה של כל מטופל לטיפול ולמצב הרשתית שלו. כבר בתחילת הדרך, בקשו מהרופא תמונה מלאה של מה שצפוי לכם ושריינו מראש את מועדי הטיפול, גם ביומן שלכם וגם ביומן של מי שמלווה אתכם. אם יש חשש מכאב או קושי אחר, שתפו את הצוות המטפל כדי למצוא פתרון בלי לפגוע ברצף. ואל תוותרו על ביקורי המעקב בין ההזרקות, משום שהם מאפשרים לקבוע אם הטיפול מצליח ומהו המרווח המתאים עבורכם".
"הטיפול במחלות רשתית מתקדם בצעדי ענק, אבל האתגר אינו מסתכם באיכות הטיפול", מדגישה פרופ' לבנשטיין. "הוא תלוי גם ביכולת המערכת לאפשר למטופלים להתמיד לאורך זמן, ולשם כך נדרשים פתרונות שיקלו עליהם בחיי היומיום. אחד מהם הוא ניטור ביתי באמצעותOCT, טכנולוגיה שאושרה ב-FDA, אולם הטמעתה במערכת הבריאות מורכבת".
כדי להתמודד עם האתגרים בטיפול הושקה לאחרונה תוכנית Retina Innovation Lab מבית פלטפורמת החדשנות Roche for a Better Future, בשיתוף איגוד רופאי העיניים בישראל. צוותים רב-תחומיים ממחלקות העיניים ומיחידות החדשנות ממפים את מסע המטופל, מזהים את הנקודות שבהן הרצף נשבר ומגבשים פתרונות ישימים.
יש להדגיש כי בחירת הטיפול האפשרי הינה להחלטת הרופא המטפל הרושם את המרשם בהתייעצות עם המטופל. המידע נכון לאוגוסט 2026
למידע נוסף,יש לפנות לרופא המטפל. שירות לציבור.
מוגש בחסות חברת רוש פרמצבטיקה (ישראל) בע"מ
