תחילת ההתבגרות המינית של בנות מתרחשת מגיל 8 - 13, והיא מהווה את אחת מהתופעות הגופניות המשמעותיות במעגל חייה של כל אישה. ההתבגרות המינית מלווה בהפרשת הורמוני מין ומתבטאת בהנצת שדיים ושיעור (ערווה ובתי שחי). בשלב מאוחר יותר מופיע המחזור החודשי. אזור ההיפותלמוס במוח הוא זה שנותן את האות ההורמונלי לתחילת ההתבגרות המינית (ואחריה לביוץ ולווסת) לבלוטת יותרת המוח (היפופיזה). זאת בעזרת הפרשת ההורמון GnRH (הורמון משחרר גונדוטרופינים). בתגובה להפרשת GnRH ההיפופיזה מפרישה שני הורמונים – FSH ו-LH – ששולטים בהפרשת הורמוני המין הנשיים אסטרוגן ופרוגסטרון מהשחלות. האסטרוגן והפרוגסטרון גורמים לביוץ ולנשירת רירית הרחם שמובילה להופעת הווסת. מחזור חודשי סדיר תלוי באיזון הנכון ביןFSH ו-LH להורמוני המין.
במהלך ההתבגרות המינית, בשל תשומת הלב הנדרשת לכל השינויים הפיזיים, ההורמונליים והרגשיים, נערות רבות נחשפות לראשונה בחייהן לרפואת הנשים. התופעות שבהן מטפלים הגינקולוגים/ות מגוונות וכוללות התבגרות מינית מוקדמת/ מאוחרת, מחזור חודשי לא סדיר, דימום וסתי כבד, שחלות פוליציסטיות, אנדומטריוזיס וכאבי מחזור קשים.
התבגרות מינית מוקדמת / מאוחרת
התבגרות מינית מוקדמת אצל בנות מוגדרת כהופעת סימנים כגון הנצת שדיים וצמיחת שיער ערווה ובבית השחי לפני גיל 8. קבלת וסת לפני גיל 10 מצריכה גם היא בירור (הגיל הממוצע בישראל הינו 12.5-12). לרוב התבגרות מינית מוקדמת נגרמת בשל הפרשת הורמונים מההיפותלמוס שמעודדת הפרשת הורמונים מאיברי המין (התבגרות מינית מוקדמת מרכזית), בשל סיבה שאינה ידועה (ייתכן בשל גנטיקה משפחתית וגורמים סביבתיים כגון תזונה משמינה, עתירת סוכר ושומן). לעתים רחוקות היא נגרמת מעלייה בהפרשת הורמונים מאיברי המין או מבלוטות אחרות (התבגרות מינית מוקדמת פריפרית).
ד"ר נועה גרובר, אנדוקרינולוגית ילדים מומחית בבית החולים לילדים ע"ש ספרא במרכז הרפואי שיבא ואחראית מרפאת גפן (גינקו-אנדוקרינולוגיה ופוריות בנערות), מסבירה כי התבגרות מינית מוקדמת מצריכה בירור אצל רופא/ת ילדים ובהתאם לצורך אצל אנדוקרינולוג/ית ילדים, ויש להבין אם היא מרכזית או פריפרית. "לשם כך צריך לבצע בדיקות דם הורמונליות ולעתים הדמיית MRI מוח כדי לשלול תהליך לא תקין. לרוב לא מוצאים סיבה לתופעה. הטיפול עשוי להיות זריקה של הורמון הגורם לעיכוב שחרור של הורמונים. הוא נועד לטפל בהיבט החברתי, רגשי ופיזיולוגי".
מנגד ניצבת ההתבגרות המאוחרת אשר מוגדרת אצל בנות כהיעדר הופעת סימני מין כלשהם עד גיל 13 ו/או אי קבלת וסת עד גיל 15.
"התשאול הרפואי במקרה של התבגרות מינית מאוחרת נוגע להתפתחות המינית של ההורים (מתי האם קיבלה וסת לראשונה ומתי האב החל להתגלח). כך מגלים לרוב שהתופעה נובעת מגנטיקה משפחתית. מתשאול על אורח חייה של הנערה ניתן לגלות גורמים סביבתיים שיכולים לגרום לתופעה, כגון הפרעות אכילה, תזונה לקויה ועיסוק אינטנסיבי בספורט (המשותף לכולם הוא חסך קלורי ומאזן אנרגטי שלילי – הוצאת יותר קלוריות מאשר הכנסתן). גורמים נוספים עשויים להיות היריון, מחלה כרונית שמתפתחת ברקע (כגון מחלת מעי דלקתית), הפרעה גנטית ובעיות הורמונליות", מדגישה ד"ר גרובר.
אבחון התופעה כולל בדיקות דם הורמונליות ואולטרסאונד שחלות ורחם, והטיפול תלוי בגיל הנערה ובסיבה שגורמת לתופעה. "לדוגמה, אם גילינו שמדובר בגנטיקה משפחתית אצל נערה בת 16, נרצה לעשות השראת התבגרות בהדרגה, ונוכל לטפל בה במדבקות/ כדורים של אסטרוגן (תחילה בלי פרוגסטרון) במינון נמוך".
מחזור חודשי לא סדיר ודימום וסתי כבד
במהלך גיל ההתבגרות, בשל חוסר בשלות של הציר ההורמונלי, המחזור החודשי עלול להיות לא סדיר. מחזורים שאינם סדירים שכיחים מאוד בשנים שלאחר הווסת הראשונה. לעתים מופיעים דימומים בין מחזור אחד למשנהו ודימום וסתי כבד, ממושך וקשה (נמשך מעל שבוע או בכמות גדולה מהרגיל). באופן תקין, לאחר הביוץ, ישנה הפרשה של פרוגסטרון שמסייע בהתייצבות רירית הרחם. במידה ואין היריון, רמת הפרוגסטרון יורדת, הרירית נושרת וזהו דם הווסת. במקרים של העדר ביוץ, השכיחים בגיל ההתבגרות, העדר הפרוגסטרון גורם להתעבות של רירית הרחם ובעקבות כך הדימום יכול להופיע באופן לא צפוי, לא סדיר ולעיתים ממושך וכבד. הסדרת הווסת נועדה בעיקר כדי למנוע עיבוי של רירית הרחם.
כדי להסדיר את הווסת ולהפחית דימום וסתי כבד, לעתים נדרשים אמצעי מניעה הורמונליים כגון גלולות. כיום רוב אמצעי המניעה ההורמונליים ניתנים לנערות לאחר שיחת היכרות מקיפה אצל גינקולוג/ית, בחינת הרקע הרפואי ובירור צרכים ורצונות, וכוללים למשל גלולות למניעת היריון, טבעת נרתיקית והתקן תוך-רחמי. הגלולות הנפוצות הן משולבות – מכילות שילוב של נגזרות סינתטיות (מלאכותיות) של פרוגסטרון ואסטרוגן. נטילתן באופן סדיר תורמת לדיכוי הביוץ, הסדרת המחזור החודשי והפחתת הדימום (באמצעות דיקוק רירית הרחם, נשירתה וקבלת הווסת).
"בנערות שסובלות מדימום וסתי לא סדיר ומוגבר ניתן לטפל על ידי הסדרת הוסת בתרופות שכוללות פרוגסטרון וכן בהפחתת כמות הדימום על ידי תרופות שפועלות על מנגנון הקרישה. במקרים שהנערה לא מסתדרת עם הטיפול הזה, או לחילופין זקוקה גם למניעת הריון, ניתן לטפל בגלולות משולבות. מחקרים מראים שהסיכון לסיבוכים מנטילתן (כגון סרטן ופגיעה פוריות) הוא אפסי כמעט בגיל הצעיר ויתרונותיהן עולים על חסרונותיהן", מסבירה ד"ר נעמה סרבניק משה, מומחית לגינקולוגיה ויילוד, ומנהלת שירות אנדוקרינולוגיה של הרבייה במרכז הרפואי שערי צדק.
שחלות פוליציסטיות
תסמונת השחלות הפוליציסטיות (PCOS) היא הסיבה העיקרית לאי-סדירות במחזור החודשי ולהפרעה בביוץ (ואף היעדר וסת). היא גורמת לחוסר איזון בהפרשה של אסטרוגן ופרוגסטרון ולהפרשת עודף הורמוני מין גבריים (אנדרוגנים), ובעיקר טסטוסטרון. התסמונת עלולה להופיע לראשונה סביב גיל ההתבגרות המינית או לאחריה ולרוב מתגלה כחלק מבירור של דימום בלתי סדיר, השמנה, אקנה, שיעור יתר ותסמינים נוספים. הטיפול בתסמונת נועד להסדיר את הווסת כדי למנוע עיבוי של רירית הרחם ולטפל בשיעור היתר ובאקנה אם ישנם.
"חשוב להבדיל בין מראה סונוגרפי של שחלות פוליציסטיות (ריבוי זקיקים צעירים ולא בשלים בשחלות) – שזו תופעה שכיחה הקיימת אצל רבות מהמתבגרות– לבין תסמונת השחלות הפוליציסטיות (שמופיעה אצל אחת מתוך עשר נשים בגיל הפריון). אם נערה לא מקבלת וסת – זה לא אומר שהיא לוקה בתסמונת ונדרש בירור כגון בדיקות הורמונליות ואולטרסאונד אגן", מציינת ד"ר מיה רם-וינר, רופאת נשים מומחית בתחום מחלות הלדן והעריה וגינקולוגיה של ילדות ומתבגרות במרכז הרפואי הדסה הר הצופים.
עוד לדברי ד"ר רם-וינר, האבחון בתסמונת מצריך 2 מתוך 3 קריטריונים: אי-סדירות וסתית, היפראנדרוגניזם קליני (כגון שיעור יתר ואקנה) או מעבדתי (רמה גבוהה של הורמוני מין גבריים בדם) והמראה האופייני של השחלות באולטרסאונד (ריבוי הזקיקים). בנוסף נדרשת שלילה של בעיות אחרות. לא נוטים לאבחן נערות בתסמונת בשנים הראשונות שאחרי קבלת הווסת כי לרוב התופעה מסתדרת מעצמה.
"בכל מקרה, לנערות ללא וסת/ אי סדירות וסתית – מומלץ ראשית להקפיד על אורח חיים שכולל פעילות גופנית אירובית ותזונה בריאה. לרוב זה מספיק כדי לסייע לאיזון הורמונלי. במקביל צריך לעקוב אחר תבנית הווסתות. חשוב לקבל וסת לפחות פעם ב-3 חודשים כדי שרירית הרחם תנשור ולא תתעבה. אם זה לא המצב, נדרש טיפול בפרוגסטרון (בתרופותפרוגסטטיביות/ גלולות משולבות/ התקן תוך-רחמי הורמונלי, לפי הגיל והרצון)" ד"ר רם-וינר.
אנדומטריוזיס
אנדומטריוזיס היא מחלה שבה תאים הדומים לתאי רירית הרחם (נגעים דלקתיים) גדלים ומשגשגים מחוץ לרירית הרחם, לרבות שריר הרחם, סביב איברי הרבייה (בעיקר בחלל האגן, על השחלות, על הרצועות המחזיקות את הרחם ומאחוריו) ואף באיברים מרוחקים יותר. הם עלולים לדמם וכך לגרום לדלקת כרונית, לרקמה צלקתית (פיברוזיס) ולהידבקויות שמעוותות את האנטומיה של איברי האגן.
גורם הסיכון העיקרי הוא גנטיקה והתסמינים העיקריים בגיל הנעורים כוללים כאבים קשים בימים שלפני ובזמן הדימום הווסתי. אליהם עשויים להתלוות התעלפויות, הקאות, בחילות וקשיי עיכול.
ד"ר נטלי קורן, רופאת נשים ומנהלת מרפאת ילדות ומתבגרות במרכז הרפואי מאיר מסבירה: "אנדומטריוזיס פוגעת רק בכ-10% מהילדות והנערות וקשה לאבחן אותה אצל כאלה שטרם קיימו יחסי מין כיוון שהאבחון כולל בדיקה גינקולוגית למישוש הנגעים ואולטרסאונד וגינלי. אך גם אם חושדים במחלה, חשוב להתחיל טיפול כיוון שהיא עשויה לפגוע בפוריות בעתיד. אמצעי מניעה הורמונליים במינון נמוך יכולים למנוע גדילה והתפשטות של הנגעים. לפעמים, לאחר אבחון רשמי, נדרש גם ניתוח להסרתם (נדיר בנערות)".
כאבי וסת קשים
כאבי וסת קשים מתחילים עם הדימום הווסתי ונמשכים מספר ימים בודדים. כאשר הם משתקים ופוגעים בתפקוד, גורמים להיעדרות מבית הספר ולתסמינים קשים כגון בחילות, הקאות והתעלפויות, הם מצריכים בירור רפואי, בדיקה גינקולוגית לשלילת בעיה גופנית ולעתים בדיקת הדמיה כגון אולטרסאונד.
ד"ר רם-וינר מציינת כי אצל רוב הנערות, כאבים קשים בימי הדימום הווסתי (שבין השאר מופיעים באזור הבטן התחתונה, פי הטבעת, האגן והרגליים) לא נגרמים מאנדומטריוזיס אלא מהתכווצות שריר הרחם והתלקחות דלקתית (שנגרמת מירידת רמת ההורמונים הנשיים בעת נשירת רירית הרחם, אשר משתתפים בפירוקה). רק לעתים רחוקות יותר ייתכנו גורמים כגון אנדומטריוזיס, מבנה לא תקין של הרחם וציסטות גדולות בשחלות.
"לכן לרוב הטיפול היעיל ביותר הוא שיכוך כאב באמצעות נטילת נוגדי דלקת שאינם סטרואידלים ביום-יומיים הראשונים של הווסת. הם מפחיתים את הדלקת והכאבים וגם את כמות הדימום הווסתי. בהתאם לגיל, אפשר לשקול גם אמצעי מניעה הורמונליים כגון גלולות והתקן תוך-רחמי. הם מקצרים את משך הווסת ומפחיתים את תסמיניה".
עמיתתה ד"ר קורן מוסיפה: "חשוב ליטול את משככי הכאבים בזמן, לא לחכות לכאבי תופת, ובמינון המתאים. לרוב מדובר בנטילה במשך היומיים הקשים של הווסת בחודש. לכן היא בהחלט אפשרית ומסייעת לשוב לתפקוד מיטבי. מומלץ להסתייע גם בדיקור סיני (יעיל מאוד לכאבי הווסת ולהסדרתה)".
בשיתוף באייר PP—PF—WHC—IL—0357
