אף פעם לא ניתן לדעת לאן יובילו החלטות של מנהיגים ולאן ינווטו את העולם ואת ההיסטוריה, אך נראה שהחלטות שמתקבלות תוך כדי מלחמה גרועות עוד יותר. האזור הצפוני של תאילנד היה כנראה מאז ומתמיד מקום טוב ופורה אך גם מרוחק ונסתר כך שיוכל לשמש בהמשך כאסם האופיום של העולם כולו. אך עם הסתבכות הכוחות האמריקאים בווייטנאם גם האופיום התחיל לסבך את העולם.
במהלך שנות החמישים כבר היה האופיום גידול מקובל ומצליח בצפון תאילנד, האופיום שימש בעיקר לתצרוכת מקומית, להפקת המוצרים השונים מצמח הפרג ולמכירה בהיקפים קטנים ומקומיים בין בני המקום.
בתחילת שנות ה 60 של המאה הקודמת מצא את עצמו הצבא האמריקאי שקוע בבוץ הווייטנאמי במטרה להשפיע על תוצאות המלחמה ההולכת ומסתבכת. האמריקאים, מפחד חרדתי מהשתלטות הקומוניזם על העולם ולאחר סדרת הפסדים ברחבי העולם היו נחושים למנוע הפסד לקומוניסטים בווייטנאם.
במטרה להרחיב את תחום השפעת המערב ובניסיון ליצור רצועה שתהווה מחסום מפני הקומוניסטים החלו האמריקאים לתמוך במגדלי האופיום, ליהנות מרווחי הייצוא וההטסה במזרח אסיה. יש עדויות על כך שחיילים אמריקאים אף השתמשו באופיום בעצמם וכמובן העבירו את האופיום בכל רחבי מזרח אסיה (חשוב לציין כי עובדות אלו מוכחשות ע"י ארצות הברית הרשמית עד היום) ולא רק זה, אלא שבתחילת שנות ה-70 נחשף כי צרפת, המעורבת אף היא בפוליטיקה הפנימית ובאינטרסים במזרח אסיה עוזרת לתעשיית האופיום להתפתח. גילוי הקשר הצרפתי וההתנערות גרמו לסגירה של המזקקות באירופה, עם סגירתם של אלו, החלו לקום מזקקות במזרח אסיה ומאז ועד היום מהווה תאילנד ובעיקר המחוזות הצפוניים שלה מקור אספקה חשוב של אופיום לעולם כולו, האירוניה היא שה סי. אי. איי. שהיה התומך של התפשטות התעשייה הזו הוא הראשון היום לעזור לממשלת תאילנד בניסיון למנוע אותה.
למידע נוסף על טיול מאורגן לתאילנד עם פגסוס טיולים מאורגנים
בעקבות אירועים אלו: התפתחות תעשיית האופיום בעולם והפיכתו לסם מבוקש, זכה משולש הגבולות בין לאוס, בורמה ותאילנד לשם המפוקפק משולש הזהב. עם סיום מלחמת ווייטנאם ויציאתה של ארצות הברית מהאזור, נשארה צפון תאילנד ריקה מאם ואב. אנדרלמוסיה של מלחמת הכול בכל על שליטה, כסף וכבוד. במהלך שנות ה 70 האזור הגיע למצב קיצוני אפילו בסיפור והיה אחראי על 70 אחוז מכמות האופיום בעולם. עד כדי פחד של ממש שאוכלוסיית צפון תאילנד תאבד שליטה על עצמה וממשלת תאילנד על אוכלוסייה זו.
המהלך היה כזה, בעונת השנה של אספקת האופיום הגיעו סוחרי הסמים עם משאיות למחוזות הצפון במטרה לאסוף כמה שיותר אופיום. הסוחרים האלימים והקשוחים היו מורידים את מחירי האופיום למחיר זעום. הסוחרים היו גם אלו שמכרו לשבטים ולאיכרים את המצרכים הדרושים להם במחירים מופקעים לחלוטין, כך נוצר מצב שמגדלי האופיום היו אלו שחייבים כסף לסוחרים. השלב הבא היה השתעבדות מוחלטת של המגדלים כלפי הסוחרים שהגיעו לעתים למכירת ילד או ילדה לשם "כיסוי החוב". מצב בלתי סביר זה הביא חלק ממשפחות מגדלי האופיום לסף רעב וסכנה נקמה עד ייאוש של ממש.
במהלך שנות ה – 80 ועד היום, בעקבות ההבנה שהאופיום מאיים על יציבות המדינה, מציעה ממשלת תאילנד תמריצים לאיכרים הנמנעים מגידול אופיום ועוזרת להם לבחור גידול אחר ולהתפרנס מימנו. אחוז הגידול העולמי של האופיום מצפון תאילנד ירד פלאים ותושבי ההרים מוצאים גם דרכים אחרות להתפרנס, גם מתיירות ונראה שבהצלחה לא מבוטלת. כאן עולה הפרדוקס הידוע: פחות מגדלים ואז פחות אופיום ולכן המחיר עולה ומכאן שיותר משתלם לגדל...
התאילנדים לא היו אלה שהמציאו את גידול האופיום, הגידול ידוע עוד מהתקופה הניאוליתית ויש עדויות להיותו סם מרפא במצרים העתיקה. אפילו בסוף ימי הביניים למדו יושבי ההרים של תאילנד את מלאכת הגידול מהסינים. יחד עם זאת נראה שעל מחוזות צפון תאילנד השפיע הגידול בצורה דרמטית אם כי פעולות ממשלתיות הצליחו להקטין את הטראומה. תושבי הצפון הידועים בשונותם האתנית מהתאילנדים. עמוסי רגשי קיפוח ומנותקים גם גיאוגרפית מהמרכז ההומה של תאילנד, נעים בין האופיום לתקוות חדשות. ואנחנו נמתין ונראה מה יוליד יום בתקווה לעתיד טוב וצלול יותר.
