נתונים בינלאומיים מלמדים שכל אישה רביעית בעולם, סבלה לפחות פעם אחת בחייה מאלימות גופנית, וכל גבר חמישי חווה לפחות פעם אחת אלימות גופנית במערכות יחסים זוגיות. התופעה קיימת גם בקרב זוגות מקהילת הלהטב"ק והיא חוצה מגזרים, מעמד סוציו אקונומי ורמת דתיות. בהסתמך על נתונים אלה, ניתן לשער שבישראל יש למעלה מ-400,000 גברים שנהגו לפחות פעם אחת באלימות כלפי בנות זוגם. רק בחודשים האחרונים, היינו עדים בישראל לטרגדיות משפחתיות קשות כתוצאה מאלימות גברים כלפי נשותיהם. עם זאת קיימים הבדלים בין הגברים בשכיחות ועוצמת ההתנהגות האלימה, והאם בת הזוג מפחדת מהתנהגותו. כמו כן התנהגות אלימה לא חייבת להיות גופנית, ולמרות זאת מאוד מפחידה כגון מעקבים, קנאות אובססיבית איומים ועוד. אבחנה נוספת הקשורה לאלימות בזוגיות הינה האם היא חד-כיוונית או הדדית בין בני הזוג.
ספרו החדש "גברים מדברים אלימות", של ד"ר יאיר אפטר (55), מציג תובנות, מחשבות וגישה אמפטית לטיפול בגברים אלימים, מתוך אינספור פגישות ושיחות עימם.
ד"ר אפטר הוא עובד סוציאלי קליני, מטפל זוגי ומנחה קבוצות. לאורך 28 שנות עבודתו, עבד במספר מסגרות טיפוליות הכוללות בין היתר את מכון יסודות, שרות בתי הסוהר ומרכז גליקמן–נעמת לטיפול במשפחה. במקביל לעבודתו הטיפולית במסגרות אלו, הוא מטפל בקליניקה פרטית ומדריך אנשי מקצוע בתחום הטיפול, מרצה באוני בר אילן ומלמד במסגרות שונות נושאים הקשורים לפסיכולוגיה של גברים ואלימות במשפחה. מאוגוסט 2020 הוא מנהל את אבא-מרכז נעמת לאבות.
מה הביא אותך לכתוב את הספר, מה היית רוצה להשיג באמצעותו?
"הספר נולד לאור הרצון שלי לסכם 23 שנים של הנחיית קבוצה טיפולית לגברים שנהגו באלימות בזוגיות. הקבוצה אמנם נסגרה בשנת 2020, בשל סגירת המרכז הטיפולי בו עבדתי. הספר מאגד תובנות שרכשתי במהלך שנים אלו על תופעת האלימות בזוגיות, על המוטיבציות השונות להתנהגות אלימה של גברים כלפי בנות זוגן. כמו כן הוא מציג מודלים וכלים שיכולים לעזור לכל מי שרוצה להתמודד עם הבעיה, או בהקשר הטיפולי תוך התייחסות לידע התאורטי והמחקרי בנושא. הספר נכתב מתוך רצון להוות נדבך נוסף בגיבוש ההבנה החשובה כיצד לעזור לגברים להפסיק את התנהגותם האלימה. זהו רצון לחבר בין הניסיון והידע הקליני ובין הספרות והמחקר בתחום, לכדי יצירה אחת, אשר תאפשר לקדם את הטיפול בגברים הנוהגים באלימות בזוגיות", מסביר ד"ר אפטר.
ספר על מפגשיך עם גברים אלימים.
"כל יום רביעי בשעה שבע בערב הייתי מגיע למרכז גליקמן ונפגש עם שמונה גברים כדי לעזור להם להתמודד עם מצבי חיים לא רצויים, עם מצבי לחץ, התנהגות אלימה, קשיים בזוגיות ובאבהות, או בוויסות רגשי, עם טראומות מהעבר ועוד. הנחיתי את קבוצת הגברים באמצעות מודל של קבוצת רכבת: כל משתתף הצטרף לקבוצה בנקודת זמן שונה ויצא בסיום תהליך הטיפול. זאת בהשוואה לקבוצות סגורות, שבהן כל המשתתפים מתחילים ומסיימים יחד. בעוד שהגברים היו מצטרפים ועוזבים, אני הנחיתי את הקבוצה לאורך כל שנותיה, עד לסגירתה. כך שבאותו העת יכול להיות גבר שהוא חודשיים בטיפול וגבר אחר שהוא שנתיים בטיפול".
מהם לדעתך המניעים לאלימות גברים כלפי נשים?
"אלימות בזוגיות וכלפי נשים בפרט, קיימת משחר ההיסטוריה ורק בחמישים השנים האחרונות, החלו ניסיונות להבין את המוטיבציות להתנהגות אלימה כלפי נשים, בזכות פעילות של התנועה הפמיניסטית. חוקרים במדעי החברה ניסו גם הם להסביר את התופעה.
הניסיונות התפתחו למאבק איתנים בין שתי גישות מרכזיות להבנת אלימות ביחסים זוגיים. הראשונה, הפרדיגמה הפמיניסטית או 'אלימות מגדרית', כפי שנהוג לכנותה, מתייחסת לאלימות בזוגיות כביטוי למבנה חברתי פטריארכלי, שבו גברים אלימים כלפי נשים, כדי לשמר מבנה של יחסים מגדריים לא שוויוניים. לעומת זאת, הפרדיגמה של 'חוקרי אלימות במשפחה', שניתן לכנותה גם אלימות בין-זוגית, רואה באלימות תופעה דיאדית. לגישתם של חוקרים אלו, האלימות בזוגיות, ברוב המקרים, היא הדדית ואינטראקטיבית. בעוד שקבוצות חוקרים שונות מנהלות שיח תוסס על הסיבות לבעיה, המפגש עם מאות גברים שנהגו באלימות כלפי בנות זוגם, לימד אותי שמנעד הסיבות לאלימות הוא רחב הרבה יותר. פגשתי גברים שהפעילו טרור והפחידו גם אותי, עד כדי הפסקת המפגש איתם. פגשתי גברים פוסט-טראומטיים, עם רעשים בלתי-נסבלים בראשם, שאצלם האלימות הייתה דרישה לשקט. פגשתי גברים 'אדוני העולם', מתוסכלים, שבנות זוגם סירבו לשרת אותן. ישבתי עם זוג לפגישה טיפולית ובאמצע הפגישה האישה קמה וניסתה להכות את בן זוגה, פגשתי גברים נקמניים שסירבו לתת גט, פגשתי זוג שלא הפסיק לקלל האחד את השני ולאחר שהסתיימה השיחה הם התחבקו והתנשקו בגינה, פגשתי גברים שפחדו מאינטימיות ונהגו באלימות כדי להרחיק את האישה מעליהם, ואחרים שסבלו מחרדת נטישה עד כדי התפרצויות זעם. בניגוד לניסיון להסביר אלימות של גברים דרך פרדיגמות ומודלים תיאורטיים, בספר מוצגות תשע סיבות להתנהגות אלימה של גברים שנלמדו דרך מפגשים ארוכי טווח עימם. בין הסיבות: התנהגות נלמדת, טראומות ילדות וטראומות בחיים הבוגרים, רצון לשליטה ונקם, ערך עצמי נמוך, קושי בניהול קונפליקטים והסלמה הדדית, עמדות פטריארכליות ביחסים אינטימיים, איום מקרבה ואינטימיות, דיכאון והגנה עצמית".
האם לדעתך ניתן למגר את התופעה של אלימות גברים כנגד נשים בישראל?
"לא קיימת תופעה חברתית שניתן למגר אותה, אלימות היא בעיה הקיימת משחר ההיסטוריה. ויניקוט, פסיכולוג בריטי, ציין שהבעיה אינה תוקפנותם של אנשים אלה הנטייה להכחיש אותה. למרות זאת, אצל חלק מהאנשים ועוד יותר מכך בקרב גברים, התנהגות אלימה נתפסת כנורמטיבית, ורבים מהם נהנים ממשחקים אגרסיביים. גברים בהשוואה לנשים פחות ביקורתיים ביחס להתנהגות אלימה, והגבריות האידאלית רואה בגבר לוחם. בעוד שגברים לומדים לפתור בעיות באמצעות מאבק ולחימה, מלמדים נשים לדבר על הקשיים שלהן. אם רוצים לצמצם את תופעת האלימות הבין זוגית, חשוב להשקיע בחינוך, במודעות לבעיה. בכל מקרה, קל יותר למנוע בעיה חברתית מאשר לטפל בה. על גברים ללמוד לדבר את עולמם הפנימי, ועל נשים ללמוד להיות אסרטיביות אל מול תוקפנות ואלימות. אבל הבעיה הרבה יותר מורכבת והיכולת להתמודד איתה מחייבת מתן מענים טיפוליים לגברים ונשים הסובלים מקשיים בוויסות רגשי, קושי בפתרון קונפליקטים ונטייה להסלימם, וחיזוק תקשורת בין אישית מכבדת".
היכן תהיה סוגיית אלימות גברים כנגד נשים בעוד עשור בישראל?
"אין נביא בעירו. ולמרות זאת אני אופטימי. יותר ויותר נשים וגברים, מסרבים להיות במערכות יחסים אלימות, והתופעה אכן נמצאת בראש סדר היום התקשורתי והחברתי. למרות זאת, קיימים מספר דברים שאם הם לא יעשו נמשיך לראות את ההשלכות הטרגיות של התופעה. ראשית יש להשקיע בחינוך לסובלנות ואי אלימות בחברה רב תרבותית עם ארבע מערכות חינוך שונות (ערבית, חילונית, דתית וחרדית), המהווה אתגר לעוסקים במלאכה, ולצערי לא נעשה מספיק בנושא. שנית יש להתייחס לתופעה באופן רב ממדי, ולא דרך הפריזמה של רצח נשים. עם כל הכאב והצער על כל אישה שנרצחת, הרוב המכריע של התופעה נמצא באזור הדמדומים. הרוב המכריע של הגברים הנוהגים באלימות, לא רוצחים או פוגעים פיזית בבנות זוגם. ובכל זאת הם נוהגים באלימות. כאשר הפריזמה היא רצח, גבר הזקוק לעזרה יתקשה לפנות לטיפול, כי הוא לא מזדהה עם הפעולה המזוויעה ולא רואה עצמו כמי שסובל מהבעיה. ולבסוף, יש להתייחס לאלימות בין זוגית כתופעה רב תרבותית ולמצוא כלים רגישים תרבותית כדי לטפל בה. בספר אני מתייחס לצורך לעזור לגברים המתמודדים עם התנהגותם האלימה מעמדה אמפטית כלפיהם. עמדה המאפשרת להבין ולתת הכרה לסיפור של כל אחד מהגברים, ולעזור להם תוך יצירת ברית טיפולית. ללא גישה אמפטית, גם אם נרצה לעזור לגברים לעזור לעצמם, הם יסרבו ליצור ברית טיפולית עם נותן העזרה.
לסיום, מה תאמר לנשים, לגברים?
ברוח החג, אני מאחל לנשים נפגעות אלימות, לצאת מעבדות לחירות ולפנות לקבלת עזרה. הסוד וההסתרה, לא יפסיקו את הפגיעה ולחשיפה של הילדים לאלימות יש השלכות הרסניות. אל הגברים אני פונה באופן אישי ומבקש, אל תישארו עם הכעס והזעם, גם אם אתם צודקים, אתם פוגעים באנשים היקרים לכם מכל ובעצמכם. שחררו את עצמכם מהעבדות לכעס ולשליטה, השתחררו מהתקפי הזעם והיו אמיצים להיעזר. למרות הקשיים שיש בתהליכי שינוי וההיסוס לחשוף את התנהגותכם בפני איש מקצוע. אין כמו לחוות סיפוק כאשר משתחררים ממעגל האלימות וחיים חיים של רווחה נפשית", מסכם ד"ר אפטר.
