הטור הפותח - יובל אברמוביץ'

כשסבתא שלי, סופיה, חגגה את יום הולדתה ה-75 ביקשתי ממנה שתשב לתעד את כל המתכונים שלה. היא שאלה אותי אם אני מאחל לה למות. אמרתי לה ש"ממש לא!" ו"שאני בסך רוצה שלילדים העתידיים שלי יהיו את המתכונים של הבשלנית הכי טובה בעולם". אז היא התיישבה לכתוב את כל המתכונים שלה, בכתב יד קטנטן עם שגיאות חמודות של עולה ישנה מרומניה ומדרג ציונים מאחד עד עשר בסולם סבתא. שנה אחר כך היא חלתה בדמנציה. סבתא שלי האהובה הפכה במהירות לקליפת אדם. ולמרות שחלפו כמעט עשר שנים מאז שהיא לא איתנו, יש לנו בבית את מגירת המתכונים שלה, ובכל פעם כשאנחנו מתגעגעים אליה אנחנו מארגנים ארוחת סבתא.

כשאימא שלי, תמר, חגגה את יום הולדתה ה-61 ביקשתי ממנה שתצלם כמה שיותר סרטונים חמודים לבנות שלי-הנכדות שלה. סרטונים עם איחולים לברכות לכיתה א', לעלייה לתיכון, לצבא ואפילו לחתונה. היא שאלה אותי אם אני מאחל לה למות. אמרתי לה ש"ממש לא!" למרות שידעתי מהרופאים שנותרו לה חודשים בודדים. אימא שלי, שחלתה בסרטן הריאות, מעולם לא שאלה את רופאיה "כמה זמן נשאר לי?" כך שהיא לא באמת ידעה שהזמן שלה איתנו שאול. היא נפטרה עשרה חודשים אחרי גילוי המחלה והותירה אותנו עם לב מפורר וזיכרונות כתובים ומצולמים. לא מספיק לטעמי. אם זה היה תלוי בי הייתי מכריח אותה לצלם מאות סרטונים עם ברכות וטיפים לחיים.

כשהסתיימה השבעה של אימי התיישבתי עם בנותיי, נגה ושירה, לאכול גלידה מנחמת בשדרות רוטשילד בתל אביב. דיברנו על הדברים שקיבלנו מסבתא תמר. על כל הזיכרונות והשיעורים. "תמיד לפרגן לאחרים", "להתעניין באמת", "להתלהב", "לא לקנא" וגם ל"היות מוקפים בדברים יפים". אימא שלי האמינה שאדם חייב לגור בבית מלא בחפצים שמחים ושאדם צריך ללבוש בגדים יפים ושמחים על מנת להיות באנרגיה שמחה. לפעמים נדמה לי שאלו סתם היו תירוצים על מנת שתהיה לה סיבה לקנות שמלה חדשה או כרית נוי לספה. אבל אימא שלי באמת הייתה אדם שמח גם כשהיום שלה היה קצת עצוב. גם כשגססה.
בראש השנה הקרוב נתיישב לארוחת חג מצומצמת מאוד. לא נהיה הרבה אנשים מסביב לשולחן אבל נהיה עם כל הזיכרונות שהותירו לנו.

נאכל את המתכונים המשובחים של סבתא סופיה ונהיה מוקפים בחפצים השמחים שאספתי מביתה של אימי ביום שפינינו אותו לטובת דיירים חדשים.

בעידן שהכול בו כל כך וירטואלי ונמצא בעננים בלתי נראים, הקפידו לכתוב מילות אהבה על דף ולא בוואטסאפ, להדפיס תמונות של אהוביכם ולפזר אותם בבית, ובעיקר לזכור שכל דבר שנראה חסר ערך כיום יהפוך לזהב של ממש ביום שאחרי היעלמותם מעל האדמה.