כולם מתרגשים ממנה - האולימפיאדה. אירוע הספורט האולטימטיבי, שכל ספורטאי, ולו המעוטר ביותר, שואף לחזור ממנה עם מדליה. על הדרך שעוברים הספורטאים בדרך להישגים מרשימים באולימפיאדה אנו שומעים פעמים רבות מהפרשנים באולפן הטלוויזיה, אשר בהתאם לרמת הידע שלהם מתבלים את הסיפורים בנתוני פציעות. לעיתים סיפורי הפציעות משתלטים אף יותר מסיפורי הזכיות.
על פי הסטטיסטיקה, שיעור הפציעות הכללי במהלך האולימפיאדה הוא סביב ה-14 פציעות לכל 100 ספורטאים. בשנת 2008 הגישו חוקרים דו"חות המפרטים 1,055 פציעות בקרב 10,942 הספורטאים שהתחרו במשחקים האולימפיים בבייג'ינג, כאשר 72% מהפציעות אירעו בזמן התחרות. בשנת 2012, באולימפיאדת לונדון, 1,361 מתוך 10,568 המשתתפים סבלו מפציעות, כאשר 55% מהם התרחשו בזמן התחרות. גם באולימפיאדת ריו בשנת 2016 הנתונים היו דומים. באופן לא מפתיע באולימפיאדות המתקיימות בחורף הפציעות קשות יותר משום שקיימים ענפי ספורט, כגון סנובורד וסקי, ואילו באולימפיאדות המתקיימות בקיץ הפציעות קלות יותר.
5 הפציעות הנפוצות ביותר לספורטאים באולימפיאדה
- פציעות של "שימוש יתר" – שברי מאמץ, שקורים בשל עומס יתר מתמשך וחוסר יכולת של הגוף להתמודד עם העומס הזה, או סינדרום בשם איליו-טיביאל בנד, המאופיין בכאב חזק בחלק החיצוני של הברך במהלך ריצה. פציעה נוספת ונפוצה מאד היא שין ספינט, כשהביטוי הקליני הוא כאב חזק בשוק או בשוקיים גם בעת מנוחה. ניתן לראות את הפציעות האלו בכל סוגי הספורט הדורשים מאמץ של הגפיים התחתונות.
- פגיעות שריר – פגיעות שריר, לדוגמה קרעים בגדלים שונים, מתרחשים אצל ספורטאים בריאים, בעיקר כאשר מתבצעת תנועה מהירה וחדה בעצימות גבוהה מאד בשריר שנפגע - לרוב האבחנה נעשית לפי האנמנזה, הבדיקה הגופנית ודימות דוגמת - אולטרסאונד ו/או תהודה מגנטית.
- פגיעות של רצועות וגידים – החל ממתיחה פשוטה שיכולה למנוע מהספורטאי להתחרות בימים שלאחר הפציעה ועד לקרע מלא שבעקבותיו נמנעת ההשתתפות לפרק זמן ארוך יותר. לעניין זה, המקומות הנפוצים לפגיעה הם הברך, הכתף, הירך, הקרסול, המרפק ושורש כף היד. לעיתים יש אפשרות לטיפול מקומי שמסייע לספורטאי להתחרות בכל זאת ולעיתים מדובר בחבלה משמעותית יותר הדורשת טיפול ניתוחי.
- שברים בעצמות שונות – המעורבות העיקרית של פציעות שבר היא של גפיים תחתונות ועליונות. העקרונות בטיפול בשבר בספורטאי הוא - יציבות השבר, שאיפה להפעלה מוקדמת ככל שניתן של האזור הפגוע תוך הימנעות מגרימת נזק.
- חבלות ישירות - לדוגמה חבלת ראש הגורמת לזעזוע מח. מתאגרפים, ספורטאים מתחום הטקאוונדו וסוגי ספורט הכוללים מגע הם הנפגעים העיקריים מהחבלות הישירות. אם כי, לרוב ניתן לשוב לספורט לאחר בירור ומנוחה קצרה של מספר ימים.
החדשות הטובות הן שכיום הידע שנצבר, ההבנה המהירה של מרכיבי הפציעה, הטכנולוגיה והמחויבות של הצוות המטפל ושל הספורטאי, מעניקים לספורטאי אפשרות לחזור לספורט המקצועני במהירות ובבטחה יותר מאשר בעבר. בן אם מדובר בספורט מקצועני כמו של משתתפי האולימפיאדה, ובין אם מדובר בספורט חובבני שגורם לפציעות אלה, ההתייעצות עם גורמים מומחים לטיפול עשויים לעשות את ההבדל להמשך פעילות מוצלחת.
הגוף הוא הכלי // עצה מנטע
נטע ריבקין, זכתה במדליית ארד בתרגיל החישוק והייתה למתעמלת האמנותית הישראלית הראשונה שזכתה במדליה באליפות העולם בהתעמלות אמנותית. באולימפיאדת לונדון (2012) סיימה במקום שביעי בגמר קרב רב, הישג שיא של מתעמלת ישראלית ובאולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016) היא נשאה את דגל ישראל בטקס הפתיחה.
במהלך הקריירה הספורטיבית שלה ידעה לא מעט פציעות, עליהן הצליחה להתגבר.
"תמיד תהיו קשובים לגוף שלכם, ישנן פציעות שניתן למנוע בזכות הקשבה לגוף וטיפול נכון לצד האימונים. הגוף שלנו הוא הכלי החשוב ביותר, באמצעותו אנחנו מביאים את עצמנו לידי ביטוי, ולכן חשוב מאד לשמור עליו", זו עצתה לעוסקים בספורט חובבני ומקצועי.
ד"ר יניב יונאי הוא רופא בכיר במערך האורתופדי ואחראי על תחום פציעות הספורט במרכז הרפואי הלל יפה
