"פציעת ספורט" הוא מושג רחב-טווח הכולל מגוון גדול של סוגי פציעות, מבחינת מנגנון הפציעה, אזור הגוף הנפגע, חומרת הפציעה והצורך במתן טיפול כירורגי או שאינו כירורגי, ובהקשר משמעות הפציעה לגבי המשך הפעילות הספורטיבית בטווח הקצר ובטווח הארוך.
חלק מהפציעות הן קלות, כגון חבלה יבשה בשוק או בחזה שמשמעותה כאב קל למספר שעות ללא צורך בטיפול פרט לקירור מקומי. חלקן עלול להיות חמור עד כדי פריקה מלאה של מפרק כגון הברך או הכתף, או קרעים חמורים בגידים כגון גיד האכילס. לעיתים משמעותן של הפציעות היא השבתה של הספורטאי למספר חודשים וצורך בהתערבות ניתוחית. במקרים קיצוניים, פציעות ספורט עלולות להיות אף דומות באופיין לפציעות באנרגיה גבוהה הנגרמות בתאונות דרכים, למשל – פציעות אופני הרים בהן הספורטאי מועף למרחק ומוטח בקרקע או בחפץ אחר.
מה שקורה באולימפיאדה
באולימפיאדת לונדון 2012 נערך סקר פציעות נרחב של כל הפציעות במהלך התחרויות והסתבר כי מתוך כ-10,500 הספורטאים, כ-10% מהם סבלו פציעה שגרמה להשבתה של יום ועד שבוע ויותר. בסקר פציעות זה סיווגו את הפציעות לפי מנגנון הפציעה בשיטה המקובלת בסקרים רבים:
פציעות "שימוש-יתר" (Over-use injuries). פציעות אלה נגרמות על פני זמן ולא באופן חריף. אופייני בקבוצה זו פציעות כגון שברי-מאמץ המתפתחים בהדרגה, דלקות בגידים, וכדומה. הפציעה נובעת מעומס יתר על המערכת שריר-שלד לאורך זמן ללא תקופות מנוחה מספיקות בין העומסים, דבר שלא מאפשר החלמה של הרקמות לאחר העומס.
- פציעות "ללא-מגע" (Non-contact injuries). הכוונה לפגיעות חריפות כגון מעידה של ספורטאי על קרסול חלש או מעידה על ברך תוך תנועה על משטח עם מהמורות, מעידה תוך כדי בלימה ושינויי כיוון וכדומה.
- פציעות כתוצאה מהתנגשות בספורטאי אחר (Contact injuries). אופייניות בקטגוריה זו הן פציעות בקרבות בין יריבים כגון קרבות ג'ודו וכדומה, בהן הספורטאי מתנגש שוב ושוב בגופו של היריב ועלול כתוצאה מכך, ברגע של חוסר תשומת לב, לסבול מתנועה קיצונית וחריגה בפלג גוף כלשהו בעקבות התנגשות מהירה ביריב. כאשר ההתנגשות היא בסמיכות למפרק, הברך למשל, אז הסיכון לפציעה במפרק הסמוך הוא גבוה.
- פציעות כתוצאה מהתנגשות בחפצים, למשל – מעידה מאופני תחרות והתנגשות של הספורטאי בחפצים כבדים סמוכים.
מסתבר שניתן לזהות פציעות מכל הסוגים בכל הענפים, ואולם קיים אפיון של סוגי פציעות לענפים ספציפיים.
פציעות "שימוש-יתר" - מאפיינות את ענפי האתלטיקה. כאן הדגש הוא על ענפי הריצה והקפיצה. תנועות חוזרות ונשנות לאורך זמן בענפים אלה מובילות לנזק מצטבר ברקמות הרכות הסמוכות למפרקים, בגידים ובשרירים, ולעיתים לשברי מאמץ. יש לזכור כי אמנם במרבית המקרים ניתן להתמודד עם פציעות אלה על ידי מתיחות רקמות רכות וחיזוק שרירים עם או ללא תוספת של הזרקת חומרים נגד כאב ונגד דלקות, אך יתכן גם שפציעה של שימוש-יתר תוביל ברגע אחד להחמרה קשה ונזק בלתי הפיך בטווח הזמן המיידי, למשל – שבר מאמץ חלקי אשר הופך ברגע אחד לשבר מאמץ מלא ומחייב הפסקת התחרות לאור הכאב העז, קרע חלקי בגיד אשר הופך ברגע אחד לקרע מלא ומונע את המשך הפעילות, וכדומה. כלומר – על אף שבמרבית המקרים פציעות אלה יאפשרו המשך התחרות, במצבי קיצון הן עלולות להוביל לנזק קשה ואי-יכולת להמשיך בפעילות הספורטיבית, ולעיתים אך יידרש ניתוח.
פציעות ללא מגע - אופייניות לענפים בהם מתבצע שוב ושוב תהליך של שינוי כיוון חד ומהיר ולעיתים גם באופן לא צפוי. הפציעה האופיינית ביותר בהקשר זה היא קרע הרצועה הצולבת הקדמית בברך אשר מתרחש בשחקני כדורגל, כדור-יד, כדורסל, נחיתות באתלטיקה, ודומיהם. פציעה מוסג זה היא חמורה ביותר ולא תאפשר המשך השתתפות הספורטאי בתחרות. דוגמאות נוספות לפציעות אלה יכול להיות נקע קרסול אשר יכול להיות קל בדרגתו אך לעיתים יהיה חמור וימנע את המשך השתתפות הספורטאי בתחרות. פריקות כתף אפשריות גם כן בענפים מסוימים אך הן נדירות יותר בהקשר זה.
פציעות כתוצאה מהתנגשות בספורטאי אחר – למשל מצב של תמרון "בריח" בג'ודו אשר בו מופעל לחץ עצום מהיריב כלפי המתמודד בעמדה הנחותה, ולחץ זה יכול להביא אף לפריקה של מפרק המרפק במידה והוא ממוקד וממושך. פציעה כזו היא קשה ביותר ותוביל ככל הנראה גם כן להפסקת התחרות מבחינת הנפגע. בקטגוריה זו ניתן לכלול גם ענפים בהם יש מספר רב של משתתפים הנעים זה כלפי זה, כולל כדורסל וענפי הכדור הקבוצתיים האחרים.
פציעות כתוצאה מהתנגשות בחפצים - בענפים כגון אופניים, אשר בו מעורבת מהירות גבוהה של הספורטאי, ואפשרות של התנגשות בעוצמה בחפץ סמוך (למשך במסלול ה-BMX).
פרט לאלה, ישנם ענפים בהם שיעור הפציעות הוא נמוך יחסית כמו: חתירה, קליעה, ושחיה.
המרפאה הישראלית בכפר האולימפי
בכפר האולימפי פועלת מרפאה עצמאית עבור הספורטאים הישראליים שכוללת ציוד רב ואיכותי, שמטרתו לאפשר מענה רפואי לרוב הבעיות הרפואיות הכרוניות והחריפות בשטח ולאפשר זיווד של צוות רפואה היוצא לתת כיסוי לאירועים התחרותיים בכל יום. הציוד הרפואי כולל: אנטיביוטיקה לטיפול בזיהומים, תרופות לטיפול בדלקות ובמצבים רפואיים אחרים לכל מערכות הגוף כולל מערכות הנשימה, העיכול, הראיה, השמיעה ועוד, ציוד תרופתי לעצירה מהירה של דימומים תוך כדי תחרות (תוך כדי קרב ג'ודו, היאבקות לדוגמה), ציוד חבישה ומניעת זיהומים של פצעים, ציוד לקיבוע נקעים או שברים, ערכות לתפירת פצעים בשטח, ציוד רפואי מתקדם לטיפול שיקומי כולל מכשירי קירור מתקדמים לטיפול בחבלות וכאב במערכת השריר-שלד, ציוד להקלה על כאב הן בטיפול מקומי והן תרופתי ועוד.
המרפאה מאפשרת עצמאות טיפולית וזמינות מרבית ומיידית לכל הספורטאים וחברי המשלחת. במשלחת הישראלית נמצאים הרופאה האולימפית, רופא אורתופד, פיזיותרפיסטים, תזונאים, מעסים, פסיכולוגים, מאמנים ועוד. מרכז רפואי מאיר מלווה את הספורטאים האולימפיים למעלה מ-20 שנה כבית חולים אולימפי, וזו שליחות וגאווה לאומית. המטרה היא להביא את הספורטאים בכושר ובבריאות הטובה ביותר לתחרויות, ולהשאיר להם לעשות את העבודה במגרש. פרופ' דני נמט, שהינו גם המנהל הרפואי של הוועד האולימפי בישראל, וד"ר ערן דולב-דמשצ'ק, שניהם מהמרכז הרפואי מאיר, יצאו השנה יחד עם הסגל האולימפי למשחקים בטוקיו.
פרופ' יפתח חצרוני הוא מנהל שירות פציעות ספורט וכירורג בכיר במחלקה לכירורגיה אורתופדית במרכז הרפואי מאיר מקבוצת כללית, המלווה הרפואי הרשמי של המשלחת האולימפית
