מי קובע אם אנו עומדים בתנאים האלו?
היינו רוצים לקוות כי השופט שיישב במשפט שלנו הוא זה שייבחן מה עשינו כל החיים, למה הפסקנו לעבוד, מה המליצו לנו הרופאים והמטפלים השונים בזמן אמת, ומה אמר לנו המנהל שלנו, זה שגרם לכך שנעזוב את מקום העבודה שבו עבדנו לאורך השנים. היינו רוצים שלא לאבד את מקור העוצמה והביטחון שיש במקום העבודה, ושלא להפקיר את גורלנו בידיהם של רופאים, מטפלים וחברות ביטוח.
עו"ד גיא כהן מסביר "כמלווה אנשים המצויים במצב זה למעלה מעשרים וחמש שנים עליי לאכזב אתכם: בתי המשפט לרוב אינם מתעמקים בשאלות הנכבדות האלה, אלא מקלים על עצמם וממנים רופא תעסוקתי שקובע עבורם ועבורנו אם מגיע לנו לקבל כסף מחברת הביטוח אם לאו".
אותם רופאים שהתמחו ברפואה תעסוקתית לא למדו מעולם כיצד קובעים אם אדם מסוים מסוגל לעבוד בעבודה ספציפית כלשהי או לא. הם לא עוסקים בשאלות שמנינו לעיל, לא מראיינים את המעסיק שלנו, את מנהל העבודה, את הרופא המטפל שנתן לנו חופשת מחלה, לא שואלים את עצמם אילו מקצועות קיימים בשוק העבודה הרלוונטי והאם אנו מסוגלים ללמוד ולהתאים עצמנו לדרישות המקצוע שלטענתם אנו מסוגלים לעבוד בו".
רופאים תעסוקתיים למדו כיצד תנאים סביבתיים משפיעים על בריאות הציבור, לרבות ציבור העובדים. יש להם הכלים לקבוע אם יש קשר בין תנאי העבודה, כולל חומרי עבודה, לבין מחלת העובד, וביכולתם להמליץ כיצד להפחית את גורמי הסיכון למחלות שונות שעלולות להיגרם כתוצאה מגורמים סביבתיים. הם אינם מוכשרים לעסוק בניתוח של הבעיות האורטופדיות, הנוירולוגיות והנפשיות שמהן סובל מבוטח שנקלע למצב של אובדן כושר עבודה, והם אינם מוכשרים להחליט האם אינם יכולים לקבוע אם אותן מגבלות מונעות ממנו להמשיך לנהוג במשאית, לעבוד עם כלי עבודה כבדים, להתכופף פעמים רבות, ותוך כדי כאבי גב בלתי פוסקים.
אלו הן בדיוק השאלות שאנו מצפים מהשופט להחליט בהן. אלו הבעיות שלנו שלרוב מבוססות על תחושות סובייקטיביות. רק אנו מרגישים את אותו כאב מסוים, ופעמים רבות (ראה במדור משפט) אף רופא לא מצליח לאבחן ולהסביר מדוע כואב לנו, ובטח שלא לשייך את הכאבים למחלה שמדע הרפואה כבר הכיר בה.
בכדי להצליח בתביעת אובדן כושר עבודה עלינו להגיע לתחילת ההליך עם מסמכים רפואיים ואחרים המסבירים בלשון ציורית ככל האפשר מדוע איננו יכולים להמשיך לעבוד בעבודה שלנו. אם, כפי שקורה ברוב המקרים, הפוליסה או התקנון דורשים כתנאי לתשלום תגמולי ביטוח כי נאבד את היכולת לעבוד בכל עבודה שהיא, עלינו לדרוש מהרופא המטפל ומהמעסיק שפיטר אותנו כי יפרטו את הבעיות שלנו בביצוע כל עבודה, ולאו דווקא בעבודה המסוימת שביצענו באותה עת. עלינו להביא מסמכים שמפרטים בדיוק כואב לנו, כמה ניסינו להיפטר מהכאב, ולהמשיך לעבוד למרות זאת, כמה פעמים נעדרנו מהעבודה בכדי לטפל בבעיה הרפואית, או כי לא יכולנו להגיע באותו יום לעבודה ולבצע אותה למרות הכול.
זה המקום להזכיר כי גם כאשר חברת הביטוח משלמת תגמולי אובדן כושר עבודה, אלו לעולם לא ישתוו, אפילו מבחינת סכום התשלום החודשי, לסכום שהרווחנו כשיכולנו לעבוד. הסכום שאותו חברות הביטוח וקרנות הפנסיה יכולות לשלם למי שנמצא במצב של אובדן כושר עבודה מוגבל על פי תקנות של משרד האוצר לסכום שלא יכול להגיע ליותר מ-75% מהמשכורת שלנו הקובעת לפנסיה (בדרך כלל שכר בסיסי בלבד).
כדי להצליח בתביעת אובדן כושר עבודה או בתביעה לפנסיית נכות יש לדרוש את מה שמגיע לנו כאזרחי המדינה. מגיע לנו שהשופט יידע את כל הסיבות שגרמו לנו לעזוב את מקום העבודה ויחליט בעצמו אם אנו נהנים לשבת בבית נטולי פרנסה ולהיות חשופים לכוחם המתעמר של חברות הביטוח והחוקרים הפרטיים שלהם, או שכך נגזר עלינו שלא מרצוננו.
