במסעי בעקבות קהילות בישראל נסעתי לדרום, ליישוב שנקרא גרעין הראל בחבל אשכול שבעוטף עזה, לגלות מה גרם ליותר מ-100 אנשים, משפחות צעירות, רווקים ורווקות בני 20 פלוס, לעבור יחד לעוטף עזה.
בדרך העפר המובילה ליישוב קיבלו אותי שלטים מאויירים בשלל צבעים, בעברית ובאנגלית, שכבר הכניסו אותי לאווירה קצת אחרת. כיתובים כמו "הגעת הביתה" או "קסם קורה", ובסוף השביל שלט "גרעין הראל – מקום של אהבה".
נכנסתי ליישוב שהוא למעשה המון קרוואנים מוקפים בעצים ירוקים וגינות מטופחות, מבין הבתים גם מגיח מדי פעם דום (כיפה גאודזית), מבנה מכוסה בוץ או אוהל טיפי.
"הגענו לכאן מיד אחרי מבצע צוק איתן, אולי יום יומיים אחרי" מספר אשר, עובד הייטק שנשוי למלין (משוודיה) ואבא טרי לאליה. "אחרי שניסינו להקים התיישבות במשך הרבה שנים ללא הצלחה, החלטנו לעשות ב-2013 חומה ומגדל באיזור רמת הנגב, לאות מחאה על כך שלא מצליחים ליישב צעירים בפריפריה.
"הקמנו יישוב אקולוגי לגמרי, באמצעות הדומים האלו שאת רואה פה מסביב. הייתה חוויה בלתי נתפשת. זה עשה הרבה רעש, ברובו חיובי. הצלחנו להחזיק שם מעמד מבחינה משפטית במשך שלושה חודשים עד שהמדינה פינתה אותנו, אבל בסופו של דבר הוסכם להקים לנו את היישוב כאן בסמוך למושב צוחר, שהוא בעצם על תקן 'מחנה זמני' בדרך ליישוב קבע".
אז אתם בעצם זמניים כאן? מה מתוכנן להמשך?
"כן, המקום הזה מלכתחילה היה בהסכם זמני לכמה שנים, מאז שהגענו לכאן יש תהליך מול המדינה לאתר לנו את מקום הקבע, ומסתבר שכל הנושא הזה מורכב מאוד וכרוך בהמון מאמצים. הכיוון שלנו הוא המדבר. יש פתרון על הפרק שנראה שיסתדר בקרוב. אנחנו מאוד מקווים ומאמינים".
למה המדבר? מה בעצם מאחד אתכם כגרעין?
"החלום המשותף של האנשים כאן הוא להקים יישוב רוחני תיירותי במדבר, בתוך השקט והאופקים הפתוחים" מספר גשם, מורה בגן הילדים ביישוב ומטפל אלטרנטיבי. "יש כאן אוסף של אנשים, שכל אחד הגיע מכיוון אחר ומסיפור אחר, אבל אני חושב שאפשר לומר שכולנו לא מצאנו את מה שחיפשנו בתבנית ה'רגילה'.
"חיפשנו חיים יותר פשוטים, יותר קרובים לטבע, לאדמה, לשמיים. לעצמנו ולמשמעות. אני מדבר וחושב לעצמי שזה עשוי להישמע כמו סיסמאות, אבל זה ממש דרך חיים. יש כאן קהילה שהיא מאוד מאוחדת סביב הערכים האלו, בקשה לחיים טובים, נכונים ומלאים באמת, ויש כאן ממש הרגשה של משפחה גדולה."
"מה שבלט לי מיד כשהגעתי לכאן משוודיה" מספרת מלין שכבר מדברת עברית שוטפת, "הוא שהאנשים כאן מאוד מאוד מחויבים לחלום שלהם. שומרים על המקום והאווירה, על מערכות יחסים טובות של אהבה וכבוד אחד לשני, של כנות וקרבה אמיתיים, על לב פתוח. דברים שהקסימו אותי והיו מאוד רחוקים מהתרבות שבאתי ממנה."
אורנה, יועצת אירגונית ואמא לשלושה מוסיפה: "הקמנו כאן מערכת חינוך של גני ילדים שאנחנו בעצם מפתחים כל הזמן תוך כדי תנועה, וקראנו לה חלו"ם – חינוך ללמידה והתפתחות מתמדת. אפשר להגיד שהשם הזה גם משקף את הדרך האישית שכל אחד מאיתנו עושה עם עצמו – ללמוד ולהתפתח באופן מתמיד כאדם, להשתפר לצמוח ולהרחיב אופקים. ברגע שיש לך קהילה בה כל אחד באופן אישי מול עצמו עושה תהליך – אז רואים את זה גם במכלול כקהילה. ובהקשר של מערכת החינוך, בתור אמא זה אושר לשים את הילדים כאן בגן, יש כאן אנשי חינוך מדהימים ומסורים שמשלבים מגוון גישות - חינוך אנתרופוסופי, מונטיסורי, ועוד."
אנחנו ממשיכים בטיול ביישוב שנבנה על ידי חברי גרעין הראל, ועוברים ל"מועדון שורשים", מבנה בוץ שבנו חברי הגרעין, ובו קירות מקושטים בציורי קיר עשירים בשלל צבעים, מחצלות מזרנים ואפילו במה קטנה להופעות. בדרך פוגשים אותנו אנשים שהולכים ברחוב באופן קצת נינוח יותר ממה שאני רגילה לראות".
איך קיבלו אותכם תושבי האיזור? בכל זאת יש כאן איזשהו שוני מהסביבה.
"תושבי אשכול ובכלל עוטף עזה, קיבלו אותנו בצורה מאוד טובה ומכבדת" משיב אשר. "זה איזור שלא הכרתי כל כך, ונדהמתי לראות איזה אנשים נהדרים יש כאן, בקיבוצים ובמושבים. בהתחלה היו כאלו שקצת תהו איך לאכול אותנו, שמעו שיש עניין רוחני ושיש בגרעין הראל הרבה חבר'ה טבעוניים אז לתקופה קצרה היו מי שקראו לנו 'טבעולים' אבל זה היה ברוח טובה וגם נראה לי שזה כבר שייך לעבר.
"נוצרו כל מיני שיתופי פעולה עם תושבים מהאיזור במגוון תחומים, ואני חושב שהסביבה ראתה שמדובר באנשים טובים שיודעים גם לפעול ולעשות, ולא סתם 'מרחפים'. עדות מאוד טובה בעיניי היא שהרבה הורים צעירים מהיישובים מסביב בוטחים ושולחים את הילדים שלהם לגן אצלנו למרות שהוא גן פרטי שעולה יותר כסף, כי הם מרגישים שיש כאן משהו מיוחד שהילד יכול לספוג."
איך אתם באמת מתנהלים כלכלית? יש עניין קיבוצי? ובמה עוסקים האנשים כאן?
"כל אחד מקיים את הכלכלה שלו באופן פרטי, עם החשבון בנק שלו וכן הלאה, זה לא קיבוץ מהבחינה הזו. יש קופה כללית שכל אחד משלם סוג של מיסי תושב כמו במרבית היישובים הקטנים, וזה משמש לפעילויות משותפות או לדברים שוטפים ביישוב כמו חשמל, גינון וכן הלאה. מעבר לזה יש קרן שהקמנו שנועדה לעזור לאנשים במקרים שצריכים זריקת עידוד לעסק למשל או במקרה נקודתי של קושי כלכלי, ואז הם יכולים להלוות בלי ריבית כלל. אין מצב שאדם ייעזב במצוקה כלשהי מבלי תמיכה מקהילה, ולאו דווקא בהקשר הכלכלי".
אורנה מוסיפה: "יש בגרעין הראל מגוון מאוד גדול של מקצועות, יש אנשים שעובדים כאן בישוב בחינוך, יש עובדים סוציאליים, עצמאיים במגוון תחומים, הרבה עוסקים בתחומים אלטרטיביים כמו יוגה, טיפול או מוזיקה, ויש אפילו קבוצה לא קטנה של אנשים שעובדים כאן במשרד הייטק שהוא שלוחה של חברה די גדולה ומצליחה, שאנשים מהגרעין היו חלק ממנה ממש מתחילתה."
איך אנשים מצטרפים אליכם? יש איזשהו תהליך?
"אנשים שומעים על הקהילה ומגיעים לבקר", מסביר אשר "ואז מגיעים שוב ושוב ועם הזמן אנשים מתחברים ומתקרבים ויש היכרות הדדית מספקת, ובסופו של דבר הם גם פונים להצטרף. אנחנו עושים פה גם אירועים לפעמים, סופי שבוע גדולים של גדרינג של מוזיקה, קבלת שבת גדולה, שירים, מדורה, לפעמים גם למידה משותפת, וזו הזדמנות טובה לאנשים להכיר.
"מאז שהגענו לכאן לפני חמש שנים הקהילה כבר הכפילה את עצמה במספר המבוגרים, וגם נולדו המון ילדים. בתקופה האחרונה בעיקר מצטרפים חבר'ה צעירים בגילאי 22-27 ומגדילים את שכבת הגיל הזו שגם גדלה מאוד, אני בן 32 כבר נחשב מהמבוגרים".
מלין מצביעה בגאווה על אוהל טיפי גדול. "יש לנו גם את מה שקראנו לו 'סוכת הנודדים' - מקום שאנשים יכולים לבוא, להתארח ללילה או שניים, סתם ככה, בלי להסביר יותר מדי, בלי לשלם, לקבל שירותים מקלחת ומים, לישון באוהל טיפי, למצוא רגע של שקט בחיים ולהמשיך הלאה בנדודים. מגיעים כל הזמן הרבה אנשים מיוחדים ומעניינים".
השמש שקעה, ילדים והורים צעירים עושים את דרכם הביתה, חבורת מתנדבים מדליקה מדורה ומנגנת על גיטרה שרים בוב מארלי.
נשארתי לשבת עוד קצת עם החבורה המיוחדת שפגשתי לדבר על החיים, ודי מאוחר עליתי על האוטו חזרה למרכז. יצאתי בהרגשה מאוד מיוחדת, שונה, בהבנה שיש מקומות ואנשים מאוד אמיתיים לגלות בארץ הזו, הרגשתי כאילו התקלף ממני איזה מעטה קל של ציניות וביקורתיות. מקווה שזה יישאר איתי ויחזיק גם בתוך ארץ תל-אביב. איזה רחש פשוט יותר בפנים ונעים.
