מה קורה כשעולם האופרה האליטיסטית עם התלבושות הגרנדיוזיות, האולם המפואר והשירה המדויקת נפגש עם עולם הראפ – שקשור לתרבות הרחוב, מבטא כאב ומאופיין בחופש יצירתי בלי מגבלות? הסרט הצרפתי טנור(Tenor) לא רק מספק המפגש הייחודי הזה בין האופרה לראפ, אלא גם גם מציע חוויה קולנועית שמטשטשת את הגבולות בין הז'אנרים, ומוכיח שהכוח האמיתי של המוזיקה טמון באופן שבו היא מצליחה לחבר בין לבבות ותרבויות שונות.
במרכז העלילה עומד אנטואן (בגילומו המרגש של מוחמד בלכיר) - צעיר שגדל בשכונת עוני בפריז, שבימים משלב בין עבודה כשליח סושי לבין לימודי חשבונאות, ובלילות הוא מופיע בקרבות ראפ. במקביל הוא תומך באחיו הגדול שמתאבק בקרבות רחוב לא חוקיים. כשהוא נקרא להעביר משלוח סושי לבית האופרה בפריז, אנטואן נחשף בפעם הראשונה בחייו לעולם האופרה, ושם הוא פוגש את גברת לויו (מישל לרוק המקסימה). היא נדהמת מכישרון השירה הגולמי שלו ונחושה בדעתה ללמד אותו להיות זמר אופרה מן המניין. בעוד אנטואן נהפך לאחד מתלמידיה של גברת לויו, הוא מסתיר את חלומו החדש מחבריו ובני משפחתו, מחשש שהם לא יבינו את ה"עריקה" שלו לתרבות שנחשבת אליטיסטית.
הסרט, שאותו ביים קלאוד זידי ג'וניור, מציג את ההיררכיה של המעמדות החברתיים בצרפת, תוך שהוא שופך אור על הקשיים שעמם מתמודדים מהגרים החיים באירופה. יחד עם זאת, מדובר בסרט מבדר במיוחד בזכות השימוש המבריק ברגעים קומיים, כמו ההתמודדות של אנטואן עם הקודים האליטיסטיים של עולם האופרה. הסיפור משולב בסצנות הומוריסטיות שמסייעות להפיג את המתח הדרמטי, תוך שמירה על אווירה אותנטית.
המשחק של בלכיר הוא בין החוזקות הגדולות של הסרט. הוא מצליח להעביר את המאבק הפנימי של דמותו, בין הרצון להצליח כזמר אופרה לבין הכבוד שהוא רוכש למוזיקת הראפ שעליה גדל. לאורך הסרט, אנחנו נחשפים להתפתחות האישית של אנטואן ולמורכבות הדמות שלו, שאינה נכנעת לסטראוטיפים אלא מלאה בעושר רגשי ואינטלקטואלי. אנטואן יוצא למסע של גילוי עצמי, שבו הוא לומד למצוא את מקומו בין שני העולמות, תוך שהוא מתמודד עם שאלות של זהות, קריירה ותרבות.
גם הצילום בסרט ראוי לשבחים. הצלם לורנט דלילנד משלב את היופי הקלאסי של עולם האופרה עם הגרפיות הסואנת של הרחוב. הסצנות של מופעי אופרה מקבלות טיפול ויזואלי מדויק ואלגנטי, בעוד הסצנות בעיר מוצגות בצורה חיה ודינאמית.
אמונה בכוח של מוזיקה
Tenor הוא לא רק סרט על זמר צעיר, אלא בעיקר סיפור על אמונה במוזיקה ובכוח שלה לחבר בין עולמות שונים. גם מי שאינו חובב אופרה מושבע, לא יוכל שלא להתמוגג מהביצועים בסרט של מיטב האופרות המפורסמות כמו מאדם באטרפליי, ובמקביל להיסחף אחר הראפ המשובח, הכולל אלתורים משעשעים ומחוות לגדול זמרי הראפ – טופאק. בכך בולטת הגדולה של Tenor - היכולת שלו לטשטש בין מה שהרוב מחשיבים כאומנות גבוהה למה שנחשבת כאומנות רחוב. זהו סרט שגורם לצופים להבין כי האומנות, בין אם מדובר באופרה או ראפ, היא מעל לכל דרך לבטא את הקול הפנימי שלנו.
בשיתוף יונייטד קינג
