בגיל 17 נרשמה אסנת רזיאל ללימודי רפואה, בגיל 18 התחילה ללמוד כעתודאית, ובגיל 19 כבר הייתה בחדר ניתוח. היא ידעה שתהיה כירורגית עוד לפני שרוב בני גילה ידעו מה יעשו אחרי הצבא. אחר כך הגיעו הכשרות בכירורגיה זעיר פולשנית, ניתוחים בריאטריים, השתלמות בארצות הברית והיכרות עם מודל שבישראל עוד נחשב חריג: טיפול בהשמנה כענף רב תחומי, לא כפעולה אחת שמתרחשת על שולחן הניתוחים. כשחזרה לארץ, הקימה באסותא רמת החייל את המרכז הרב-תחומי לטיפול בהשמנת יתר באסיא מדיקל. היום, אחרי שנים בחדרי ניתוח ובטיפול כירורגי בהשמנת יתר, היא מסבירה כי "ההשמנה אינה מתחילה בקיבה ולא נגמרת במשקל".
התפיסה הזאת, שנבנתה לאורך שנים של טיפול, מובילה אותה גם לאופן שבו היא מבקשת לפרק את השיח הציבורי סביב השמנה. כך, לדוגמה, היא מתייחסת למשפטים השגורים ביותר: "תאכלו פחות", "תזוזו יותר", "אתם רק צריכים לסגור קצת את הפה", וכמובן "אתם רק צריכים לקחת את עצמכם בידיים". האחריות לבריאות עדיין קיימת, אבל מבחינת ד"ר רזיאל אשמה אינה כלי טיפולי. נקודת המוצא שלה היא שהגוף אינו מחשבון קלוריות פשוט, הוא מערכת שמווסתת רעב, שובע, חילוף חומרים, אינסולין, הורמונים, שינה, סטרס וגם דופמין – אותו מנגנון תגמול שגורם לאוכל "להרגיע" ולהשאיר אחריו צורך ברגע נוסף כזה.
עם כל הידע שיש לנו היום, איך ייתכן שדיאטות נכשלות שוב ושוב?
"כי הגוף אינו מתייחס לכל דיאטה כהחלטה בריאה, לפעמים הוא מפרש אותה כאיום. כשאדם מפחית את כמות המזון ויורד במשקל, הגוף נעשה חסכוני יותר, מוריד את קצב חילוף החומרים, מגביר רעב ומנסה להחזיר את המשקל שאבד. לכן, אנשים רבים מצליחים לרדת, אבל מתקשים לשמור. לא כי הם לא הבינו את ההוראות, אלא כי הביולוגיה שלהם לא קראה את התפריט".
"בכל דיאטה", מדגישה ד"ר רזיאל, "כשאנחנו מפסיקים אותה, אנחנו עולים בחזרה פלוס עוד בונוס". המשפט הזה מסביר היטב למה הכישלון הוא לאו דווקא נקודת חולשה באופי, אלא לעיתים פעולה צפויה של מערכת שנבנתה כדי להגן על הגוף מפני מחסור.
GLP-1: "חלון בקיר בטון"
כאן נכנסות התרופות החדשות. הן לא רק שינו את אפשרויות הטיפול בהשמנה, הן גם חשפו משהו עמוק יותר על הכישלון החוזר של דיאטות: רעב ושובע אינם רק עניין של החלטה. תרופות ממשפחת GLP-1 פועלות על המנגנונים האלה, מאטות את התרוקנות הקיבה ומשפיעות על המסרים שעוברים בין מערכת העיכול למוח. אצל חלק מהמטופלים, השינוי הדרמטי מתרחש בראש לא פחות מאשר בצלחת: פחות מחשבות על אוכל, פחות מאבק סביב כל ארוחה, יותר יכולת לעצור.
לא מעט אנשים מתייחסים לתרופות הללו כאל המושיע הגדול.
"התרופות האלה אינן פתרון קסם, הן גם לא תחליף לרופא, לדיאטנית, לפעילות גופנית, לשינה, ובוודאי שלא לעבודה רגשית. ועדיין, הן יכולות לפתוח חלון במקום שבו במשך שנים היה קיר בטון. אדם שלמד כל חייו מה נכון לאכול, אבל לא הצליח להחזיק את זה מול רעב קבוע, מקבל פתאום מרווח. בתוך המרווח הזה אפשר להתחיל לבנות הרגלים, לבדוק, להתאים מינון, לשמור על חלבון, להגן על מסת שריר ובעיקר להפסיק לנהל את כל היום סביב אוכל".
רזיאל מתייחסת לתרופות ככלי שצריך להשתלב בליווי רפואי, תזונתי ורגשי, ולא לעמוד לבדו. "תרופה שניתנת בלי להבין מה הוביל להשמנה יכולה לתת הקלה", היא אומרת, "אבל לא בהכרח שינוי שמחזיק".
האוכל הוא לא תמיד הבעיה
השמנה, מבחינתה, אינה רק ביולוגיה, לפעמים היא גם ביוגרפיה. בשיחה עם מטופלת משדרות, אלמנה ואם לארבעה, התברר שבעלה, שוטר בתחנת שדרות, נפל ב-7 באוקטובר. גם ביתה נפגע, המשפחה פונתה, והחיים הפכו לרצף של טיפולים בילדים ובפוסט טראומה. מול סיפור עוצר נשימה שכזה, השאלה "מה אכלת" נשמעת לא רלוונטית. "מה זה משנה מה היא אכלה?", אומרת ד"ר רזיאל. "לפני תפריט, לפני זריקה, לפני משקל, צריך להבין מה קרה לחיים של האדם שעומד מולי".
אם יש תרופות יעילות, למה לדבר על נפש וסטרס?
"כי אוכל הוא לא תמיד הבעיה, לפעמים הוא פתרון זמני. הוא מרגיע, מטשטש, נותן תחושת שליטה קצרה בתוך חיים שאיבדו שליטה. זה נכון אחרי מלחמה, מילואים, פינוי או אובדן, וגם בחיים רגילים יותר: עבודה שוחקת, בדידות, דיכאון, הפרעות קשב, שינה קצרה, בית ביקורתי. מי שמטפל רק במה שנכנס לפה, עלול לפספס את הסיבה שבגללה היד נשלחת לשם שוב ושוב".
אחד המטופלים של רזיאל הגיע למשקל של 210 ק"ג. כששאלה אותו מה הגודל הזה נותן לו, הוא דווקא לא דיבר על חולשה, הוא דיבר על כוח. "אני מרגיש ממש סופרמן מול כולם", הוא אמר. באותו רגע, היא הבינה שאם יירד במשקל בלי להיפרד מהרעיון שרק גוף גדול נותן לו עוצמה, הוא עלול לאבד לא רק קילוגרמים, אלא גם חלק מהזהות שלו. לכן הטיפול, במקרה כזה, אינו רק להקטין את הגוף – הוא צריך למצוא מקורות אחרים לכוח.
מהניסיון המקצועי העשיר שצברה ד"ר רזיאל עולה ההבדל בין עוד דיאטה לבין טיפול רפואי בהשמנה: במקום עוד ניסיון להחזיק מעמד לבד מול רעב, בושה וכישלונות חוזרים, יש היום כלים שמאפשרים לבנות תהליך שמחזיק. תרופות, ניתוחים, ליווי תזונתי, טיפול רגשי, קבוצות תמיכה והתאמה אישית. "המטרה היא לא רק לרדת במשקל", אומרת ד"ר רזיאל. "המטרה היא לחיות טוב יותר. לישון טוב יותר, לנוע בחופשיות, להיות בריאים יותר, שמחים יותר ונוכחים יותר בחיים".
בשיתוף ד"ר אסנת רזיאל
