איך נראית תפיסת הדיור המוגן על פי פאלאס, ומה היא מלמדת על הגיל השלישי בישראל?
במשך שנים דיור מוגן נתפס בעיקר כפתרון שמגיע בשלב שבו קשה להמשיך לחיות לבד. היום אני פוגשת יותר ויותר אנשים שמסתכלים עליו לא כוויתור על עצמאות, אלא כאמצעי לשמר אותה לאורך זמן בתוך סביבה תומכת. השאלה כבר אינה רק מי יסייע במקרה הצורך, אלא גם כיצד ייראו חיי היומיום: האם תהיה מסגרת חברתית, האם יהיה קל לשמור על פעילות גופנית, האם תהיה נגישות לתרבות וללמידה, והאם אפשר יהיה להמשיך לבחור ולנהל את הזמן באופן עצמאי. כיום המבחן של דיור מוגן טמון ביכולת לחבר בין ביטחון, נוחות, קהילה ומשמעות - בלי לוותר על אורח החיים והזהות שהאדם בנה לעצמו.
אילו גורמים יכולים להשפיע על איכות החיים בגיל מבוגר?
איכות חיים בגיל מבוגר נוצרת מהחיבור בין בריאות, תנועה, קשרים חברתיים, גירוי אינטלקטואלי ותחושת שליטה בחיים. כך לדוגמה, יום פעילות ממוצע אצלנו בפאלאס יכול להתחיל בשחייה או בפילאטיס, להמשיך בהרצאה, בסדנה או בטיול, ולהסתיים במופע או במפגש עם חברים. הנקודה החשובה אינה מספר האפשרויות, אלא הנגישות שלהן: כשהפעילויות נמצאות במרחק קצר, מתקיימות בתוך קהילה מוכרת ומלוות במעטפת מקצועית, קל יותר להפוך אותן לחלק מהשגרה. במקביל, הידיעה שיש מענה רפואי וביטחוני בעת הצורך מפחיתה דאגה ומאפשרת להתמקד בחיים עצמם.
מדוע פעילות גופנית נעשית חשובה במיוחד בגיל השלישי, ומה נעשה בפאלאס כדי להפוך אותה להרגל?
פעילות גופנית בגיל השלישי עשויה לתרום לשמירה על כוח, יציבות, שיווי משקל, תפקוד ומצב רוח. האתגר המרכזי הוא לא לשכנע אנשים שספורט חשוב, אלא לבנות עבורם פעילות שמתאימה למצבם ולהעדפותיהם. לכן נדרשים מגוון, ליווי ומטרות מדורגות. בפאלאס, למשל, נבנית לכל דייר שמעוניין בכך תוכנית אישית עם יעדים ומעקב של מנהלי ספורט ייעודיים, ומוצעות פעילויות מגוונות דוגמת שחייה או התעמלות במים, יוגה ופילאטיס, ריקוד, אימוני כוח ותרגול שיווי משקל. יש דיירים שלא עסקו בעבר בפעילות גופנית וכיום משתתפים במקטעים של שביל ישראל, בטניס שולחן או בפעילויות נוספות. לא כולם צריכים להגיע לאותו הישג, ההצלחה היא בהתמדה ובהרחבת היכולת האישית.
מדוע תרבות, למידה וחיי חברה משמעותיים כל כך בגיל הזה?
לקשרים חברתיים, לסקרנות ולתחושת שייכות יש מקום מרכזי באיכות החיים. כאשר מצטמצם העיסוק בתחזוקת הבית - ניקיון, תיקונים, בישול וסידורים - מפנים זמן ואנרגיה להתנסויות חדשות. הדיירים שלנו מתנסים בציור, לימוד שפות, נגינה, שירה והכרת כלים דיגיטליים ומשתתפים ביוזמות קהילתיות. עיקר העניין הוא במעבר מצופים למשתתפים פעילים. כך למשל הם יכולים להשתתף בחוג תיאטרון או ללמוד לבנות הרצאה בסגנון TED, לעמוד מול קהל ולספר את סיפורם. פעילויות כאלה מעודדות למידה, ביטוי עצמי וקשרים חדשים - ומוכיחות שגם בגיל מבוגר אפשר להמשיך להתפתח.
עד כמה הדיירים שבעי רצון ומקבלים מענה לציפיות שלהם?
אנחנו עורכים כל שנה סקר שביעות רצון של הדיירים בכל הבתים שלנו כדי להבין וללמוד מה לשמר ובמה להשתפר. הנתונים בסקרים שלנו מראים באופן עקבי שביעות רצון גבוהה מאוד, אבל מה שמרגש אותי אלו הנימוקים: הדיירים מציינים בראש ובראשונה את איכות הצוות והיחס האישי, את התחושה שיש על מי לסמוך. לצד זה, הם מדגישים את העושר הקולינרי, את התחזוקה הגבוהה ואת הקהילה האיכותית שסובבת אותם. משפט שחוזר תכופות הוא: "הצטערתי שלא עשיתי את המעבר הזה שנים קודם".
בשיתוף פאלאס דיור מוגן
