המרקם האדריכלי בארץ השתנה ללא הכר בלמעלה מ-70 השנים האחרונות, ועדיין בחלקים נרחבים במדינה נתפסת האדריכלות הארץ-ישראלית כאסופת טלאים שבלונית, שאינם מדברים באותה שפה. "בשני העשורים האחרונים התחילה הבנייה הפרטית בישראל להשתנות לנגד עינינו", מסביר האדריכל דן ישראלביץ, מבעלי המשרד ישראלביץ אדריכלים, המתמחה בתכנון ועיצוב בתי יוקרה. "חלק לא מבוטל מבעלי הנכסים כבר לא מסתפקים בתכנון 'רגיל', ואת האדריכלות הבסיסית והשבלונית מחליף סגנון שאפשר להגדיר נועז ומתוחכם מעט יותר. עם זאת, כפי שאני רואה את זה, עוד מוקדם לשמוח: הקו האדריכלי עודנו ברובו דל ומשעמם, ובקלות ניתן להתבלבל ולחשוב שהבתים החדשים הם כאלה שנבנו בסוף המאה הקודמת. זירת הארכיטקטורה הבינלאומית התפתחה לאין שיעור והגיע הזמן שגם אנחנו ניישר איתה קו".
לצאת מהקיים ומהמוכר
ישראלביץ אינו היחיד שסבור כך. ברחבי הארץ ניתן לראות היום בתים חדשים שמספקים ליושביהם מחסה אך שוללים מהם את תחושת השייכות, הייחודיות והאינטימיות. גם האדריכלים עצמם מעידים שלרוב זו אינה אשמתם של בעלי הבתים, שדווקא פתוחים להתנסות באסכולות בנייה מגוונות, אלא במתכננים שוויתרו על התשוקה ליצור, להשפיע ולשנות את מארג הבנייה בישראל.
"במקרים רבים זהו תוצר של כניעה לצורך פרנסה - קל ליצור שבלונות שדורשות פחות זמן והשקעה, ובכך להתפנות לפרויקטים נוספים". מסביר ישראלביץ. "מדובר בפרדוקס, כיוון שבעלי הבתים דורשים מאיתנו, המתכננים, להעז, ודווקא אנחנו אלה שמטרפדים את המהלך. כשעתודות הקרקע לבנייה פרטית פוחתות, התחרות על כל בית רק גוברת, מובילה להורדת שכר הטרחה, ובהמשך ישיר דורשת מכל אדריכל לעסוק בכמה שיותר פרויקטים כדי שיוכל להישאר עם הראש מעל למים. זה מותיר לו פחות זמן להתעמק בפרטים ולמצוא פתרונות יצירתיים לקושי תכנוני או מבני שנקרה בדרך, כך שלאו דווקא באשמתו קל לו להיצמד לתכנון שחוזר על עצמו ודורש התאמות מינוריות יחסית, שהוא כבר מכיר היטב מבתים קודמים שתכנן".
גם הרשויות מצידן לא תורמות לשינוי בדפוס הקיים. למרות תיקון 101 לחוק התכנון והבנייה, שהיה אמור לקצר משמעותית את משך הזמן על לקבלת אישורי בנייה, בפועל ההליכים איטיים יותר: ככל שהמבנה מורכב וחריג - כך נערמים קשיים ומגבלות וחוטאים לצורך ליצור כאן שינוי. "אני מאמין שרק אם כל הנוגעים בדבר יהיו נכונים להשתחרר מהקיבעון - יהיה כאן שינוי אמיתי. כמו במדע, ברפואה, בקולינריה ובקולנוע, גם באדריכלות יש לנו בארץ כישרונות גדולים עם יכולות וירטואוזיות, שיכולים להוביל את הארכיטקטורה הישראלית לעמוד בקדמת הבמה העולמית". מוסיף ישראלביץ.
להמציא מחדש את הגלגל
הבשורה הטובה היא, שרגע לפני תחילת העשור השלישי של המאה ה-21 ניתן להבחין בניצנים של היפוך מגמה - תוצר של הבנה ורגישות לצרכים שלנו, הישראלים, שבאה לידי ביטוי בהחדרת תמות בנייה גלובליות שאנו מבקשים לאמץ. "אסור להתבלבל, אני עדיין לא מזהה שפה אדריכלית שאפשר להגדירה כמקומית, אבל הנכונות שלנו, הישראלים, להעז ולמתוח גבולות - יוצרת בנייה מסוג אחר, כזו שמצליחה להוציא חומרים מהקשרם ורותמת אותם לייעוד חדש", מסבירה נירית פרנקל, מבעלות המשרד Frenkel Architecture+Design. "אפשר לראות את זה ביסודות תכנון הפנים, כמו גם בחוץ, וזה לאו דווקא תוצר של כסף, אלא קשור לטעמי ליצר הסקרנות והחשיפה שמאפשרים להביא את החומרים לקצה. וכן, במידה מסוימת, להמציא מחדש את הגלגל. בנוסף, הקדמה וטכנולוגיות הייצור גם הן תורמות למגמה. חלק גדול מהחומרים אפשר היום לייצר בצורה הרבה יותר פשוטה והם נגישים בהרבה, גם בהיבט הכספי. חיפויי הקירות, חיתוכי CNC, ועוד שפע של אלמנטים ופריטים".
"השינוי שמתחולל כאן מבורך והוא חלק מתהליך מקביל שמתרחש במדינות רבות בעולם", מסביר ישראלביץ. "גם בארצות שיש להן היסטוריה של מאות שנים, מתפתחת לצד הבנייה המסורתית בנייה חדשה שחוצה גבולות ומתבססת על רעיונות, השראות, סגנונות וחומרים גלובליים שהקדמה, הטכנולוגיה ואמצעי התקשורת הפכו אותם לנחלת הכלל. התפקיד שלנו כאדריכלים הוא לכנס את כל תפיסות התכנון והחומרים למוצר הוליסטי אחד, עם נרטיב מובנה מההתחלה ועד הסוף, ולמנוע מכל העושר הזה להפוך לגיבוב נטול סכמה ברורה.
"אותי, למשל, משמח מאוד לראות כיצד מתפתחת כאן טביעת האצבע של כל אדריכל", מוסיפה פרנקל. "בניגוד לעבר, המתכננים כאן פחות מקובעים ויותר ויותר מהם מצליחים ליצור בכל בית משהו חדש וקצת שונה. זה תהליך חשוב ומבורך, כיוון שהאחריות שלנו כמתכננים כפולה: לענות על דרישות תכנוניות, להגדיר שטחים, להתמודד עם פונקציות, ובד בבד לכנס את כל זה למתווה אסתטי שיש לו אמירה שונה, עם הרבה רבדים שמעניקים לבית עומק".
ציר חשוב ומרכזי בבנייה המקומית, שיכול להעיד על קו ישראלי, הוא נושא שינויי האקלים, שיש לו השפעה על תכנון מעטפת הבתים ובכך גם על חללי הפנים. "תכנון חכם חייב להתייחס לנושא ואנחנו בהחלט רואים התייחסות רבה בבנייה לאקלים הים תיכוני". מסביר ישראלביץ. "הבנייה המודרנית מתייחסת להתאמת המבנה לתוואי השטח ולאקלים שנוטה להיות קיצוני לאורך השנה, ובשנים האחרונות אנחנו חשופים לבתים רבים שיש בהם יישום של פתחים גדולים, שפרט לערך הוויזואלי, מכניסים הארה טבעית ובריזה בצורה מבוקרת. מזג האוויר החם הופך מחיסרון ליתרון: השימוש בהצללות מסיביות כאלמנט מובנה בקירות ובתקרות, כמו קירות הסתרה, פרגולות ותכנון תקרות סבכה (משרביות) - מאפשר ויסות של עוצמת האור והאוויר שחודרים פנימה ומסייע בצינון הטמפרטורה. אלה אלמנטים פרקטיים שרותמים אותם גם לאסתטיקה ושסביר שלא נראה כמותם במדינות קרות".
