הוא בא לידי ביטוי לאורך ההיסטוריה ביהדות, באסלאם, במצרים, באימפריות האירופאיות ובאמריקה, מעלה קונוטציות שליליות ונדמה כקונספט עתיק ורחוק. אבל המונח "עבדות" קיים גם היום בשלל רבדים וצורות, לפעמים תחת הסוואה. "כשחלקנו חושבים על המונח הזה מיד עולה בראשנו תמונה של עבדים בחוות באמריקה, דימוי מאוד מנותק ורחוק לכאורה, אבל האמת היא שגם היום העבדות חיה ובועטת. אלמנטים של ניצול בתוך החברה קיימים כל הזמן בכל מיני מקומות בעולם, ממש מתחת לאף שלנו", מספר איל תלמודי, שמנהל מוזיקלית את ערב שירי העבדים של בית אבי חי.
>> ערב שירי עבדים - לכל הפרטים
המסע המוזיקלי יעבור בין קלאסיקות בלוז לבין מוזיקת פולקלור צבעונית, כשהקו המנחה הוא יציאה מעבדות לחירות. "אנחנו רוצים לעודד מחשבה על שעבוד בצורותיו השונות, אותו אנחנו חווים כבני אדם. מוזיקה היא אחת הדרכים בהן השתמשו עמים רבים לאורך תקופות שונות כדי לבטא מצבים של עבדות".
את הערב ינחו ענבל גזית ואיתי הרמן (הצ'ייסר) וישתתפו בו קרולינה ורביד כחלני, כשלצדם רועי ריק ועידן רבינוביץ' ("הקולקטיב"). "המשותף לכל האמנים האלה הוא אלמנטים של שירת פולקלור ביצירותיהם וכל אחד מהם מציג פרפורמנס ייחודי לו. מבחינתי הם הבחירה האורגנית המתאימה ביותר לאירוע".
שמיעה מודרכת: טעימה מפלייליסט שירי עבדות
אליזבת קוטן - Freight train (מילים ולחן: אליזבת קוטן)
קוטן נולדה בסוף המאה ה-19, צעירה מבין חמישה אחים, נכדים לעבדים משוחררים. במקביל לעבודתה כעוזרת בית, היא החלה לכתוב מוזיקה והייתה ידועה בשיטת הנגינה הייחודית שלה על גיטרה. יוצרים כמו בוב דילן וגרייטפול דד הושפעו ממנה רבות והיא נחשבה לדמות מוכרת בארצות הברית. את השיר Freight train כתבה בנעוריה כאשר חשבה על רכבות משא שעברו בקרבת מקום מגוריה. הוא הוקלט לראשונה בשנות ה-50 על-ידי צ'אס מקדויט וננסי וויסקי והפך ללהיט, אך קוטן לא קיבלה עליו שום קרדיט. מאוחר יותר השיר הוקלט פעם נוספת על-ידי ראסטי דרייפר שאף ביצע בו שינויים. במקרה הזה קוטן החליטה להסתייע בעורכי דין, לדרוש את הקרדיט המגיע לה ולהקליט את הגרסה שלה. בהמשך הפך השיר לאחד מהמנוני הפולק המפורסמים בכל הזמנים.
קרולינה - שירת עבדים (מילים: קרן קרולינה אברץ ויואב ליפקין. לחן: קרן קרולינה אברץ, אופיר קותיאל ורונן סאבו)
השיר נכתב בהשראת ספר שמות, במסגרת פרויקט "929 – תנ"ך ביחד", וברוח הסיפור על עבדות עם ישראל במצרים. מתוארת בו עבודה פיזית במקום זר, ניכור ורצון לפרוץ את הגבולות. חווית הגלות של העבדים בשיר היא קולקטיבית ורבים מאתנו יכולים להזדהות איתה. המקצבים בשיר מזכירים מוזיקה מסרטים אמריקאיים המתארים עבדות, בשילוב מוזיקה שחורה ופולק. במהלך ההקלטות גייסה קרולינה מקהלה שתרמה את קולה לפזמון, דבר שמוסיף לשיר גוון פולקלורי ושורשי.
מאיר אריאל - שיר המקצוע
השיר מתאר את מסלול חייו של עובד פשוט, החל מקבלת המקצוע ועד ליום בו מוחלף על ידי מכונה. השפעת העולם התעשייתי על בני האדם בשיר מהדהדת: "יש בשיר המון חזרתיות, מונוטוניות, קצב אחיד שמדמה פס ייצור ואז שבירה מוחלטת של רצון לברוח מהמכונה". מסביר תלמודי. "הוא קורא 'עבד עבד עבד ברזל \ עבד חשמל וכרטסת', השעבוד הוא לסרגלים, לגלגלים וללוח הזמנים. אריאל מספק היבט פילוסופי על עבודה ועל קפיטליזם, זה מאוד רלוונטי להיום".
רועי ריק - מה שאין לי (מילים ולחן: פבריציו דה אנדרה, תרגום לעברית: אלה אילון ורועי ריק)
דה אנדרה נולד וגדל בעיר ג'נובה שבאיטליה ונחשב לאחד מגדולי הזמרים במדינה. רוב שיריו עסקו באנשים השקופים, שחיים בשולי החברה וכבולים לשגרת חיים קשה, כמו נשים בזנות ורוכלים עניים. במשך השנים פרסם לא מעט סינגלים שזכו להצלחה מקומית בלבד, אך בהמשך הפכו לנכסי תרבות חשובים בעולם כולו. בשנות ה-60 ביצעה מינה, אחת מזמרות הפופ המפורסמות באיטליה את אחד משיריו, דבר שאפשר לו, בעזרת התמלוגים שקיבל, להתמקד במוזיקה בלבד ולנטוש את עבודתו כמורה. בשיא הצלחתו, בעודו בחופשה בסרדיניה עם אשתו הזמרת דורי גאצי, נחטף הזוג על-ידי מאפיונרים שהחזיקו אותם בני ארובה במשך ארבעה חודשים. החוטפים נתפסו והועמדו למשפט בו נדרש דה אנדרה להעיד. אך הוא התחבר לשוביו, ל"חיילים הפשוטים" איתם בא במגע במשך כל אותו זמן, ולכן הטיח בעדותו האשמות דווקא כלפי המאפיה שמפעילה אותם ובעיקר כלפי הממשלה שאשמה במצב השחיתות באיטליה. בעקבות החטיפה נולד אלבום פוליטי ללא שם עם שירים הנוגעים בקשר שבין אינדיאנים לבין עניי סרדיניה המתגוררים בה כיום, בהם "מה שאין לי" המתורגם.
המופע יתקיים ב-2 באפריל במוזיאון תל אביב, במסגרת אירועי "תמיד יש חירות חדשה" של בית אבי חי בבית אריאלה, בשיתוף עיריית תל אביב-יפו".
>> ערב שירי עבדים - לכל הפרטים
בחזרה למדור "תרבות יהודית-ישראלית מקורית, בחסות בית אבי חי" >>
