קרדיולוגיה פולשנית עוסקת בהתערבות במבני הלב ובכלי הדם על ידי צנתור, בגישה זו רמת הפולשנות מינימלית ומאפשרת אבחון וטיפול במגוון בעיות. התחום מאופיין בשימוש בטכנולוגיה חדשנית שבעשור האחרון עבר התקדמות משמעותית במתן פיתרון יעיל ובטוח למחלות שבעבר ניתן היה לטפל בהן באמצעות ניתוח בלבד.
תומכנים: טרשת עורקים עלולה לגרום להיצרות חלל העורק והפרעה לזרימה שתביא לתעוקת חזה, ולעתים, יחד עם יצירת קריש, עלולה להיווצר חסימה של החלל ולהתקף לב. הטיפול בצנתור בשני המצבים מבוסס על השתלת תומכן (stent) לפתיחת החסימה. בעבר תומכנים עשויי מתכת בלבד היו בעלי שיעור גבוה יחסית של חסימה חוזרת בשל שגשוג הרקמה בתוכם, מה שהביא ליצירת תומכנים מצופי תרופה המפחיתים משמעותית את התופעה. שיפורים בתכונות התומכנים - כגון המבנה המרחבי, גמישות, עובי סיבי השלד שיטות הפרשת התרופה, סוגי הפולימר המצפה ויצירת תומכנים משחררי תרופה ללא פולימר כלל - הובילו לכך שתומכנים דור שלישי הם בעלי שיעור נמוך מאוד של היצרות חוזרת בטווח הארוך וסיכויי התפתחות קרישים נמוכה מאוד. מחקרים בתומכנים חדשים הראו הפסקה בטוחה של טיפול כפול בנוגדי טסיות לאחר 3 חודשים, עם תוצאות קליניות זהות לטיפול ממושך יותר ועם פחות סיכון לדימום. כך אפשר היום במטופלים מסוימים לתת מענה לבעיות לבביות וגם לאפשר פעולות ניתוחיות דחופות או להפחית סיכון דימומי רב אצל מי שקיים עבורו.
הדמיה כלילית: התפתחות השימוש בהדמיה תוך-כלית, דוגמת מכשיר ה-OCT - Optical coherence tomography, חיישן אופטי זעיר שנמצא על גבי תיל ונמשך בעורק לאורכו בזמן הצנתור, השיטה עושה שימוש בגלי אינפרא אדום ומאפשרת צילום חלל העורק ושכבות הדופן הקרובות ברזולוציה של כמעט מאית המילימטר. הדמיה נוספת מתבצעת באופן דומה על ידי IVUS - Intravascular Ultrasound שמדגים את דופן העורק ושכבותיה ע"י גלי אולטרסאונד. בעזרת אנליזות תוכנה נוספות מתקבל מידע רב על מאפייני הרובד הטרשתי בדופן העורק, ניתן להבחין במבנים קטנים ובמיקום הסטנט בחלל ובכך לדייק בקבלת ההחלטות לטיפול ובהשתלת הסטנטים.
מחלה של העורק הכלילי השמאלי הראשי (Left Main coronary artery) הוא הגזע המרכזי והחשוב בעץ כלי הדם הכליליים המספקים דם לשריר הלב, הוא אחראי לכ-85% מאספקת הדם לחדר השמאלי, האחראי העיקרי לתפוקת הלב. מחלה משמעותית בעורק השמאלי הראשי נצפית ב-5%-7% מהמטופלים העוברים צנתור כלילי. עד לאחרונה הטיפול במחלה זו היה נחלתם של המנתחים (אמרת היצרות בעורק ראשי שמאלי אמרת ניתוח מעקפים). בזכות התקדמות רבה בטכניקות הצנתור, שיטות השתלת התומכנים, דורות מתקדמים של תומכנים ומכשירי הדמיה תוך-כלית כפי שהוזכרו מעלה, חלה התקדמות רבה ביכולת לבצע פעולה מדויקת וטובה בטיפול בחסימת העורק השמאלי הראשי. מחקרים אחרונים הדגימו יעילות ובטיחות והראו כי טיפול בהיצרות בעורק זה במטופלים עם דרגת מורכבות קלה ובינונית של המחלה בכלי הדם מניב תוצאות ארוכות טווח טובות, בדומה לאלה המושגות בניתוח מעקפים. זאת בפעולה קצרה, עם פולשנות מינימלית וללא תהליך החלמה ממושך.
היצרות המסתם הוותיני (Aortic valve) היא מחלה שכיחה בגיל המבוגר. בהיצרות המסתם ההתנגדות לזרימת הדם מהלב אל אבי העורקים גדלה ועלולה לגרום לתסמינים כגון תעוקה, קוצר נשימה ואף עילפון. המהלך הטבעי של היצרות חמורה עגום ומלווה בתמותה של כ-40% בשנה הראשונה ללא טיפול. בשני העשורים האחרונים התפתח והשתכלל תיקון המסתם בצנתור המתבצע ע"י הובלת שסתום מלאכותי דרך עורקים עד למיקומו בתוך המסתם החולה. המסתם מוחדר ועובר ניפוח ע"י בלון או הרחבה עצמית, ודוחק את המסתם החולה לדפנות. פעולת ההשתלה עצמה אורכת דקות בודדות ומיד מושתל בלב המטופל מסתם תקין ומתפקד. את החלפת המסתם בצנתור לפני עשור עברו בעיקר מטופלים קשישים שלא יכלו לעבור ניתוח בשל סיכון ניתוחי גבוה. עם צבירת ידע וניסיון רב בהשתלה ובעזרת שיפור במסתמים, היום עוברים את הפעולה באותה יעילות מטופלים רבים שיכולים לעבור גם ניתוח בבטחה. שני מחקרים גדולים שהתפרסמו לאחרונה אף הראו כי גם במטופלים עם סיכון ניתוחי נמוך התוצאות זהות ואף בחלק מהמדדים מראות עליונות על פני החלפה בניתוח ועם זמן החלמה קצר בהרבה.
פרפור פרוזדורים היא הפרעת קצב נפוצה באוכלוסייה בקרב נשים וגברים, כשהשכיחות עולה ככל שהגיל עולה וככל שקיימת תחלואה נלווית וההערכה היא שאחד מתוך 4 אנשים בוגרים יפתח פרפור פרוזדורים במהלך חייו. בזמן פרפור, פרוזדורי הלב נעים בקצב לא סדיר ואינם מתכווצים. בפרוזדור השמאלי נמצא מבנה אנטומי דמוי כיס צדדי שנקרא ה"אוזנית", ובהיעדר כיווץ נוצרים בחלל זה קרישי דם שיכולים להיסחף למוח ולגרום לשבץ מוחי. למטופלים שמסיבות רפואיות יש סיכון במתן נוגדי קרישה, מוצעת סגירת האוזנית בצנתור. בעזרת הדמיות של CT ובעזרת הנחיה בזמן אמת של אקו לבבי - ניתן למקם בצנתור התקן הסוגר את חלל האוזנית, בשבועות לאחר ההשתלה הגוף יוצר שכבת ציפוי טבעית ואוטם באופן סופי את האזור, החל משלב זה המטופל אינו נזקק עוד לנוגדי קרישה. זוהי דוגמה נוספת ליכולת ההתערבות התוך-לבבית בצנתור, גם בפעולה זו מכשירי ההנחיה, כלי התכנון ומכשירי הסגירה עצמם עברו כברת דרך ומאפשרים פעולה אלגנטית ובטוחה עם תוצאות טובות לטווח הבינוני והארוך.
