עלייתו ושקיעתו של נמל קיסריה
שמה המקורי והמלא של קיסריה הוא קיסריה אוגוסטה. היא קרויה על שם הקיסר הרומי אוגוסטוס אשר כבש אותה והעניק אותה להורדוס, המלך היהודי שמונה על ידי הרומאים, בשנת 30 לפנה"ס. טרם כיבושה, קיסריה הייתה עיר נמל קטנה בשם מגדלד סטרטון וחלק מממלכתו של אלכסנדר ינאי, המלך החשמונאי. לאחר שקיבל את העיר לידיו, השקיע הורדוס משאבים רבים ופיתח אותה לאין שיעור, הן מבחינת גודלה והן מבחינת ביצורה. עד כדי כך שבתקופה הרומית, קיסריה היתה לעיר הגדולה בארץ ששימשה מקום מושבו של הנציב הרומי והפכה לבירתה.
באותה עיר עתיקה, זו המוכרת כיום כגן הלאומי, התגלו ממצאים ארכיאולוגים רבים ומרתקים מאותה תקופה. ראשית, חשוב להבין כי עיקר חשיבותה של קיסריה הקדומה נבע ממיקומה האסטרטגי על החוף, בין יפו בדרום לבין הנמלים הצפוניים יותר. בנוסף, חוף ימה של קיסריה הוא מישורי, ולכן הדבר איפשר להורדוס להוציא לפועל את חזונו: הקמת עיר המבוססת על שיטות הבנייה החדשניות ביותר. כך למשל, רחובות העיר נבנו בצורה של שתי וערב, צורת בנייה השואבת מהאדריכלות היוונית לפני הספירה, נמל קיסריה עצום המימדים נבנה בתוך המים הודות לשימוש מתקדם באפר וולקני כבטון, הקמת מערכת ניקוז תת קרקעית חדשנית לאותה תקופה ובניית תאטרון מפואר הבנוי מאבן כורכר ולא מעץ, כמקובל באותן שנים. תאטרון זה היה פעיל במשך מאות שנים עד לתקופה הביזנטית, ולמעשה הוא פועל גם היום ומוכר בשם "אמפיתאטרון קיסריה", היכל התהילה של אמני ישראל. עוד ממצא מרתק מהתקופה של הורדוס הוא ארמונו אשר נחשף בים.
הבנייה של קיסריה נמשכה כ- 12 שנים, ונסתיימה בשנה ה-9 לפני הספירה. העיר החלה לשגשג מאוד, אך אליה וקוץ בה; האוכלוסייה המעורבת ששכנה בה החלישה אותה במידה רבה עקב סכסוכים רבים בין היהודים לנוכרים. אחד הסכסוכים שהיה על זכות המעבר בסמוך לבית הכנסת בעיר יצא מכלל שליטה. הסכסוך הפך למה שידוע כיום כמרד הגדול של היהודים, הראשון מבין שלושה כנגד השלטון הרומי שהתנכל להם, בשנת 66 לספירה. במסגרת דיכוי אותו מרד יהודי על ידי הכוחות הרומיים, נחרב בית המקדש השני בירושלים, יחד עם הוצאתם להורג והגלייתם של מאות אלפי יהודים מכל רחבי הממלכה. מאותו בית כנסת שבו החל המרד נותר פסיפס שהתגלה בחפירות ארכיאולוגיות.
עם זאת, לא כאן נסתיימה המורשת היהודית במקום. האוכלוסייה היהודית שבה וחידשה את התיישבותה בקיסריה במהלך המאה השנייה. אז גם התרחש המרד השלישי הידוע בשם "מרד בר כוכבא". אחד השמות הבולטים המזוהים עם קיסריה באותה תקופה הוא רבי עקיבא אשר פעל בה יחד עם עשרות מתלמידיו, והיה אחד מתומכיו הבולטים של בר כוכבא. כמובן שלעיר היתה גם חשיבות רבה בעיני אוכלוסיות אחרות. בתקופה הביזנטית, היוותה קיסריה מוקד נוצרי גדול, ובאותה תקופה העיר איכלסה 100 אלף תושבים, המספר הגדול ביותר בכל ההיסטוריה של העיר. עדות ארכיאולוגית לתקופה הביזנטית היא בתי המרחץ שהוקמו בעיר וגם לשכת המס שזוהתה על פי כתובת הפסיפס שנמצאה בה. האחיזה הערבית במקום התרחשה במהלך המאה השביעית, כאשר הערבים כבשו את כל הארץ. הכיבוש הביא לנטישה המונית, וקיסריה הפכה מעיר מרכזית לנמל חסר חשיבות.
על מקדשים ותעלות מים: תהפוכות השלטון בקיסריה
אכן, קיסריה עברה תמורות רבות עקב חילופי שלטון וכיבושים. עדות מעניינת לכך ניתן למצוא בשינויים שעבר המקדש בעיר העתיקה, הקרוי מקדש אוגוסטוס ורומא, שהוקם על שם הקיסר אוגוסטוס בתקופה ההליניסטית. בתקופה הביזנטית, שלאחר התקופה הרומית, היתה קיסריה למרכז נוצרי חשוב, והמקדש הפך לכנסייה. עם הכיבוש המוסלמי, אותה כנסיה הופכת למבנה מוסלמי. עוד סממן לתהפוכות המשטר שעברו על קיסריה הוא האקוודוט המוכר כיום כאחד החופים היפים בארץ הודות למבנה הקשתות הגדול והמרשים לאורך כל רצועת החוף. האקוודוט הוא למעשה חלק ממערך אמות מים ששימשו להעברת מים מרחוק, שכן בקיסריה לא היו מקורות מים זמינים ובכמות גדולה הראויים לשתיה ולרחצה. בהתחלה כמובן הסתפקו בבורות מים, אך ככל שהעיר התרחבה, והוקמו בה בתי מרחץ, כמו בתקופה הביזנטית, היה צורך בפתרון אחר. כיום ניתן לזהות שלוש תעלות שונות שהובילו מים לעיר, כאשר כל אחת מהן נבנתה בתקופה אחרת. הראשונה בתקופתו של הורדוס, השנייה בתקופה הרומית המאוחרת ומשערים כי השלישית, שהוקמה על גבי התעלה השנייה, נבנתה בתקופה הביזנטית.
במאה ה-12 שבה ועלתה קרנה של קיסריה כאשר נכבשה על ידי צלבנים שהשיבו לפעילות מלאה את הנמל. במחצית השניה של המאה ה-13, הממלוכים, ובראשם הסולטן ביברס, כבשו את העיר ובהמשך החריבו אותה כשם שעשו לכל הערים על מישור החוף. העיר נשארה מיותמת במשך מאות שנים עד שבמאה ה-19 קבוצה של טמפלרים גרמנים ניסו לנצל את עבודתם כארכיאולוגים ולהתיישב באזור. בסוף המאה ה-19, בזמן התקופה העות'מאנית בארץ, ההתיישבות במקום התחזקה על ידי פליטים מוסלמים שהקימו על שטחה יישוב חקלאי בשם קיסאריה.
אוצר מטבעות הזהב הגדול
ממש לאחרונה, באחד מימי הסערה של חורף 2015, נחשף אוצר של ממש באתר הצלילה של הגן הלאומי: מצבור ענק של מטבעות זהב מהתקופה הפאטימית במאה ה-10 וה-11. האוצר, שנחשף במלואו בחפירה ימית ארכיאולוגית של רשות העתיקות וכלל כ-2600 מטבעות מהתקופה הפאטימית, עורר סערה ועניין בארץ ובעולם כולו. זאת, על רקע גודלו חסר התקדים וההשתמרות המעולה של המטבעות העשויים זהב – מתכת אצילה שאינה מושפעת מתהליכי בלייה.
עבור העדה הדרוזית הייתה מציאת האוצר דרמטית במיוחד – רוב המטבעות שנחשפו נושאים את שמו של הח'ליף הפאטימי אל-חאכם, מי שנחשב למייסד אמונת ייחוד האל הדרוזית ב1017 לספירה, וסביב שמו קיימת הילה של קדושה, כבוד ומסתורין. בין השאר, קיימת שאלה סביב היעלמותו המסתורית לפני 1,000 שנה. בעבר נמצאו מטבעות הנושאים את שמו של אל חאכם, אך ריכוז מטבעות הזהב הנושאים את שמו הפעם, מעיד על עוצמת שלטונו של הח'ליף.
למבקרים בגן הלאומי ניתנת ההזדמנות הנדירה להינות מהתגלית המרשימה בתצוגה יפייפיה באולם המיצגים .
מכפר קטן ליישוב קהילתי מבוסס
לא רבים יודעים זאת, אך קיסריה מהווה את ההישג הראשון של "מדינת היהודים". הכפר קיסאריה נכבש במלחמת העצמאות בשנת 1948, והיה למעשה הכיבוש הראשון היהודי. עם הכיבוש, מרבית מתושביו נטשוהו. היום, היישוב קיסריה משתייך למועצה האזורית חוף הכרמל, ומנוהל על ידי חברה פרטית שהברון רוטשילד יסד: "החברה לפיתוח קיסריה אדמונד בנימין דה רוטשילד בע"מ".
היישוב הקהילתי הוא יחסית קטן ומשתרע על שטח של כ-5 קמ"ר. הרחוב הראשי בו קרוי על שם הברון - שדרות רוטשילד, ובתי היישוב בנויים משני עבריה. האתרים הבולטים ביישוב הם מועדון הגולף המזוהה כל כך עם תושבי האזור והראשון בארץ, פארק עסקים ותעשייה חדשני המקדם אג'נדה ירוקה עם מגוון חברות מובילות העוסקות בתחומי טכנולוגיה שונים כמו ביוטכנולוגיה ומים, פסיפס הציפורים (שריד של רצפת פסיפס מהתקופה הביזנטית), אתר הצלילה בגן הלאומי המאפשר הצצה למבנים היסטוריים ששקעו בים, מוזיאון ראלי (מוזיאון לאמנות דרום אמריקאית ולמורשת יהדות ספרד אשר ייסד רקאנטי) ומלון דן קיסריה המיתולוגי.
