כיום, רוב הטיפול בקשישים בישראל נעשה בצורה בלתי-פורמלית, על ידי בני המשפחה שמסייעים במגוון מטלות הקשורות לתפקוד היום-יומי: טיפול אישי, עזרה בעבודות הבית, ובפעולות מחוץ לבית, תמיכה נפשית וחברתית ולעתים אף כספית. במקרים מסוימים, נדרש סיוע גם בטיפול רפואי כמו נטילת תרופות או מתן זריקות. ניתן לומר שהטיפול נעשה מורכב יותר ויותר עם השנים, ובני המשפחה נדרשים לרכוש ידע ומיומנות במגוון תחומים, ללא הכשרה פורמלית. בזכות העזרה הזאת, יותר ויותר מבוגרים יכולים להזדקן בבית ולא לעבור לדיור מוסדי. בנוסף, עם העלייה בתוחלת החיים והירידה בילודה, יחס התמיכה בהורים גדל. המשמעות היא שלכל איש ואשה בגיל הביניים, 50-64, יש סיכוי גדול יותר להיות מטפל/ת של הורה בן 80+, הגיל בו מתרכז הצורך בעזרה. רוב האנשים בגיל הביניים עדיין מטפלים בילדים ובנכדים (ולכן קיבלו את הכינוי "דור הסנדוויץ"), הם עסוקים בקריירה, וחיי חברה עמוסים, אך במקביל מוצאים את עצמם בתפקיד בן או בת משפחה מטפלת.
