לפני עשור, אם הייתם מבקשים מכל ילד לצייר מכונית, קרוב לוודאי שהיא היתה נראית כמו משפחתית תלת-קופסתית – קופסה אחת לתא המנוע, אחת לתא הנוסעים ואחת לתא המטען. והיום? הילד הזה יצייר כנראה "ג'יפ": רכב מוגבה, שואף לשטח ולמרחקים וללא תא מטען נפרד. הילדים הללו – של פעם ושל היום – ממש לא טועים.
אם בעבר התצורה הנמכרת ביותר, ובפער גדול, באמת היתה "משפחתית שלוש קופסאות ומנוע 1,600", היום התצורה המובילה היא SUV (קיצור של Sport Utility Vehicle) - רכב לייף סטייל בסגנון כביש-שטח. מספר רכבי ה-SUV שנמכרים בארץ גדול יותר מסך כל הדגמים של כל פלחי השוק האחרים גם יחד. אבל האם לקוחות שקונים כל כך הרבה רכבי כביש-שטח באמת נוהגים איתם בשטח? התשובה היא חד-משמעית לא. רובן של המכירות מתייחסות לרכבי "כאילו שטח", אבל בפועל מנוצלים הרכבים לנסיעות כביש סטנדרטיות.
אז איך מסבירים את הפופולריות העצומה של רכבי ה-SUV? בעבר רכב שנראה כמו רכב שטח היה באמת - רכב שטח - ונקשרה לו, ובצדק, הילה של הרפתקנות מאובקת, סקסית וגברית שכזאת. אלא שלצד ההילה הקרבית סחב רכב השטח – שקיבל בטעות את השם הגנרי "ג'יפ", כשם המותג האמריקאי – שורה די ארוכה של חסרונות. הכוונה ל"סחב" תרתי משמע – אלה היו רכבים כבדים, מגושמים, מזהמים ובזבזניים בדלק. מעבר לכך הם היו לא בטיחותיים ונטו להתהפך בקלות בעיקולים חדים וגם היו יקרים מאוד לרכישה ולתחזוקה שוטפת.
בשנות ה-90 של המאה הקודמת ובתחילת שנות ה-2000 עלו יצרני הרכב על פטנט גאוני: ז'אנר כלי רכב חדש שמתבסס על העיצוב של רכב השטח, אבל למעשה בפועל, מתחת לכסות הקרבית, הוא מכונית נוסעים סטנדרטית על כל המשתמע מכך מבחינת יתרונות הבטיחות והתחזוקה. זה היה רעיון מבריק שהצליח מסחרית מהרגע הראשון.
אבל לא רק סעיף העיצוב הוא שתרם להצלחה הכבירה. זו גם התצורה עצמה, שמתברר, עושה שכל. לא רק שתנוחת הישיבה הגבוהה מרגישה יוקרתית יותר, היא גם מקטינה את המתח בנהיגה – עצם הישיבה הגבוהה מאפשרת שדה ראייה משופר. כך, באופן כללי, תחושת הנהיגה שמתקבלת ב-SUV היא נינוחה יותר בהשוואה למכונית משפחתית "של פעם".
ויש גם את הצד הפרקטי: מדובר במכוניות גבוהות, מרווחות ובדרך כלל בעלות תא מטען נדיב נפח.
הקהל עושה את החשבון - כדאי להוסיף כמה אלפי שקלים ולהתהדר במכונית גבוהה יותר, אופנתית, סקסית שגם נותנת לנהג ולנוסעים תחושה נעימה על הכביש - כשכל זה לא בא על חשבון הנוחות או הבטיחות.
לתת בהם סימנים
עולם ה-SUV גדול, רחב ומגוון, והוא מכיל בתוכו יותר מ-100 דגמים שונים בישראל. נהוג לתת בהם סימנים ולחלק לתת-קטגוריות:
הקטגוריה הראשונה היא "SUV קטן". אלה רכבי SUV שמבוססים על פלטפורמה של דגמי סופר-מיני. לדוגמה פיג'ו 2008 הוא SUV שמבוסס על פיז'ו 208, פולקסווגן טי-קרוס יושב על שלדה של פולקסווגן פולו (כנ"ל סיאט ארונה – סיאט איביזה, סקודה קאמיק – סקודה פאביה), וגם הסוזוקי קרוסאובר. הקטגוריה הזו מיועדת לזוגות צעירים / מבוגרים או משפחות קטנות ולחלופין כרכב שני במשפחה. הן חסכוניות, קלות תנועה ומתאימות היטב לתמרון עירוני.
הקטגוריה השנייה היא "SUV משפחתי". כאן אנחנו מדברים על כביש-שטח שמבוסס על רכב משפחתי ויכול להציע פתרון טוב למשפחה בת חמש ואף שבע נפשות. למשל, פולקסווגן טיגואן – שחולק פלטפורמה עם פולקסווגן גולף, קיה ספורטאז', מיצובישי אאוטלנדר, פיג'ו 3008.
הקטגוריה השלישית היא "SUV גדול מימדים". פה אנחנו מדברים על מכוניות גדולות שבדרך כלל יודעות לאכלס שבעה בני אדם. וכשזה מגיע למידות גדולות, האמריקאים מצטיינים במיוחד. למשל: שברולט טראוורס, פורד אקספלורר.
הקטגוריה האחרונה חוצה קטגוריות. זוהי הקטגוריה של רכבי שטח ספורים שבאמת מסוגלים להתקדם בשטח, והיא חוצה קטגוריות מכיוון שהדגמים שנמנים עמה מופיעים בגדלים שונים (וכמובן גם בקבוצות מחיר שונות). עם הרכבים שמוצאים את מקומם בקטגוריה הזו אפשר למנות את סוזוקי ג'ימני, טויוטה לנדקרוזר, ג'יפ רנגלר ולנדרובר דיסקברי 5. בתווך יש עוד מספר דגמים, אם כי צריך לציין שמגוון רכבי השטח הטהורים הולך ומצטמק עם השנים.
אפשר לומר שיש היגיון בשיגעון. גם עבור הקהל שאינו נמנה עם חובבי טיולי השטח, רכבי SUV הם פתרון נוח, פרקטי, אופנתי ומהנה לשימוש יומיומי.
תנוחת הישיבה הגבוהה מרגישה יוקרתית יותר וגם מקטינה את המתח בנהיגה – עצם הישיבה הגבוהה מאפשרת שדה ראייה משופר. ויש גם את הצד הפרקטי: מדובר במכוניות גבוהות, מרווחות ובדרך כלל בעלות תא מטען נדיב נפח
אם בעבר התצורה הנמכרת ביותר, ובפער גדול, היתה "משפחתית שלוש קופסאות ומנוע 1,600", היום התצורה המובילה היא SUV (קיצור של Sport Utility Vehicle), שמכונה בארץ גם "קרוסאובר". למעשה, מספר רכבי ה-SUV שנמכרים בארץ גדול יותר מסך כל הדגמים של כל פלחי השוק האחרים גם יחד
נתקעתם? שתו כוס תה
החלטתם לקחת את הקרוסאובר שלכם לשטח? קבלו שלושה טיפים שעושים את ההבדל
לא בכוח - האמרה "מה שלא הולך בכוח, הולך בעוד יותר כוח" מתאימה לחיילים צעירים ביחידת סיור. היא לא מתאימה לרכבי כביש-שטח שאמורים, אחרי יום טיול, לשרת אותנו גם בנסיעות כביש. נהיגה ברוטלית מסוכנת לרכב ולנוסעים ובדרך כלל אינה משיגה תוצאות בשטח.
גז קבוע - המפתח הוא לשמור על רצף של תנועה. הפטנט הוא "גז קבוע" – ללחוץ כל הזמן על דוושת האוץ, לחיצה מינימלית וקבועה. הקושי הוא מנטלי: לפעמים הדרך מאוד משובשת, תלולה ומפחידה; הנהג חושש, מהסס ולא לוחץ לחיצה רצופה על הדוושה. בקיצור, סוויץ' קטן בראש והרכב עובר (כמעט) הכל.
היו רגועים - נתקעתם במעלה תלול? בבקשה אל תנסו להמשיך לטפס. עדיף לסגת לאחור בהילוך אחורי - שתי ידיים על ההגה וגלישה רציפה לאחור. המטרה היא לסגת בקו ישר, כלומר בניצב לשיפוע, ולא להיקלע לשיפוע צד.
נתקעתם בבוץ או התיישבתם על הגחון? אין מה למהר. שתו תה. שתו תה גם אם אתם לא צמאים. הרעיון הוא לייצר רווח ולהוריד את מפלס הלחץ, כדי שתצליחו לחשוב בבהירות ואז לפעול בצורה הטובה והבטוחה ביותר. התסריט השכיח הוא ההפוך: נתקעים ופועלים בחופזה כדי להיחלץ, אבל החיפזון הזה מזמין הסתבכות נוספת, תקיעה חריפה יותר ולעתים אף מסוכנת. אז שתו תה.
