"כמה שווים חיים?", שואל עורך הדין קנת פיינברג את הסטודנטים שלו בפקולטה למשפטים באוניברסיטת ניו יורק בסצנת הפתיחה של הסרט "מחיר החיים". מבחינתו, אין מדובר בשאלה מכשילה או מוסרית, אלא בתחשיב קר ופשוט המתבסס על פרמטרים משפטיים ונתונים מתמטיים הנסמכים על כושר השתכרות, הכנסות עתידיות פוטנציאליות, מצב רפואי, מצב משפחתי ושכאלה. "התשובה היא מספר וזו העבודה", הוא אומר.
האם מחיר החיים יכול באמת להיות עניין של מתמטיקה פשוטה? האם באמת ניתן להשאיר מחוץ למשוואה, לגרפים, לסטטיסטיקות, לנתונים ולתחשיבים היבשים את הגורם האנושי? ובכלל, איך פורטים חיים לפרוטות? איך מתרגמים אותם לשווה כסף? כמה שווים חיי אדם? האם בשורה תחתונה יש חיים ששווים יותר וכאלה שערכם פחוּת? בשאלות הבלתי אפשריות הללו, שאלות שאין אדם אשר שש לגעת, עוסק סרטה של הבמאית שרה קולאנג'לו.
הדרמה הקולנועית, בכיכובו של מייקל קיטון, מתבססת על הממואר שכתב עורך הדין קנת פיינברג, האיש שאליו בדרך כלל פונים כשצריך לתרגם טראומה לאומית וסבל אנושי לפיצויים בחשבון הבנק. פיינברג, יהודי אמריקני בן 76 שעשה לו שם כמנהל קרנות פיצוי מיוחדות ופדראליות, קבע, בין היתר, את גובה התשלומים שיעביר הממשל האמריקני לחיילים שלקו בסרטן בעקבות מלחמת וייטנאם, ניהל את קרן הפיצויים של חברת BP לנפגעי דליפת הנפט במפרץ מקסיקו והיה מעורב בתביעות הפיצויים אחרי מקרי הרצח ההמוניים במכון הפוליטכני של מדינת ווירג'יניה, בבית הספר היסודי, סנדי הוק, בקונטיקט ובטבח במועדון הלהט"ב באורלנדו.
הסרט מתמקד בקרן הפיצויים הממשלתית לנפגעי אסון התאומים, שפיינברג התבקש לנהל עבור הקונגרס תחת הממשל של ג'ורג' וו. בוש. כבר מלכתחילה ברור כי הקמתה במהירות הבזק של הקרן, שהוגדרה "צדקה בחסות הממשל", נועדה בראש ובראשונה למנוע מפולת שלגים של תביעות אזרחיות שיובילו לפגיעה אנושה בתעשיית התעופה, בחברות עסקיות בעלות פרופיל גבוה, בכלכלה האמריקנית ובממשל. המשימה שהוטלה על פיינברג היתה לנסח תוך שנתיים הסכם המקובל על הרוב המוחלט של הזכאים לפיצוי, כלומר, 80% מהמשפחות השכולות והנפגעים. הצטרפות להסכם הפיצויים הותנתה באי הגשת תביעות עתידיות והשעון עד לדד ליין מתקתק.
בחכמה וברגישות חושף הסרט את המפגש החזיתי הנפיץ בין ביורוקרטיה לבין חיי אדם ומוביל את פיינברג, שקיטון מגלם למופת, כמו גם את הצופה אל המסקנה המתבקשת: הדרך היחידה לפרום את התסבוכת היא בהכרה בטרגדיה, בראיית האחר, בהפנמה עמוקה שחיי אדם וטרגדיות אנושיות לא יכולים להסתכם לכדי מספר ויש להם לא רק שווי, אלא גם ערך.
זה הטון שעושה את המוזיקה, ופיינברג, עורך דין מצליח ומפורסם, זחוח ויהיר המשוכנע בעליונותה של ה"שיטה" (כמתבקש מפריבילג לבן, שבע ומקורב לצלחת שכמותו), ייאלץ ללמוד בדרך הקשה להקשיב ובעיקר לראות את האחר, ובכלל זה בני אדם שעד לנקודת הזמן הזו היו שקופים בעיניו. המסע הזה, שמתוך התנשאות לקח על עצמו בהתנדבות, ילמד אותו ענווה.
את התסריט כתב מקס בורנשטיין, מי שמוכר בעיקר בזכות סדרת סרטי "גודזילה" וכן, זה בהחלט מפתיע כשהתוצאה הסופית היא סרט צנוע, חכם ורגיש. בורנשטיין בונה את הטיעונים שמציג הסרט נדבך על נדבך. הוא פורש עובדות ועדויות שלכל אחת מהן יש ערך מוסף בתמהיל הכללי. זהו לא סרט שבא לענות על השאלה: מהו מחיר החיים, אלא להציף אותה ולתת לצופה אפשרות לחשוב על חיים ומוות, על ערכים וכסף, על שיח כן ואמפתיה בעידן שבו ניכור הוא אבן יסוד.
את השינוי הדרמטי ביחסו של פיינברג אל הקורבנות מחולל צ'רלי וולף, גבר ששכל את אשתו שעבדה במגדל הצפוני של מרכז הסחר העולמי. וולף, שמגלם סטנלי טוצ'י המצוין, הוא איש עדין שאינו שש לעימותים, אך מוכן להלחם עד חורמה על הכרה בטרגדיה האישית של כל אחת מהמשפחות שאבדו את יקיריהן בטרגדיה. הוא מוביל מחאה שקוראת לשינוי הנוסח המתמטי-אובייקטיבי-קליני של פיינברג אותו הוא מגדיר נוקשה ופוגעני ובסופו של דבר מבהיר לעורך הדין ולצוותו כי כדי לבצע את המשימה שהוטלה עליהם, יידרשו לצאת ממגדל השן ולהתערות, לגעת בכאב, להתייחס באופן פרטני לחיים, למתים, לאבל.
הליהוק לכלל התפקידים בסרט מצוין, אך זה ה"ראש בראש" בין קיטון לבין טוצ'י שהופך כל סצנה משותפת בה חולקים השניים מסך, למאבק איתנים מפעים. עצמת גדולתם של שני השחקנים ניכרת בעיקר בזכות האיפוק וההימנעות ממחוות גדולות. התרחקות מפומפוזיות ושמירה על צניעות מול הנושא המאתגר היא באופן כללי גם גדולתו של הסרט שרובו ככולו מושתת על צילומי פנים בחדרים קטנים ובזכות עריכה חכמה וצילום נקי וקצבי עושה הגיון ומצליח לסחוף עין ולב.
בסופו של יום זהו סיפור על אנשים שמנסים לעשות את "הדבר הנכון" לתפיסתם בסיטואציה בלתי אפשרית. זהו סרט שנוגע בשאלות אתיות עמוקות שהתשובות התיאורטיות עליהן, לכאורה ברורות, אך המציאות, כהרגלה, מסבכת את העניינים. עשרים שנה אחרי ה-11 בספטמבר, אירוע הטרור ששינה את פניה של אמריקה, מצליח "מחיר החיים" לחמוק מבורות לתוכם קרסו סרטים לא מעטים קודמים שעסקו בנושא.
בשיתוף סרטי יונייטד קינג
