"אל תקראו לנו ניצולי שואה. אנחנו לא ניצלנו מן השואה. אנחנו שורדי שואה. אתם אלה שניצלתם". כך אמרה שורדת של מחנה ההשמדה טרבלינקה. אם יש סרט קולנוע שמצליח להמחיש היטב מה היהודים נאלצו לעשות כדי לשרוד את השואה, הוא "השורד". הסרט המרתק, בבימויו של בארי לוינסון (זוכה פרס האוסקר על "איש הגשם") מציג את סיפורו האמיתי של הארי (הרצקו) האפט, יהודי פולני שנשלח למחנה ההשמדה אושוויץ בשנת 1943.
הארי (בגילומו המופתי של בן פוסטר) נאלץ להיאבק באסירים אחרים במחנה כדי לשעשע את הקצינים הגרמנים. מי שמאמן את הארי הוא קצין נאצי בשם שניידר (בילי מגנוסן בהופעה מחשמלת) שמהמר עליו כמנצח בקרבות העקובים מדם. הארי עושה זאת כדי לשרוד, אך הוא משלם על כך מחיר נפשי כבד. לאחר המלחמה, הארי מתגורר בניו יורק ועובד כמתאבק מקצועי. הוא אמנם מפליא באגרופים את המתחרים שלו, אבל הטראומות ורגשות האשמה רודפים אותו גם בזירה. הארי מכונה "השורד של אושוויץ" ו"גאוות פולין", אבל הוא שומר את הזוועות שעבר לעצמו ולא משתף את מה שעבר עליו. בתוך האפלה הגדולה שהארי נמצא בה, הוא מנסה למצוא את אהובתו לאה שנלקחה למחנות. במקביל, הוא מנסה לארגן קרב עם גדול המתאבקים באותה תקופה – רוקי מרציאנו.
הסרט נע בין שלושה צירי זמן שונים – בתקופת השואה, בשנות החמישים ובשנות השישים. השחזור התקופתי בסרט הוא בין הטובים ביותר שנראו על המסך. האיפור שמדגיש את עצמות הלחיים הבולטות של היהודים הרעבים, לצד בגדי האסירים הבלויים שהם לובשים - כל אלו גורמים לצופים להזדהות עם הסבל והייסורים שהיו מנת חלקם של אסירי אושוויץ. הבחירה לצלם את ההתרחשות במחנה בשחור ולבן היא צעד חכם, משום שצילום זה ממחיש עוד יותר את אותם ימים אפלים. מנגד, התקופה שלאחר המלחמה מצולמת בצבע. העריכה כאן היא מהירה יותר והאווירה קלילה יותר, כדי לסמן לנו שהתקופה החשוכה ביותר בהיסטוריה תמה. אלא שמדי פעם מגיחים להם פלאשבקים מאושוויץ שנוחתים לעבר הצופים ממש כמו אגרוף בבטן. גם תקופת הפיפטיז-סיקסטיז משוחזרת ברמת דיוק גבוהה - החל מהתלבושות, דרך האיפור ועיצוב השיער ועד למוזיקת הרקע שכוללת שירי ג'אז קצביים.
ראוי לציין גם את המשחק המשובח של כל צוות הקאסט, כמו דני דה ויטו המגלם את המאמן של הארי שמספק אתנחתא קומית מרעננת, ופיטר סרסגורד המגלם עיתונאי שמסקר את סיפורו של הארי. גם השחקנית ויקי קריפס שמגלמת את מרים העובדת במשרד איתור הניצולים, מוסיפה הרבה מאוד חן ואלגנטיות לסרט.
אבל יותר מכולם, בולט בן פוסטר בתפקיד הראשי. פוסטר, שירד 27 ק"ג ממשקלו כדי לגלם את הארי בתקופת השואה, כובש את המסך בכל פריים. הוא מצליח לעורר הזדהות גם ברגעים בהם הארי הוא לא הגיבור המושלם. וזה בדיוק סוד הקסם של "השורד" – הוא לא מנסה להציג טוב ורע מוחלטים, אלא חושף בפנינו את ההיסטוריה המורכבת. הפלאשבקים מאושוויץ אמנם מצולמים בשחור לבן, אבל כמו שאומרת אחת הדמויות בסרט – החיים הם לא שחור לבן. בגיהינום שעבר עליהם, היהודים נאלצו לעשות דברים נוראיים כדי לשרוד. הסרט מעלה דילמות מוסריות מעוררות מחשבה, שנשארות עם הצופים גם אחרי כתוביות הסיום. מה אנחנו היינו עושים כדי לשרוד? האם היינו מוכנים לפגוע, להיאבק, להרוג? והאם היינו מוכנים לשלם את המחיר? הארי לא נלחם רק כדי לשרוד. הוא נלחם למען האהבה, בשביל החיים. הנקמה בנאצים הייתה לקום מהתופת ולחיות. זאת המורשת שהוא ושאר שורדי השואה משאירים אחריהם.
28.4 בקולנוע.
הסרט ישתתף במיזם "סרטים שזוכרים", יום הזיכרון לשואה ולגבורה בקולנוע, ימים שלישי ורביעי, 26-27.4. סרטים עלילתיים חדשים העוסקים בזיכרון השואה והגבורה ב- 10 שקלים לכרטיס.
בשיתוף סרטי יונייטד קינג
