אחת הקונספירציות הגדולות היא שאדולף היטלר לא התאבד בבונקר שלו. מאמיני הקונספירציה הזאת טוענים שהצורר הנאצי למעשה הצליח להימלט בסיום מלחמת העולם השנייה והתגורר במשך שנים תחת זהות בדויה בארגנטינה – מקום מקלטם של בכירים נאצים רבים (כמו אדולף אייכמן). אם נניח שהקונספירציה הזאת נכונה, נסו לדמיין מה היה קורה אם מישהו היה מגלה שהשכן שלו הוא למעשה היטלר. הסרט "השכן שלי אדולף", בבימויו של לאון פרודובסקי הישראלי, עוסק בדיוק במצב האבסורדי ומעורר המחשבה הזה.
הדרמה הקומית "השכן שלי אדולף" היא הפקה בינלאומית מרשימה שצולמה ברובה בקולומביה, וכוללת שחקנים ואנשי צוות מקולומביה, ישראל, פולין, ארצות הברית, סקוטלנד, ארגנטינה ואוסטריה. העלילה מתרחשת בשנת 1960 בעיירה נידחת בארגנטינה, והיא עוקבת אחר פולסקי (השחקן הסקוטי המצוין דיוויד היימן) – ניצול שואה פולני מתבודד, שהנחמה היחידה בחייו הוא שיח הוורדים השחורים אותו הוא מטפח בגינתו. יום אחד עובר לבית הסמוך אליו שכן חדש ומסתורי בשם הרצוג (השחקן הגרמני המצליח אודו קייר). פולסקי משוכנע שהרצוג הוא למעשה אדולף היטלר בכבודו ובעצמו. הוא מחליט לפנות לשגרירות ישראל בארגנטינה על מנת שיחקרו זאת, ומביא להם "הוכחות" לכך שהשכן שלו הוא היטלר. אחרי שהשגרירות הישראלית מתעלמת ממנו, שהרי היטלר ידוע כמת כבר יודע מ-15 שנה, פולסקי מחליט לצאת בעצמו למבצע בילוש ולהוכיח שהיטלר חי וגר מטרים ספורים ממנו.
הסרט הוא תצוגת משחק מופלאה של דיוויד היימן ואודו קיר, שבמבט אחד מצליחים לבטא כאב עצום ללא מילים. שניהם כיכבו בעבר בסרטים הנוגעים לשואה – דיוויד היימן כיכב בסרט "הנער בפיג'מת הפסים" העוסק בילד בן 8 שאביו הוא קצין נאצי. אודו קיר כיכב בסרט הקצר "גברת מייטלמייאר", שמספר על כך שהיטלר מנסה להסתתר בלונדון כשהוא מחופש לדראג קווין. בנוסף, בעונה השנייה של הסדרה "ציידים" המשודרת אמזון פריים, קיר מגלם פושע מלחמה נאצי העומד סוף סוף למשפט.
לצד הרגעים הדרמטיים, לשני השחקנים יש חוש הומור נהדר שבא לידי ביטוי בדיאלוגים ביניהם הכוללים בדיחות שחורות משעשעות. יחד עם זאת, "השכן שלי אדולף" הוא לא קומדיה שחורה טיפוסית. יש בו אנושיות רבה והוא נוגע ללב, עד כדי כך שהוא מעורר אמפתיה גם לאויבים הגדולים ביותר שלנו. במאי הסרט, לאון פרודובסקי, סיפר כי ניסה להציג בסרט מעין משל חסידי, עם הומור אירוני וטרגי שאופייני לעולם היהודי בתקופה שלפני השואה: "ניסיתי לחקור את טבעה של האיבה. מה יכול לקרות לכשתכיר את הגרוע באויביך, תתחיל לזהות את בן האנוש שבו ואולי בסופו של דבר תזהה אפשרות קלושה לחברות? האם השנאה חזקה יותר מהצורך בחבר? אני מאמין שהשאלות שהמשל הזה מעלה הן נצחיות ואוניברסליות. הן זהות בכל סוג של שנאה, בכל סכסוך, בכל אומה ובכל זמן".
"השכן שלי אדולף" פתח את המסגרת הישראלית בפסטיבל טאלין ואת מסגרת ה"פיאצה גנרדה" בפסטיבל לוקרנו. על אף שהוא נוצר על ידי במאי ישראלי, הוא דובר כמה שפות שונות – אנגלית, גרמנית, עברית, יידיש, פולנית וספרדית. למרות השפות הרבות בו, הסרט מצליח להתגבר על מחסום התרבויות והשפה. הוא מספר סיפור שכל אחד יכול להתחבר אליו, ובאמצעות ההומור שיש בו הוא מעורר תחושת קרבה עצומה לדמויות הראשיות. לצד העלילה המרתקת, אי אפשר שלא לציין את הצילום נהדר של ראדק לדזוק המציג נופים שלווים המנוגדים לסערת הרגשות של פולסקי, ואת המוזיקה הסוחפת אותה הלחין לוקאש טארגוש. כשכל אנשי הצוות המצוינים האלו מתחברים לכדי יצירה אחת – אין פלא ש"השכן שלי אדולף" הוא סרט שישאר בליבכם זמן רב אחרי כתוביות הסיום.
לרכישת כרטיסים לסרט "השכן שלי אדולף" >>
בשיתוף סרטי יונייטד קינג
