כמו שכל ישראלי זוכר היכן היה בליל הרצח של ראש בממשלה יצחק רבין ז"ל, כך גם כל צרפתי אף פעם לא ישכח את לילה ה-13 בנובמבר 2015, בו התרחשה מתקפת הטרור הקשה ביותר בתולדות פריז. 130 אנשים נרצחו ומאות נפצעו באותו לילה נוראי, כשפעילי דאעש ביצעו שבעה פיגועים במוקדים שונים בעיר. באותה המתקפה, הכריזה צרפת על מצב חירום - גבולות המדינה נסגרו בפעם הראשונה מאז מלחמת העולם השנייה, ופריז הרומנטית והשלווה נכנסה לכוננות של מלחמה כשאלפי חיילים סיירו ברחובותיה.
"קיבלנו החלטה לגייס את כל הכוחות האפשריים כדי לנטרל את הטרוריסטים. אנחנו נילחם בטרור ללא רחמים", כך נאם נשיא צרפת דאז, פרנסואה הולנד, בפני אזרחי צרפת ההמומים. ואכן, צרפת יצאה למבצע חסר תקדים על מנת למצוא את שני המחבלים שביצעו את הפיגועים הרצחניים ונמלטו. המצוד בן החמישה ימים לתפיסת הטרוריסטים, הוא זה שנמצא במוקד הסרט החדש "חמישה ימים בנובמבר".
הסרט, בבימויו של מומחה האקשן סדריק חימנז ("רחובות הפשע של מרסיי", "האיש עם לב הברזל" ו"הצרפתי"), מציג את העבודה המורכבת של הסוכנים המשטרתיים בניסיונם למצוא את שני הטרוריסטים שהצליחו להימלט. הבימוי המהודק של חימנז יוצר אותנטיות רבה והזדהות עם החוקרים הנמצאים במרוץ נגד השעון. אנחנו, הצופים, נמצאים איתם בחדר החקירות, בהאזנות לשיחות הטלפון של החשודים, ובעדויות שהם אוספים, כשכל סצנה וסצנה גורמת ללב להחסיר פעימה. למתח הבלתי נגמר אחראים גם הפסקול העוצמתי שהלחין גיום רוס, והצילום התזזיתי של ניקולה לואר.
למרות שמדובר בסרט אקשן עתיר בסצנות פעולה, "חמישה ימים בנובמבר" נותן מקום של כבוד גם לאנושיות והרגשות של הדמויות המתמודדות עם טראומה איומה. זאת, בזכות צוות השחקנים המופלא שנבחר בקפידה - ז'אן דוז'רדן, הכוכב הגדול של הקולנוע הצרפתי וזוכה פרס האוסקר על "הארטיסט", מגלם בסרט את פרד – מפקד המשטרה הכלכלי הנמצא בלחץ לתפוס את המחבלים ואת המסייעים להם כדי למנוע מהם לתקוף שוב. ז'אן דוז'רדן (שגם כיכב בסרטי הוליווד אמריקאים כמו "הזאב מוול סטריט" ו"ציידי האוצרות") מעניק הופעה קולנועית משכנעת במיוחד - עד כדי כך שלא נגזים אם נאמר שבחלק מהסצנות שלו אפשר להתבלבל ולחשוב שמדובר בסרט תיעודי ולא עלילתי המבוסס על תסריט. גם השחקנים אנאיס דמוסטייה (המגלמת את אינס), ג'רמי רנייה (שמגלם את מרקו) ולינה חודרי הנפלאה (בתפקיד סמיה), נותנים תצוגת משחק נהדרת ואינטליגנטית ביותר.
מבקרי קולנוע רבים שצפו בסרט השוו את "חמישה ימים בנובמבר" לסרט זוכה האוסקר "כוננות עם שחר". הסרט, בבימויה של קתרין ביגלו, הציג את המרדף בן עשר השנים אחר אוסאמה בן לאדן. אפשר בהחלט לטעון שזו השוואה ראויה - בדומה ל"כוננות עם שחר", גם "חמישה ימים בנובמבר" הוא לא סרט שמסתפק ביריות ופיצוצים – הוא מעלה שאלות מורכבות על מוסר, על המחיר שיש לשלם כדי למלא את המשימה, ועל הבירוקרטיה הרבה שהיא חלק בלתי נפרד מהמלחמה בטרור. לעיתים, "חמישה ימים בנובמבר" אפילו מתעלה על סרטה של קתרין ביגלו בזכות אנרגיה בלתי פוסקת הבאה לידי ביטוי בכל פריים ופריים.
באחת הסצנות, אומר פרד כי יש את פריז של לפני ה-13 בנובמבר ויש את פריז שאחרי ה-13 בנובמבר. גם היום, כשחלפו יותר משמונה שנים מאז אותה ליל אימה, ועל אף שארגון דאעש כבר אינו מטיל את אימתו על העולם, אי אפשר להתעלם מההשפעה העצומה שהייתה לאותה מתקפת טרור על צרפת והעולם כולו.
לקניית כרטיסים לסרט "חמישה ימים בנובמבר" >>
בשיתוף סרטי יונייטד קינג
