אחד מהז'אנרים המזוהים ביותר עם הקולנוע האמריקאי הוא ז'אנר סרטי המסע. סרטים אלו, המציגים גיבור הנוסע בדרכים, זכו לפופולריות רבה אחרי מלחמת העולם השנייה בעקבות העלייה בייצור כלי רכב בארצות הברית. מאז, בוימו סרטים רבים בהם הגיבור יוצא למסע ברחבי היבשת, מתמודד עם אתגרים וחווה הרפתקאות, לומד תובנות על החיים ועל עצמו ועובר תהליך של התפתחות עד שהוא מגיע ליעדו.
גם הסרט "הדרך לאילת" בבימויו של יונה רוזנקיאר הוא סרט מסע, אבל בניגוד לשאר הסרטים שכל כך מזוהים עם התרבות האמריקאית, זהו סרט שכל כולו ישראליות. אם נשווה אותו לסרטי מסע ידועים כמו "אדם בעקבות גורלו" ו"תלמה ולואיז", בהם הגיבורים יצאו למסע עם אופנוע או מכונית מפונפנת, הרי שבסרט "בדרך לאילת" גיבורינו נוסעים על כלי רכב ייחודי המאפיין את ההווי הקיבוצי – טרקטור.
בן (יואל רוזנקיאר, אחיו של הבמאי), המתמודד עם דיכאון, מגיע עם אשתו ובנו לביקור בקיבוץ ילדותו בצפון. הוא מתכנן לבקש מאביו אלברט (שמואל וילוז'ני), עמו יש לו קשר רעוע, שיסייע לו לתבוע את הדירה האבודה של הוריו בפולין. אלא שלאלברט, שיכור הכפר, יש תכניות אחרות. הוא מתערב מול כל חברי הקיבוץ על כך שהוא מסוגל לנהוג על טרקטור כל הדרך עד אילת. בן מצטרף אליו בלית ברירה למסע העובר דרך הפריפריה המוזנחת של ישראל והשניים חווים חוויות משעשעות ובלתי צפויות. בדרכם ליעד, בן ואביו מגלים מחדש זה את זה, ולומדים לסלוח על טעויות העבר.
"הדרך לאילת", המועמד ל-11 פרסי אופיר ביניהם לסרט הטוב ביותר, מבוסס באופן חלקי על אביו של יוצר הסרט, יונה רוזנקיאר. "כשניגשתי לכתוב את הדרך לאילת לא ממש ידעתי לאן אני נכנס. ידעתי שאני ארצה לכתוב סרט על אב פוסט טראומטי ממלחמת יום כיפור וידעתי שאני גם רוצה לספר קצת על מי היה אבא שלי, שנפטר כמה שנים קודם. הפוסט טראומה היא נושא חוזר וכאוב אצלי.. כאן אני מתמקד בפוסט טראומה של האבות, ומנסה לעזור לילדים להסתכל על אביהם שחזרו אחרת מהמלחמה באור אחר", מספר יונה.
ואכן, הסרט מציג את אלברט כנפגע הלם קרב אשר מדחיק את הזיכרונות הקשים ומטביע אותם עם וויסקי.
הלם הקרב של אלברט, הוא רק אחד מהנושאים המורכבים שבהם הסרט עוסק. "הדרך לאילת" מציג את כל תחלואיה של ישראל – אלימות נגד נשים, עוני והזנחה בפריפריה והטריאוטיפים הקיימים במדינה המפולגת שלנו. במהלך המסע, בן ואלברט נפגשים באנשים הנחשבים כדמויות שוליים בחברה הישראלית – עולה חדשה מגיאורגיה אשר מיד מצמידים לה תווית של נערת ליווי, קצינת צה"ל אתיופית (אביבה נגוסה, המוכרת מ"קופה ראשית") שמתגרשת מגבר אלים, ובדואי המאמן את בנו לטור דה פראנס באמצע המדבר. כל אחד מהם מעורר אמפתיה, ומאופיין באנושיות גדולה וחלומות על עתיד טוב יותר.
לדמויות בסרט יש יחס אמביוולנטי כלפי ישראל – הן חולמות לעזוב הכל ולהגשים את עצמם מעבר לים. מהצד השני, הן מחוברות בנימי נפשם לאדמה הזאת. זוהי גם מערכת היחסים בין אלברט לבן – לצד הכעסים והמתח שנבנה לאורך השנים, שוררת ביניהם אהבה עצומה של אב ובנו. אנחנו הצופים יוצאים יחד איתם למסע מצפון ועד דרום – מהכנרת דרך המדבר ועד הרי אילת, וגם אנחנו לומדים בדרך על עצמנו.
כמו החיים עצמם, גם הסרט הוא מצחיק, עצוב ומרגש, ובין הרגעים הקומיים לסצנות מעוררות המחשבה, "הדרך לאילת" הוא שיר הלל לאהבה – אהבת ישראל, אהבת אב ובנו ואהבת הקולנוע.
להזמנת כרטיסים לסרט "הדרך לאילת" >>
בשיתוף סרטי יונייטד קינג
