"מצבנו מעולם לא היה טוב יותר" – כך אמרה ראש ממשלת ישראל לשעבר גולדה מאיר בשנת 1973. כמה ימים לאחר אותה הכרזה, פרצה מלחמת יום הכיפורים – שנותרה כפצע פתוח בתולדות המדינה.
המלחמה הייתה הפתעה גמורה עבור תושבי ישראל והפתיעה בעוצמתה את מקבלי ההחלטות שהיו שאננים לאור הניצחון במלחמת ששת הימים. ההתנהלות של צה"ל, של אמ"ן ושל גולדה מאיר נחשבת עד היום כשנויה במחלוקת, לאור הכשלים והמחדלים הרבים שאירעו לפני ובמהלך המלחמה.
שנה לאחר מלחמת יום הכיפורים, במאי 1974, גולדה מאיר העידה בפני ועדת אגרנט על תפקודה ותפקוד הממשלה בזמן המלחמה. זאת, כשמחוץ לבניין ממתינים מפגינים זועמים שקראו להתפטרותה. בסצנה הזאת נפתח הסרט החדש והעוצמתי "גולדה" בבימויו של היוצר הישראלי גיא נתיב.
"גולדה" עוסק בעשרת הימים של מלחמת הכיפורים במהלכם נאלצה גולדה לקבל חלק מההחלטות החשובות ביותר בחייה. זהו סרט מלחמה ללא מלחמה – לא תראו כאן חיילים בשדה הקרב היורים אחד על השני בקרבות עקובים מדם. במקום זאת, הסרט בוחר להתמקד מלחמה של אישה מבוגרת שנמצאת בימיה האחרונים, המנסה לשרוד את המאבק הפנימי שלה ולחלץ את ישראל הסובלת ממשבר גדול – כל זאת, בזמן שמחלת הסרטן אוכלת אותה מבפנים.
מי שנכנסה לנעלי גולדה היא השחקנית הדגולה וזוכת האוסקר – הלן מירן. מירן לא גילמה את גולדה מאיר – היא הפכה לגולדה מאיר. אפשר לראות זאת בכל תנועה והבעת הפנים שלה – מהאופן שבו היא מעשנת, דרך המבט העוצמתי ועד ההליכה השפופה. עבודת האיפור והשיער של קארן הארטלי היא בגדר מלאכת מחשבת, והמשחק המופתי של מירן הצליחו להקים את גולדה מאיר לתחייה מול המצלמה.
לצד מירן, קאסט השחקנים המשובח כולל גם את ליב שרייבר ("ריי דונובן") המגלם את מזכיר המדינה האמריקאי הנרי קיסינג'ר, וקאמי קוטן המוכרת לנו מהסדרה "עשרה אחוז" של נטליפקס המגלמת את לו קידר – העוזרת האישית של גולדה. לצד השחקנים הבינלאומיים, מככבים גם שחקנים ישראלים שנותנים הופעות מצוינות ביניהם ליאור אשכנזי בתפקיד הרמטכ"ל דאז דוד אלעזר, דביר בנדק המגלם את אלי זעירא – ראש אמ"ן במלחמת יום הכיפורים, רותם קינן ("שישה אפסים") בתפקיד צבי זמיר ראש המוסד, וגם רמי הויברגר המוכשר. הויברגר שחשף לאחרונה בראיון כי הוא התמודד עם דיכאון חמור, מגלם את שר הביטחון משה דיין המעורער בנפשו שרצה להתפטר מהממשלה בזמן שישראל נלחמה על קיומה.
בכלל, הגדולה של "גולדה" היא בחשיפת הצדדים האנושיים של המנהיגים ואת הפגיעות שלהם. גולדה מאיר כונתה "אשת הברזל של ישראל", והיא אכן הייתה אישה חזקה ופמיניסטית, עוד לפני עידן ה-PC וה-Me Too, אבל בסרט מתגלה מולנו גולדה אחרת – זאת שהייתה לה ידידות קרובה ואמיצה עם העוזרת שלה. זאת שדאגה לשלומם של החיילים אותם היא כינתה "הבחורים" וזאת שרשמה בפנקס וחרטה בלב – כל חלל וחלל שנפל בקרב.
מלחמת יום הכיפורים הייתה טראומה לאומית, וגם גולדה התמודדה עם הטראומה הזאת. הסרט חושף בפנינו את המצוקה הנפשית של גולדה, בסצנות שנדמות לעיתים לקוחות מתוך סרט אימה. הצילום המצוין של ג'ספר וולף מביא זאת לידי ביטוי, עם תנועת מצלמת מתנדנדת שהופכת לצופים את הקרביים, קלוז אפ על עשן הסיגריות שגולדה מעשנת בתקווה לטשטש את הכאב, וצילום תקריב לעיניו של משה דיין שמהן נשקפת אש הקרבות.
על כל החגיגה הזאת מנצח הבמאי גיא נתיב. לאחר שזכה בפרס האוסקר על סרטו "סקין" בקטגוריית הסרט הקצר הטוב ביותר, נתיב מוכיח כי הוא יודע לרוץ גם במרחקים ארוכים. הבימוי המדויק שלו הופך כל שנייה בסרט למרתקת ומותחת, והוא יצר סצנות שחודרות עמוק ללב.
בשיתוף סרטי יונייטד קינג
