"עזה כמוות אהבה וקשה כשאול קנאה רשפיה רשפי אש". כך כתב שלמה המלך ב"שיר השירים", ובמשפט אחד הצליח לתאר את נפש האדם יותר טוב מכל פסיכולוג. הסרט "הפילגש" ממחיש היטב את הקשר העמוק הזה שבין אהבה וקנאה, ומציג את ההשלכות ההרסניות שעשויות להיות כששני הרגשות העוצמתיים האלה מתנגשים יחד.
במרכז סרטה של הבמאית מעיין ריף, עומדת אלה (דאנה איבגי), מעצבת תלבושות המנהלת מערכת יחסים בת ארבע שנים עם אסף, מחזאי מוכשר ונשוי. אלה חיה בשלום עם המצב הזה, או כך לפחות נדמה לה, עד למותו הפתאומי של אסף. במהלך השבעה, אלה מגיעה כל יום אל ביתו ופוגשת את האנשים הקרובים ביותר לאסף, ובהם נטשה (אניה בוקשטיין), צ'לנית מצליחה, דקיקה ויפה- אשתו החוקית של אהובה המת.
השבעה, לפי מנהגי האבלות היהודית, נועדה כדי להקל על דינו של נשמת הנפטר וכדי שאנחנו נוכל לעשות עם עצמנו חשבון נפש. מעבר לכך, היא מאפשרת לנו לעצור את מרוץ החיים למשך שבוע ימים, לתת כבוד אחרון ליקירנו שהלך לעולמו ולהתאבל על לכתו. אלא שבסרט "הפילגש" לדמות הראשית אין לגיטימציה להתאבל על מותו של אהובה. אלה היא האישה האחרת, החוטאת והבלתי מוסרית. מי היא שתעז בכלל לבכות ולחוש אובדן על גבר שלא היה שייך לה? עם זאת, על אף שהיא "פילגש", זוהי הדמות שהכי קל להזדהות איתה בסרט. דאנה איבגי ("את לי לילה", "כלת הים") מכניסה כל כך הרבה חום ואנושיות לדמותה של אלה, שאי אפשר שלא לחוש את הכאב שלה ולהרגיש כלפיה חמלה.
מול דמותה השבורה של אלה, ניצבת לה נטשה – האלמנה והאישה החוקית של אסף. נטשה, אותה מגלמת בכישרון רב אניה בוקשטיין, היא ההיפך הגמור מאלה – היא אריסטוקרטית, קשוחה כלפי חוץ וקרה, חוששת לבכות בציבור. השוני בין הדמויות בא לידי ביטוי גם בלבוש שלהן – בעוד שאלה לבושה בבגדים פשוטים ורחבים שאינם מחמיאים לה ומטשטשים את הנשיות שבה, נטשה לבושה בשמלות אלגנטיות של מיטב האופנה העילית. גם כשהיא מתאבלת היא מקפידה לשמור על שלמות. בין שתי הדמויות יש מתח באוויר, אבל גם חיבור נשי מרגש.
בדומה לסרטים כמו "השבעה" (בבימויי שלומי אלקבץ ורונית אלקבץ ז"ל) ו"שבעה בייבי", גם בסרט "הפילגש", אירוע השבעה מהווה סיר לחץ שבכל רגע עלול להתפוצץ. כשהמשפחה וקרוביו של הנפטר מתכנסת בחלל אחד, הסודות והשקרים צפים על פני השטח, ומאיימים לשבור את האווירה המאופקת והמכבדת.
כאן, הסצנות הדרמטיות מתערבבות עם סצנות סוריאליסטיות הלקוחות מעולם הפנטזיה, וגורמות לנו הצופים לתהות האם מה שראינו באמת קרה? ממש כפי שאלה תוהה לעצמה בלבה - האם מה שהיה ביני ובין אסף הייתה באמת אהבה? או שהייתי רק אחת מהבחורות הרבות שהיו לו? האם האהבה שלנו הייתה עזה כמוות?
זהו סרטה הראשון של מעיין רייף, ועם התחלה כזאת, אין ספק שעוד צפוי לה עתיד מזהיר בעולם הקולנוע הישראלי. הבימוי המפתיע, הכתיבה האותנטית והדמויות העגולות – כל אלו מתחברים לסרט שנוגע בנבכי הנשמה, שבה אהבה וקנאה שוכנות זו לצד זו.
בשיתוף סרטי יונייטד קינג
