לפני עשור, צמד הבמאים מיכל ברזיס ועודד בן נון רשמו הישג מדהים עבור הקולנוע הישראלי: הסרט הקצר "איה" שאותו ביימו היה מועמד לאוסקר. זאת הייתה הפעם הראשונה שסרט ישראלי קיבל מועמדות לסרט הקצר הטוב ביותר, ואכן הייתה זאת פנינה קולנועית. השחקנית המופלאה שרה אדלר גילמה בו את איה – מנהלת חשבונות במשרד עורכי דין שממתינה לאסוף מכר שלה הנוחת בנמל התעופה בן גוריון. בזמן שהיא ממתינה, נהג שחיכה לנוסע מבקש ממנה להחזיק את השלט עם שם הנוסע לכמה דקות עד שיחזור. כשהנוסע - מר אוברבי - מבקר מוזיקה סקנדינבי (אולריך תומסן) רואה את השלט, הוא משוכנע שאיה היא הנהגת שלו. איה לא מתקנת אותו על טעותו, היא מסיעה אותו ובמהלך הנסיעה מתפתחת ביניהם אינטימיות מיוחדת.
כעת, עשר שנים מאז ההכרה הבינלאומית שזכה לה "איה", יוצא לאקרנים הסרט "שפה זרה". ברזיס ועודד בן נון יצרו מעין גרסה מורחבת של "איה", אלא שכאן הדמות הראשית נועזת יותר. אם איה רק השתעשעה עם הפנטזיה, הרי שב"שפה זרה" היא מחליטה לצאת מאזור הנוחות שלה. שרה אדלר חוזרת לגלם את איה, כשכאן היא מנהלת מוקד מכירות של מטבעות דיגיטליים. היא נשואה לאביעד מאירסון (יחזקאל לזרוב המוכשר), אקדמאי המרוכז בעצמו. כמו בסרט הקצר, איה ממתינה בנמל התעופה לבעלה, ושם היא פוגשת במקרה גבר סקנדינבי (שוב בגילומו של אולריך תומסן) ויוצאת להרפתקה קצרה. אלא שההרפתקה הזאת מסתעפת והולכת, ומגיעה לעיתים למחוזות שמרגישים כמו חלום. היא נעה בין מערות מימי התנ"ך, דרך בית מלון יוקרתי ועד העיר הרומנטית פראג. רגע לפני שהוקרן בארץ, "שפה זרה" כבר רשם הישג כשהוקרן בבכורה עולמית בפסטיבל טרייבקה היוקרתי. קל להבין מדוע הסרט התקבל בחום בארה"ב. בניגוד למרבית הסרטים הישראליים, מדובר בסרט אוניברסלי. הוא לא עוסק במלחמות או בדת, והעלילה שלו הייתה יכולה להתרחש בכל מקום בעולם. "שפה זרה" מדבר על זוגיות, מערכות יחסים, מונוגמיה ומעל לכל – על הצורך בחום ובתקשורת אנושית.
חיפוש אחר אנושיות
במסגרת עבודתה, איה עובדת עם תוכנת AI שכותבת תסריטים לשיחות מכירה. באחת הסצנות היא אומרת לעובדת שתחתיה (גל מלכה) שלבינה מלאכותית יש יתרונות שאין לבני האדם –היא חסרת אגו, אך גם נטולת אינטואיציה, מה שהופך אותה ליעילה יותר. למרות שלל היתרונות של AI, מחוץ לשעות העבודה איה מחפשת אנושיות, מישהו שידבר איתה ויתעניין בה. אביעד, בעלה, הוא דווקא איש של מילים – אקדמאי שכתב ספר על בלשנות. ובכל זאת, יש ביניהם פער תקשורתי כל כך גדול, שנדמה שכאילו הם מדברים בשפה זרה.
העלילה הסוחפת, הדמויות העגולות, התפניות בעלילה, הצילום המרהיב של גיא סחף, פס הקול המחשמל הכולל את הלהיטים של דפש מוד– כל אלו הופכים את הסרט ליצירה בלתי נשכחת. אנחנו לא נגלה או נרמוז לגבי הסוף, אבל רק נציין כי סצנת הסיום של "שפה זרה" תיכנס בוודאות לפנתיאון של הקולנוע הישראלי. זוהי סצנה שמוכיחה ששפת האהבה היא לפעמים מעבר לדיבור, והיא תותיר אתכם ללא מילים.
בשיתוף יונייטד קינג
