מעטים הם סרטי הקולנוע הישראליים שהביאו אל המסך את סיפורה של העדה הגאורגית. עד כה, הבמאי דובר קוסאשווילי, יליד גאורגיה, היה בין היחידים שהציגו את המנטליות, התרבות והמנהגים של בני העדה בסרטיו הידועים "חתונה מאוחרת" ו-"מתנה משמיים". כעת, בזכות סרטה המרהיב של אתי צ'יקו - "נאנדורי" שיוצא בימים אלה לאקרנים, ניתנת לנו הזדמנות נדירה להעמיק ולהכיר מקרוב את העדה המרתקת הזאת. רק שכאן, בניגוד לסרטיו של קוסאשווילי, הסרט לא עוסק במשפחה גיאורגית החיה כאן בישראל, אלא מתרחש כולו בגיאורגיה, בסביבה מקורית ואותנטית. "נאנדאורי", שזכה ב-5 פרסי אופיר (על הבימוי, השחקנית הראשית, הצילום, האיפור ועיצוב התלבושות), מספר על מרינה (נטע ריסקין), עורכת דין ישראלית שכל חייה התכחשה לשורשיה הגיאורגיים. יום אחד היא חוזרת למולדתה כדי להשיב לישראל ילד בן 11 שננטש על ידי נינו, אמו, כשהיה תינוק. בכפר נידח ושכוח אל בהרי גיאורגיה המושלגים, היא פוגשת את דטו (רולנד אוקרופירידזה), אחיה של נינו, שמטפל בו מגיל ינקות. למרות העוינות שמרינה מעוררת בו, הוא מסכים לעזור לה.
המסע של דטו ומרינה, שני זרים, ממוסס את חומות הזרות והכעס ומשנה את נקודת מבטם על העולם ועל עצמם. הסרט, שצולם כולו בגאורגיה, מאפשר לצופים להתנתק מן המציאות הישראלית המוכרת ולצלול אל תוך עולם אחר – זר, מרתק ומלא ניגודים. הבמאית אתי צ'יקו, אינה חוששת להצביע בביקורת על הצדדים הפחות זוהרים של המסורת הגאורגית: נישואי הכפייה בגיל צעיר, המשמעת הנוקשה שבה גודלו הילדים, והיחס אל האישה כחפץ שנועד לשרת את צורכי הגבר. בו בזמן, צ'יקו גם חוגגת את הצדדים החמים והאנושיים של התרבות הגאורגית – שולחנות האוכל העמוסים, הלבביות, ותחושת הקהילה והעזרה ההדדית. כוכבת הסרט, ריסקין, שהתאהבנו בה ב"שטיסל", מספקת תצוגת משחק מהפנטת ומרגשת במיוחד. היא מגלמת את מרינה, דמות נשית אמיצה ופמיניסטית, כזאת שאינה מוכנה להיכנע או להירמס. כשהיא מגיעה לכפר הגאורגי, היא עוטה מעיל אדום ארוך עם פרווה – פרט חזותי המבליט את נוכחותה החריגה ומסמן עד כמה היא שונה מהסביבה.על אף שהפנתה את גבה לגאורגיה בעבר, מרינה מגלה בהדרגה מחדש את טעמי ילדותה ושורשיה הנשכחים.
עוקצני מבחוץ – רך מבפנים
ריסקין, שאינה ממוצא גאורגי, מדברת לכל אורך הסרט בגאורגית שוטפת – הישג מרשים בפני עצמו. למעשה, ב"נאנדאורי" לא נשמעת ולו מילה אחת בעברית, והתחושה היא שאנו צופים בסרט גאורגי אותנטי לחלוטין, גם אם מדובר בהפקה ישראלית לכל דבר.
גם השחקן הגאורגי רולנד אוקרופירידזה, המגלם את דטו, מציג דמות רבת-שכבות ומורכבת. במבט ראשון הוא נדמה כאדם מחוספס, גס וקשה מזג, אך ככל שהסרט מתקדם מתגלים צדדיו הרכים – הרגישות, הפגיעוּת, והנכונות שלו להקריב הכול למען משפחתו. מעניין לגלות כי אף שדטו הוא דמות גאורגית מובהקת, יש בו משהו מהצבר הישראלי: עוקצני מבחוץ, אך רך מבפנים. הצילום המרהיב של ההרים המושלגים, הנוף הפראי של גאורגיה, המשחק הכובש והתסריט הכן והאותנטי הופכים את "נאנדאורי" ליצירה מרגשת וייחודית, שראויה לכל הפרסים שבהם זכתה.
בשיתוף יונייטד קינג
