הוא נחשב לאחד האנשים הבקיאים ביותר בעולם העיצוב בארץ, כך שאין סיכוי שתצליחו להתקיל אותו בנושא שהוא לא מכיר: הוא זוכר שמות, תאריכים, מגמות, טרנדים, חברות, מותגים ואת כל זה הוא גם מעביר הלאה, בהרצאות מרתקות ובסיורי עיצוב במסגרת תערוכות ברחבי העולם. גיל רויטר הוא מעצב ויזם עיצוב, בוגר המחלקה לתקשורת חזותית בשנקר ולימודי תעודה בתחזיות עיצוב לעולם האופנה והטקסטיל בבית הספר CSM בלונדון. לרויטר ניסיון עשיר בעבודה מול חברות עיצוב מובילות בארץ ובעולם, הוא אוצר תערוכות קונספט, ויש אפילו שמכנים אותו טרנדולוג. התשוקה לעולמות העיצוב של רויטר באה לידי ביטוי בתחומים רבים בחייו, ודי בשיחה איתו כדי להבין שמדובר בוויקיפדיית עיצוב מהלכת, מלאה בחוש הומור.
ספר מומלץ
"אני איש של פרינט. בעולם דיגיטלי, שמקובל לחשוב שאפשר ללמוד ולחוות ממנו הכל, אין תחליף לחוויית הדפדוף. אני פריק של ספרי עיצוב, אדריכלות, אופנה, תרבות ולייפסטייל, וגם של מהדורות ראשונות/מיוחדות של מגזינים באותם הנושאים מכל רחבי העולם. אני קורא אימג'ים, כך שהחוויה שלי היא יותר ויזואלית ולא בהכרח מדברת על קריאה מסיבית של טקסט. מבחינתי, טקסט צריך להיות דינמי, קצר ותכליתי - אני מעדיף לפרש בעצמי ובאופן אינטואיטיבי הרבה ממה שאני רואה. למרות שאני לא נוהג לקרוא ספרי עיצוב עמוסי טקסט, לאחרונה סיימתי לקרוא את "בקיצור, תולדות העיצוב", מאת קני סגל ויונתן ונטורה. הספר דן בהקשרים התרבותיים והחברתיים במהלך ההיסטוריה, שמרכיבים את המציאות העיצובית והחומרית שלנו היום. כמו כן, מדבר על תפקידם של המעצבים כסוכני תרבות, שיש ביכולתם להשפיע על הסביבה החברתית והתרבותית בה הם חיים ופועלים, כמגמה עיקרית בעולם העיצוב בשנים הקרובות. בעיניי, ספר חובה למי שעוסק בעיצוב".
חנות אהובה
"החנות שאוצרת את הבחירות העיצוביות הטובות והמרגשות ביותר בעיניי היא ליברטי Liberty שבלונדון, ובמיוחד קומות 3-4, המציעות פרטי עיצוב וטקסטיל. מדובר בבית כלבו איקוני, שנפתח ב-1875 כחנות שמוכרת טקסטיל ופריטי אמנות מיפן ומהמזרח הרחוק, והפכה עם השנים למכתיבת טעם בסצינות האופנה והעיצוב הבריטיות. לא מדובר במקום זול, אבל גם לשטוף את העיניים זו חוויה. הפרקט, גרמי העץ המסיביים והמאפיינים האדריכליים הקלאסיים במקום, מעניקים תחושה של מסע בזמן שאפשר להריח בו את ההיסטוריה. עבודת הסטיילינג המוקפדת, של צוות המסחור החזותי, מצליחה להפתיע, לחדש ולייצר חשק אינסופי לרכישה. אחת לשנה נערך במקום יום פתוח, שמזמין מעצבים ויוצרים מכל רחבי בריטניה להיפגש עם קניין העיצוב הראשי, ולכן, לצד שמות מעצבים מוכרים ניתן למצוא בכלבו גם עבודות קרמיקה, זכוכית וטקסטיל של שמות פחות מוכרים. הבחירות המוצגות לראווה מצומצמות ולכן מבטיחות מוצר ייחודי שלבטח לא תמצאו בספרייה אצל השכנים".
מעצב/ת שעושה לך את זה
"צמד המעצבות אריאנה ללי מאמי וקיארה די פינטו, הבעלים והמנהלות האמנותיות של Studiopepe - סטודיו במילאנו העוסק בעיצוב מוצר, אדריכלות וקריאייטיב. השתיים יודעות לשזור בחוכמה קונספטים עיצוביים ייחודיים לצד הפקות סטיילינג עוצרות נשימה, עבור המגזינים הנחשבים בעולם, ומתרגמות באופן יוצא מן הכלל את מגמות העיצוב העכשוויות לחללים אותם הן
מעצבות. במקביל, השתיים מפתחות ריהוט ומוצרים הנושאים את הקו העיצובי הייחודי שלהן עבור מותגים איכותיים ונחשקים. סטודיו פפה הציגו לפני שנה במילאנו, במבנה תעשייתי שהיה בית חרושת לייצור זהב, את המיצב המרשים Les Arcanistes, בהשראת האלכימאים של ימי הביניים, שנשאו עימם את הסודות והנוסחאות ליצירת חרסינה ועבודה עם חומרים כמו זכוכית ומתכות שונות. השתיים יצרו מהדורות חדשות של מוצרים המחברים בין חומר, ארכיטיפים וסמלים, שהוצגו בסדרה של אולמות מרשימים, מדויקים ומלאי תוכן עיצובי. שנה לפני הציגו השתיים את Club Unseen - מועדון סודי שהוקם לחמישה ימים והיה אחד המקומות המדוברים ביותר בשבוע העיצוב של מילאנו 2018. אותי מאוד מסקרן לדעת כיצד השתיים יפתיעו השנה".
מוזיאון עיצוב מומלץ
"בתקופה שחייתי ולמדתי בלונדון, בכל שישי בערב לקחתי איתי את מחברת הסקיצות ונסעתי למוזיאון V&A. לשבת מול עבודות האמנות, לשים אוזניות, להתנתק רגע ולרשום. מאז, בכל פעם שאני מגיע לעיר, אני חייב לבקר במקום. המוזיאון, שהוקם ב-1852, נחשב למוזיאון האמנויות הדקורטיביות הגדול בעולם. במוזיאון מתקיימות לא פעם תערוכות אופנה, ואחת התערוכות המרגשות בחיי הייתה תערוכת הרטרוספקטיבה Savage Beauty שהציגה את עבודותיו של מעצב האופנה הבריטי אלכסנדר מקווין. תערוכה בלתי נשכחת שהכתה בי בעוצמה ואפילו גרמה לי להזיל דמעה. בספטמבר ביקרתי בתערוכה Wonderful Things של צלם האופנה הבריטי הפנטסטי טים ווקר (Tim Walker). מדובר בתערוכה צבעונית המציגה את עבודותיו התיאטרליות והסוריאליסטיות, לצד סדרת צילומים חדשה, במיוחד לכבוד התערוכה ובהשראתם של עשרה פריטים מאוסף המוזיאון".
סגנון עיצוב הבית
"אין סגנון ספציפי מובהק שאני אוהב. אני מתחבר לשילוב מספר סגנונות, שמביאים לידי ביטוי את האישיות של מי שגר בבית. אפשר לקרוא לזה עיצוב אקלקטי. מזרח ומערב, קלאסי ומינימליסטי, ישן מול חדש. גם עיצוב סקנדינבי מודרני, נורדי. אני לא מתחבר לבנייה קבלנית חדשה, למרות שבקרוב אני עובר לדירה כזו. בתור מי שאוהב ללקט פריטי עיצוב מרחבי העולם, אני מתרגש במיוחד מבתים 'אחרים', שיש להם סיפור מעניין להציע ומציגים אוספים אישיים, ספרים, אמנות ופריטי ריהוט שנאספו בקפידה במהלך השנים, כשלחלקם יש גם ערך נוסטלגי וסנטימנטלי. אני מאמין שהבית שלנו צריך לשקף את האישיות שלנו, גם אם לא כולם יאהבו אותו וגם אם הוא לא יצטלם נהדר להפקת עיצוב במגזין, הוא הבית שלנו, נטול כל סגנון או הגדרה. הוא גם יכול להיות קצת סדוק ומלוכלך. כי אין כזה דבר מושלם. וכמו שלאישיות שלנו לוקח זמן להתעצב ויש לנו המון תכונות - כך גם הבית שלנו: עם השנים הוא מקבל רבדים נוספים של עומק שהופכים אותו למקום הכי כיפי שיש".
תערוכת עיצוב
"תערוכות עיצוב הפכו להיות פחות רלוונטיות עבורי בשנים האחרונות. מדובר בתערוכות מסחריות מאוד, שפונות לקהל המעצבים והקניינים הרחב, אך לא מייצרות עבורי, ברמה האישית, שום חוויה או רגש. יכול להיות שגם אותי קשה מאוד לרגש, כי ביקרתי באינספור תערוכות. הרבה מהתערוכות מתקיימות במקביל לשבועות עיצוב בערים גדולות בעולם, ואני חד-משמעית מעדיף לכתת רגליי בסמטאות אותן ערים ולגלות גלריות, חנויות ומעצבים מתחת לרדאר. כאלה שלא שמעו עליהם. שבוע העיצוב של מילאנו הוא ללא כל ספק הגדול, המכונן
והמשפיע, אך בשנים האחרונות ביקרתי בשבוע העיצוב של ניו יורק וזה היה מרענן ושונה. אני מעריך מאוד את אסתטיקת העיצוב והייצור האירופאית בכלל והאיטלקית בפרט, ושנים רבות לא ממש הערכתי את סצינת העיצוב האמריקאית, שנראתה לי לא רלוונטית ואולי קצת שטחית. שבוע העיצוב של ניו יורק, שמתקיים במאי השנה, החל דרכו ב-2012 ומשנה לשנה הוא מקבל תוכן רחב ומשמעותי יותר באירועי העיצוב השונים, שפרושים על פני חמשת הרבעים של התפוח הגדול. שמחתי לגלות אסופה נהדרת של מעצבים יוצרים מברוקלין, מעוז ההיפסטרים הלוהט, שמאמצים מרכיבים תעשייתיים ומגושמים, בשילוב איכויות ייצור מוקפדות ומציגים גופי תאורה נהדרים".
החומר ששולט היום בעולם
"ניתן לזהות היום שימוש חדש בפסולת פלסטיק ובמחזור של פלסטיק בעבודות מעצבים-יוצרים וחברות יצרניות גדולות. העובדה שאוכלוסיית כדור הארץ גדלה לצד רמת החיים שהשתפרה, גורמת לצריכה מוגברת של מוצרים, ובהתאמה - לעלייה בכמות הפסולת. החומרים הפלסטיים מתכלים לאט, כשבקבוקי פלסטיק שנטמנים באדמה למשל, יתפרקו רק בעוד כ-1,000 שנה. הנתונים הללו מעוררי דאגה ואין ספק שהמודעות לנזקים הסביבתיים הקשורים לשימוש היומיומי והתדיר בפלסטיק עלתה, ואנחנו, בתור צרכנים חכמים, מעדיפים להשתמש במוצרים בני-קיימא, כי חשובה לנו הנדוניה החומרית והסביבתית שנשאיר אחרינו. ניתן לראות יותר ויותר חברות וסטארטאפים שמנסים למצוא תחליפים לפלסטיק עצמו ומתמודדים עם השאלה: כיצד ניתן למחזר ולהעביר חזרה את הפלסטיק לעולמות העיצוב והייצור, ולאחר מכן חזרה לעולם הצריכה שלנו. רק הפעם עם מחשבה לטווח הארוך".
הבטחה בתחום העיצוב
"אני מעריך את העבודה פורצת הדרך ויוצאת הדופן של האדריכל ומעצב
הפנים הרוסי הארי נורייב (Harry Nuriev) הבעלים של Crosby Studios. גם בעולם העיצוב יש היצע משובח של מעצבים ויוצרים, שמעטים מהם ישאירו את חותמם בהיסטוריית העיצוב. לכן חשובה טביעת אצבע ייחודית, שבמקרה של נורייב הצעיר (35) באה לידי ביטוי באסתטיקת עיצוב צבעונית וססגונית במיוחד, שמשלבת בין סגנונות הבאוהאוס, שנות ה-80, האר-דקו וסגנון סקנדינבי מודרני. יש המכנים את הסגנון Global Minimalism. בעידן שבו הסלפי והאינסטגרם הם הכוכבים, ורבים מהמעצבים חושפים את העבודות שלהם בפלטפורמות הדיגיטליות, העבודות הגרפיות של נורייב, שעושות שימוש מושכל בצבע, מצטלמות תמיד נהדר. בלי שום פילטר. את הסטודיו שלו, שמזגזג בין דיסציפלינות העיצוב השונות, הוא הקים ב-2014 במוסקבה. הוא פתח גם סטודיו נוסף בוויליאמסבורג בניו יורק ומדלג בין שתי הערים. הוא הספיק כבר לשתף פעולה עם האדריכל רם קולהאס מ-OMA, עם חברת האופנה האמריקאית Opening Ceremony, ולאחרונה עם חברת האופנה הספרדית Balenciaga, עבורה עיצב ספת ויניל שקופה, מלאה בבגדים ובגזרות שלא היו למכירה וקיבלו חיים חדשים בתור אלמנט בר-קיימא ואקולוגי".
אולם תצוגה מרשים
"אם הייתה לי אפשרות, הייתי אוכל, ישן ועובד באולם התצוגה של חברת
De Padova במילאנו. כנראה שזה לא יקרה, אבל אפשר לפחות לדמיין. לדמיין גם את הריהוט של החברה בדירה הקטנה שלי. כורסה, אולי כיסא, אני אוהב את כל הבחירות העיצוביות במקום - את העמדות הריהוט, החומרים, הטקסטיל ואת הסטייל המוקפד והמזמין, המשדר את הפילוסופיה הנהדרת של המותג: עיצוב ככלי להפצת רגש. אולם התצוגה, שעוצב על ידי המנהל הקריאטיבי של דה פאדובה, האדריכל פיירו ליסוני (Piero Lissoni), משדר נינוחות, קלאסיקה ואסתטיקה נטולת מוטיבים קישוטיים. האולם ממוקם בסופה של סמטה קטנה, ממש בליבה של מילאנו ולא רחוק מהדואומו, עם מהלך אדריכלי מבריק של כניסה למפלס נמוך יותר, במנהרה חשוכה עם אלומות אור אחדות, שמנתק את המבקרים במקום מהמולת הרחוב. החברה, שהוקמה בשנות ה-50 של המאה הקודמת, התמזגה ב-2015 עם חברת Boffi. מהלך מבריק בעיניי, המחבר ומשלים בין המטבחים וחדרי הרחצה עוצרי הנשימה של בופי לבין הריהוט הנהדר של דה פאדובה".
על מה עובד בימים אלה?
"חוג העשרה למעצבים. סדרת מפגשים אינטימית, שתעסוק בהשראה ובהעשרה. אני עובד על בניית המפגשים כבר תקופה, כשהחלום הגדול שלי הוא לשתף את מקורות הידע שלי ואת האנשים אותם הכרתי במהלך השנים. בעבודה השוטפת שלי עם הרבה אנשי מקצוע בתחומי העיצוב השונים, אני לומד שעולם ההשראה של רבים מהם מצומצם, בין אם בשל הזמן הנדרש כדי לחקור וללמוד תחומים אחרים, ובין אם לדעת על מה בדיוק להסתכל, כדי לא לטבוע בים אינסופי של מידע. העבודה שלנו בתור מעצבים מחייבת אותנו להיות אנשי רנסנס ולשלוט במחוות עיצוביות, תרבותיות, חברתיות וכלכליות שונות, ולכן אנחנו כל הזמן צריכים ללמוד, להתפתח ובסופו של דבר גם להשפיע".
