קארים ראשיד, יליד קהיר, הוא מעצב-על-חלל, תרתי משמע, בשל אהבתו לעיצובים עתידניים, שהצליח להסוות את מרומי 62 שנותיו בגווני ורוד-עז וגווני "טכנו" לוהטים. דרך שיתוף וחשיפתו האישית ברשתות החברתיות הוא מוכיח כי אהבה עצמית אינה דבר רע, אלא חלק מהותי מגיבוש הזהות האישית. "אתה חייב להיות מקורי כדי להצדיק את התואר 'מעצב'", הוא אומר. "טרנדים והעתקות יש בשפע, אבל חשוב לעשות דברים חדשים ועכשוויים, בדגש פחות על פרובוקציות, ויותר על התאמה לאינדיבידואל".
לעיתים נדמה שהגבול, בין האמן והמעצב, לבין ראשיד האדם, מטשטש לגמרי. כאחד שמאמין בשבירת הרגלי עיצוב ישנים ויצירת חדשים ורעננים תחתם, הוא בוחר לעצב את עולמו מחדש, ולפתח את העתיד של כולנו.
לאחרונה השיק קולקציות מוצרים רעננה של שטיחים א-מורפיים, ספות משיש, גופי תאורה מעוגלים ואפילו תיקים מעוצבים. כל אלה מחומרים מפתיעים, עתירי צבע, בפלטת גווני "טכנו" ייחודית ובוהקת, שיוצרים סביבות ססגוניות ובלתי-נשכחות.
"לכל פרויקט ישנם קריטריונים שונים", הוא מסביר. "כל פרויקט 'דורש' טכניקות ייצור שונות, חומרים, ותהליכים שונים באופן כללי, אבל בעיניי הכרחי שהכל יהיה פונקציונלי ונוח. כל מה שאנחנו מעצבים נועד ליצור חוויה אנושית טובה יותר ולכן, למשל, כיסא חייב להיות נוח, אין היום 'תירוצים' למוצרים שלא עונים על הצרכים ועל התשוקות שלנו. אז בלי קשר לפן הרגשי ולאסתטיקה, האובייקטים חייבים לעבוד בצורה שמתמזגת היטב בחיי היומיום שלנו. גם החללים, בהתאמה, צריכים לשרת אותנו ולספק התנהלות נוחה ואורגנית".
טכנו-דיזיין ועולם דיגיטלי
ראשיד גדל בקנדה, שם השלים, בשנת 1982, את התואר הראשון בעיצוב תעשייתי. מאז ועד היום הספיק לעצב פרויקטים מגוונים, החל מאדריכליים, עבור באופנה וכלה במוזיקה. בין השאר עיצב את תחנת המטרו Università בנאפולי, את מלון Nhow בברלין, שיתף פעולה עם מותגי עיצוב מובילים ועיצב ללקוחות מגוונים דוגמת אסוס, פפסי, סמסונג, אומברה וסוני אריקסון והוא עטור בלמעלה מ-300 פרסי עיצוב עולמיים שמיצבו אותו בראש רשימת המעצבים הנחשקים.
את מקורות ההשראה האמנותיים שלו הוא שואב מאמנים מודרניים דוגמת האדריכל השוויצרי לה קורבוזיה, אמן האופ-ארט (אמנות חזותית של אשליות אופטיות) ההונגרי-צרפתי ויקטור וסרלי, והאמן השוויצרי ז'אן ארפ, ממקימי תנועת הדאדא. כמו לה קורבוזיה, גם ראשיד מבכר את העיצובים המינימליסטיים וזניחת קישוטיות היתר, אך הוא מספק להם מעין טוויסט דרך דגש על עיצוב מרכזי נועז וצורניות אמנותית. הטוויסט הזה הוא מקור השראה נוסף של ראשיד, של סרטי פנטזיה, דוגמת הסרט "האלמנט החמישי", כאלה הוא מנסה להפוך למציאות דרך עיצוביו האוונגרדיים.
בראיונות עבר חזר ואמר שהוא מאמין שצריך לזרום עם רוח התקופה ולא להיצמד בכוח לעיצובים מסורתיים וישנים. ״אני מתייחס לקלאסי כאל קיטש״, הצהיר לא פעם. ״הפעם האחרונה שענדתי שעון קלאסי היתה לפני יותר מעשרים שנה״.
ואכן, בעבודתו הוא נותן דגש לחומרים חדשניים, לשיטות ייצור מתקדמות, ואפילו "מחנך" את קהל הצרכנים מתוך גישה נון-קפיטליסטית, א-מגדרית כזו שגם מייצגת צרכנות מתונה.
"האהבה שלי ללבן, לוורוד ולגווני 'טכנו' פסיכדליים טבועה בנשמתי", הוא אומר. "אני אוהב גוונים בעלי חיוניות ואנרגיה שמייצגים את עולמנו הדיגיטלי". הגוון הוורוד, שהפך למזוהה מאוד עם האמן והמעצב הרב-תחומי, יוצא בזכותו מהתפיסות המקובעות והמסורתיות, ומקבל הזדמנות שנייה. "גברים משום מה סולדים מהגוון הוורוד, אבל אני מראה שאפשר גם אחרת", הוא אומר בגאווה. "בסופו של דבר זה רק צבע, ואני חושב שעדיף לא להמשיך ולהחזיק בדעות מיושנות כל כך".
דעות מיושנות הן נחלת העבר, ואילו ה"עולם הדיגיטלי" הוא המציאות העכשווית, שבה החומריות הופכת ערטילאית יותר, מפנה קצת אוויר לנשימה ומשאירה פתח להרבה השראה. "אני חושב שצבירת חפצים זה דבר שהפך למגפה אמיתית", הוא מוסיף. ״כל כך קל לצבור חפצים בעידן השפע. הכל כל כך נגיש וזול, שבסופו של דבר אנחנו צורכים למען הצריכה ופחות למען הצורך". ראשיד, בהתאם לזאת, מתכוונן לעתיד שבו הייצור ייעשה לפי דרישה, ולא בכמויות עתק, מבלי שיעלו הון. "התעשייה משתנה. אנחנו מחפשים לשמור על המשאבים, פחות לבזבז אנרגיה, פחות לזהם. ההתקדמות הטכנולוגית מאפשרת לנו לייצר נקודתית, במחיר הוגן".
הזמנים כגורם מחנך
ראשיד מספר על תקופת האטה רצינית בזמן משבר הקורונה. "ביליתי עם עצמי במשך שנה וחצי. למדתי שאני צריך להאט את הקצב 'המשוגע' שלי, כמו שכולנו צריכים להרגיע את הייצור ואת הצריכה ההמונית", הוא אומר.
העיצובים האייקונים שלך כוללים הרבה קימורים וצורות מעגליות, ואנחנו רואים שהקווים המעוגלים חזרו לאופנה. אתה חושב שזה בגלל הקוביד, בגלל הרצון להרגיש מחובק?
"אני לא יודע אם הרהיטים הפכו מעוגלים יותר בתגובה למגפה. אני מאמין שאנשים מסתכלים על הבתים שלהם מחדש ומנסים להכניס פחות פנימה, ולהשקיע בפריטי ריהוט טובים יותר, פונקציונליים ומודולריים, לטובת חללים ואלמנטים עכשוויים יותר. בעיניי המגפה הזו היא בבחינת קריאת השכמה מאמא-אדמה, שתכליתה לעודד פחות צריכה, להאט, ליהנות ולהעריך את הקיום שלנו. לנקות את העולם ואת הגוף שלנו".
הניקיון הזה כולל גם מעבר לחומרים מתקדמים? לדוגמה בקולקציית התיקים שיצרת לאחרונה, האם אתה מעדיף להשתמש בחומרים טבעיים או טבעוניים?
"יש טיעונים, משני צידי המתרס, על השימוש בעור אמיתי, לעומת עור טבעוני. עור טבעוני אינו מתכלה והוא עשוי מפלסטיק על בסיס נפט ויש בו כימיקלים מזיקים, שגם מזהמים. עור אמיתי, לעומת זאת, עמיד יותר, קל יותר לניקוי והוא מתכלה ומתפרק בסופו של דבר בלי לגרום נזק לסביבה. הבעיה היא שהעורות מגיעים מהרג בעלי חיים, לטובת צריכת מזון, מה שיוצר הרבה גזי חממה. אני אוהב לשתף פעולה עם לקוחות שרוצים להכניס חומרים ידידותיים לסביבה או להיעזר במחזור לשיטות הייצור. ועכשיו יש גם פלסטיק אורגני! אני אובססיבי לגבי החומר הזה. הוא מתכלה, ממוחזר ואפילו מופק ממקורות מעניינים כמו תירס, סוכר ואסאי, במקום שמן. אני גאה לומר שפח הגרבו (פח האשפה האייקוני GARBO שיצר ראשיד לפני קרוב ל-30 שנה – ל"מ) הוא כיום פריט מתכלה עשוי מתירס, וכיסא SNAP (כיסא אייקוני נוסף של קארים, שיצר עבור חברת FEEK הבלגית לפני כ-14 שנה – ל"מ) עשוי מ-100% פוליסטירן ממוחזר ו-97% אוויר. הקהל לא באמת מבחין בהבדלים, אבל הפולימרים האלה הרבה יותר ידידותיים לכדור הארץ. יש הרבה חומרים אקולוגיים מדהימים שאני משתמש בהם עכשיו כדי ליצור ולפסל עולם צבעוני ומעורר השראה".
לאתגר את החומר
ראשיד מאפיין את הקו של עיצוביו, בין אם פריטי ריהוט ואביזרים או סביבות שלמות, כ"מינימליזם חושני", והוא מאמין שלאלה השפעה חיובית על כולנו. "כל טביעת אצבע שונה", הוא מסביר. "כשילד נולד 'נולדים' איתו מקוריות וביטוי אישי. מינימליזם חושני הוא חלק מהדנ"א שלי. אני מעוניין להראות לעולם איך העולם העכשווי יכול להפוך לחם, רך, אנושי ומענג, וצורת הקימורים הרכים הם בעיניי האמצעי להעביר את המסר הזה". לעיצוב, מסביר ראשיד הוא מתייחס כזרימה בכיוונים שונים, ולא כתנועה חד כיוונית. "בסופו של דבר זה מיזוג של רעיונות ויצירת מערכת יחסים טובה בין המכלול", הוא מסביר. "הצורניות צריכה לתמוך בחלל ולהתאזן לפי הנתונים שלו. להיות מעוגלת באופן שירכך חללים בקווים ישרים, או הפוך, אם החללים בעלי פינות מעוגלות. לשבור את התבניתיות המסורתית".
יצרת גם ספות משיש. אתה חושב שתפיסת החומר המסורתית עתידה להשתנות?
"לרוב כשאנחנו חושבים על שיש אנחנו חושבים על פיסול קלאסי ועל עתיקות. הצרכנים תופסים שיש כחומר קשה, קר ונוקשה, אבל למען האמת הוא יכול להיות די רך וחושני. רציתי להכניס את השיש לגישה העכשווית שלי ולתת לו מקום חדש. המערבולות הטבעיות שעל פני השטח החלק של השיש משלימות בצורה הרמונית את הצורניות האורגנית של פריטי הריהוט. יצירת אובייקטים מעוררי השראה זה משהו שמניע אותי, וההזדמנות להעיר את הקולקציה לחיים, תוך שימוש בתכונות הטובות של החומר, זה משהו שמאוד מרגש אותי".
אתה מינימליסט יותר מאשר מקסימליסט?
"בביתי הפרטי אני גם מינימליסט וגם מקסימליסט. אני אוהב להיות מוקף בדברים יפים, צבעוניים, מעוררי מחשבה והשראה, ואני חובב עיצובים בסגנונות שונים ויצירות אמנות. אבל בסופו של דבר חייבים ליצור סדר. לארגן בשורה מסודרת אגרטלים, אביזרים משלימים, ספרים, ציוד שמע ומערכות בידור. הארגון צריך להיות מתוך תפיסת זן רגועה, נינוחה וזורמת. בעיניי רק עיצובים חושניים ואמנותיים צריכים להיות מוצגים לראווה. שאר הגאדג'טים והעזרים צריכים להיות מוסתרים מן העין, כדי שאפשר יהיה ליהנות מהחלל".
