עולם העיצוב נדרש להתחדש ולהתרענן תדיר, להציג בשורות, להתריע על טרנדים לוהטים ולהתאים את עצמו לעולם עם סף ריגוש גבוה במיוחד. משך שבוע אחד, לפחות, כל זאת מתגשם ובענק, בבירת חבל לומברדיה בצפון איטליה, היא מילאנו. העיר המרכזית והאלגנטית, שנחשבת לבירת התעשייה ולבירת האופנה האירופאית, היא בית למותגי על יוקרתיים, ואפשר "לשזוף" בה את העיניים גם מחוץ לשבוע העיצוב, אך במהלכו של זה – העיניים (והרגליים) לא נחות לרגע.
20 אלף צעדים בממוצע צעדתי בה מדי יום, כשכאבי הרגליים מוסווים היטב על ידי ה-FOMO שבשיאו (The fear of missing out). כל זאת רק כדי לשמוע בשדה התעופה, ממעצבים "מורעלים" "איך פספסת את הדירה של Artemest ברובע 5Vie??".
דווקא תערוכת "סלונה דל מובילה" (Salone Internazionale del Mobile)שהיוותה בעבר את גולת הכותרת של שבוע העיצוב, הפכה לאירוע משני בגודלו בקרנבל העיצוב הבלתי נדלה שיצא אל הרחובות ומילא את רובעי העיר. התערוכה, שהושקה אי אז בשנת 1961, היתה בתחילתה כלי שיווקי לקידום ייצוא רהיטים ואקססוריז מתוצרת איטליה, והפכה עד מהרה לאירוע מכונן בעולם העיצוב, שמושך אליו, מלבד ספקים וקניינים, גם חובבי עיצוב מרחבי העולם. מלבד מוצרי עיצוב, פריטי ריהוט ושאר פתרונות דקורטיביים וטכניים שמציגות בה החברות הבולטות בשוק, מהווה התערוכה השנתית, שחולשת על למעלה מ-200 דונם, גם פלטפורמה חמה עבור מעצבים וכישרונות צעירים. השנה, עם חזרה מלאה לשגרה ממשבר הקורונה, דאגו המארגנים להפיק תערוכה נוחה בהרבה לניווט שהתפרשה על מפלס אחד, תוך התחשבות במבקרים, אך במקביל צומצמו ביתנים רבים, לטובת תצוגות בחנויות המותגים שבלב העיר.
רעיונות מוארים
השנה הוצגה במסגרת תערוכת "סלונה דל מובילה" גם תערוכת התאורה הדו-שנתית Euroluce ומיצגי תאורה מרהיבים בלטו בביתני התערוכה, כמו גם במיצגים הפזורים בעיר. בהתאם לקווי המתאר של הנורה כמסמלת רעיון, ניכר השנה, יותר מתמיד, רצונן הכן של החברות השונות להזמין את המבקרים להתרשם ממוחם הקודח של המעצבים ומאופן תהליכי המחשבה, העיצוב והייצור, תוך דגש על ניגודיות בין טכנולוגיה מתקדמת לנוסטלגיה במיטבה.
אחד המיצגים המעניינים שבלטו בתערוכה עוצב בצורת פס ייצור, ובו, בתוך קופסאות קרטון פשוטות, הוצגו רעיונות שכמו "יוצאים מהקופסה". כולם כאחד עושים כבוד לנורת הליבון הקלאסית של אדיסון. העבודות, שאצרה בחן ובקריצה מרטינה סנזרל, נעות בין סדרות של רעיונות ומחשבות על הנורה – מחומריות ועד פונקציונליות, דרך מיצבים אקספרימנטליים ואובייקטים יוצאי דופן.
בנוסף לאלה הוצגו בביתנים רבים גופי תאורה על רקע תפאורה נקייה וחפה מקישוטיות, בבחינת "קרן אור באפלה": גופי תאורה גרנדיוזיים, אקלקטיים, או דקיקים עד בלתי מורגשים, כאלמנטים שנועדו להפיח חיים בחלל המעוצב. רובם ככולם הציגו גישה מתחשבת באיכות הסביבה, עם חומרים ממוחזרים בגופי התאורה עצמם ובביתנים, אפשרויות תפעול מודולאריות ושלל פטנטים להארה.
הנציגות הישראלית במילאנו היתה דלה השנה מהרגיל, אבל המעצב רון גלעד החזיר את האור לעיניים ואת החיוך לפנים בעזרת המיצב המדובר שיצר עבור Nemo Lighting בבורגונובו (Borgonuovo). המותג האיטלקי, שחגג 30 להיווסדו, אתגר את תפיסת האור בעזרת עבודותיו הדינמיות של גלעד, שמאופיינות בגישה הומוריסטית על גבול האבסורד. בראיון שהעניק בעבר למגזין העיצוב Elle Decor ציין המעצב כי למד ליצור יש מאין, בין השאר בגלל שלא זכה להרבה צעצועים כילד. ואכן, המיצב ממחיש את מעשה הקסמים של גלעד: דיאלוג שבין אור, אובייקט ומבצע (performer) הופכים למעין חוויה רב-חושית, כמעין פילטר חדש עבור הצופה, בתקווה שזה ישתחרר מתפיסות קודמות ומחשבתו תיפתח לראייה מסוג אחר.
בראיון לאותו מגזין עיצוב מסכם גלעד: "לקחתי לעצמי את החירות למזג את הגבולות בין עולמות הפונקציה והמופשט ואני שמח לומר שאני נהנה מהחופש שקיבלתי ליצור, במיוחד בזמנים שבהם המסחריות מנסה להשתלט ולהרדים את היצירתיות".
לחרוש את העיר בסטייל
ואכן המתח שבין המסחרי לקריאייטיבי ניכר היטב בעבודות האמנים והמעצבים בעיר שמשמשת תפאורה יוקרתית למיצבים השונים. בין השאר גם הודות לזרקור שהופנה אל אתרים תעשייתיים בשולי העיר, שבהם הוצגו עבודות נועזות ופורצות דרך, חלקן בשלבי מחקר ופיתוח. כל אלה בנוסף לחצרות, בתים היסטוריים, בתי סטודיו, גלריות ומותגי על במרכז העיר, ברובעים ואזורים נחשקים כמו Brera, Tortona, Isola ו-5VIE שהזמינו את המבקרים להיכנס ולהתרשם מאינספור מיצגים מרשימים, עבודות אוצרות ושאר אלמנטים מעוררי השראה.
אחד מהמקומות רוויי ההשראה הוא זה שבמתחם רוסאנה אורלנדי (Rossana Orlandi), מקום שספג אזהרות מוקדמות על המרחק ועל חוסר הנוחות להגיע אליו, דבר שלגמרי לא היה מוצדק, הודות ליעילות התחבורה המילנזית. אושיית העיצוב והאופנה פתחה לפני יותר מ-20 שנה את גלריית האמנות והעיצוב הקסומה שלה, במקום שהיה בעבר מפעל לייצור עניבות, מאחורי שערי ברזל הנושאים את אותיות שמה באדום לוהט. האהבה והתשוקה לעיצוב ולאסתטיקה ניכרות בכל פינה, אפילו בגינה צדדית, שם גיליתי פסלים משובבים שעשויים בעבודת יד, כולם ממוחזרים מחפצים מפתיעים. עבודת הלקטנות המופלאה של אורלנדי והכישרון שלה לזהות כוכבים עולים עשתה לה שם בכל העולם. בגלריה שלה אפשר להתרשם מפריטים אוונגרדיים של אמנים צעירים בתחילת דרכם, כמו גם מאלמנטים מופלאים של אמנים ידועי-שם. אלה מסודרים בחללי הפנים בטוב-טעם ובהרמוניה, ובעבודת אוצרות מוקפדת, באופן שונה מחללי תצוגה בנאליים. אחת מהעבודות המפתיעות היא של האמן ההולנדי, יליד קוריאה, seop Seo Moon, שיצר מזרקה של טיפה אחת בלבד, אלמנט שמעניק חוויה מרגיעה במיוחד בסביבה עירונית. מיצג זה מככב כיום גם בתערוכת FOOD במוזיאון העיצוב בחולון, כאלמנט יצירתי שמוקדש ליצירתיות שבשינוע מקור מים. אורלנדי, שחוגגת את שנתה ה-80, משתבחת כמו יצירת אמנות מקורית. ואולי אמנות ואסתטיקה הן הסוד לחיים יפים וארוכים, כמו אלה של ג'ורג'יו ארמני, 88, שנצפה בשבוע העיצוב באחת ממסיבות ההשקה של המותג שלו, או האדריכל והמעצב גטנו פשה, 83, שהרצה על עתיד העיצוב בחממת הצעירים ב"סלונה דל מובילה".
פלטפורמה לא קונבנציונלית נוספת, תחת השם Alcova, נודדת מזה כ-5 שנים בעיר ומככבת במקומות תעשייתיים מחוספסים ונטושים, דוגמת מאפייה, מפעל קשמיר, בית חולים צבאי, והשנה - בית מטבחיים נטוש. מייסדיה, ולנטינה צ'ופי וג'וזף גרימה, בוחרים בלוקיישנים אקזוטיים עם היסטוריה מאחוריהם, שמעניקים נדבך נוסף לתערוכות שמוצגות בהם. למעלה מ-70 פרויקטים של מעצבים, מותגים ובתי סטודיו מרחבי העולם הוצגו במבנים הישנים, ואפילו בחדרי שירותים צרים, והבהירו היטב למבקרים מהי אמנות – הגם מחוספסת בקצוות, אוונגרדית ואקספרימנטלית מיסודה.
חושבים על הסביבה
אמנם שבוע העיצוב יכול להתפרש כבועה מנותקת ואסקפיסטית, אבל אם יש דבר אחד שמומחש בעוז, הוא האכפתיות של המעצבים ורצונם הכן לשפר את המציאות. אחת הדרכים העיקריות לעשות זאת היא בעזרת שכלול תחום המחזור ויצירת חומרים חדשים ומפתיעים, תוך שמירה ודאגה לכדור.
בין ההמצאות החדשות אפשר היה למצוא חיפויי רצפה עשויים מצדפים גרוסים (כמובן לא כאלה שנאספו מחוף הים), אלמנטים עשויים חימר וולקני, חיפויי קיר עם הטבעות טבעיות של עלים ופרחים, עץ ממוחזר, פריטי עיצוב בהדפסות תלת ממד ואפילו מערכת אינטראקטיבית ומודולרית מחומרים ביולוגיים לבניית טבע, שמזמינה ללמוד על האפשרויות לבניית עולם ירוק יותר.
אחד המיצגים המקוריים לשימוש חוזר שייך למעצבת העל והאדריכלית פאולה נבונה, שהפתיעה עם תערוכה אקלקטית של מאות פריטי עיצוב, תחת השם take it or leave it. היצירות בתערוכה, שאצר דניאל רוזנשטרוק, לשעבר המנהל האמנותי של חנות הקונספט הפריזאית Merci, כוללות פריטים שנאספו או עוצבו לאורך השנים על ידי המעצבת, החל מכפיות מתכת עתיקות שנאספו בהודו, דרך אבות טיפוס נדירים של Alessi שעוצבו על ידי נבונה, ועד פורצלן גרמני משובח.
מכירים את הבדיחה העתיקה שבה אומרת אם המשפחה לילדים (באנגלית): "יש לכם שתי אפשרויות לארוחת ערב: ?take it or leave it" אז כזה, רק עם פריטי עיצוב משובבים, שקשה לסרב להם. אלה הוצעו לקהל הרחב בחינם, באמצעות הגרלה שהפיקה חברת The Slowdown הניו-יורקית, בסופה התבקשו המגרילים להכריע אם הם לוקחים אותם, או משאירים. אני, אגב, לקחתי.
על השאלה מדוע היא מוותרת על החפצים שלה, השיבה נבונה: "בשלב מסוים אתה מוקף באלפי אלמנטים, אלפי חפצים, אלפי צבעים, אלפי דוגמאות... ואני רציתי להיות חופשיה. להביא דברים חדשים ולפנות מקום לעוד". ואילו העורך הראשי של חברת ההפקות, ספנסר ביילי, מוסיף: "תמיד התפעלתי מהיכולת הנדירה שלה להשיג דברים מרחבי העולם וליצור משהו קסום מכל אלה ביחד. Take It or Leave It הוא יותר מסתם תרגיל פרובוקטיבי, אלא תרגיל במיחזור ושימוש חוזר מתוך ראייה אקלימית". בהתאם, התערוכה מראה כיצד להתמודד עם פריטים שכבר ישנם, במקום ליצור עוד ועוד חדשים, וביכולת להעניק להם חיים חדשים במקום אחר.
משחקי הכס
גם בלי 20 אלף צעדים בממוצע ליום, מקבל הכיסא מקום של כבוד בגזרת הרהיטים, כשהאבולוציה שלו, כמוה כאבולוציית החברות והתרבויות בעולם. המעצב פיליפ סטארק, חוקר כיסאות ומומחה בעיצוב מינימליסטי, טווה ארץ פלאות מרתקת בבית דיור בדמות כיסאות עולים ויורדים, כמו על קורי עכביש. כבר בשנה שעברה נוצר שיתוף הפעולה בין בית האופנה היוקרתי לבין מעצב העל המפורסם, עם כיסא מיס דיור, וגם השנה זכה המיצג לעומס רב של מבקרים בארמון צ'יטריו (Palazzo Citterio) שברובע בררה (Brera) במעמד השקת הגרסה הגברית: כורסת Monsieur Dior. החלל הרחב שהואפל שימש תפאורה דרמטית לפריט היומיומי אך המרהיב בעיצובו, שנע, ביחד עם אחיו הכיסאות, בקצב המוזיקה הדרמטית לא פחות, בתצוגה מהפנטת. "ריקוד" הכיסאות, על רקע רצפה שחורה ומבריקה, כמו מוכפל ומתעצם, במעין הופעת מחווה אבולוציונית לכיסא המדליון האייקוני משנת 1769, פרי תכנונו של הנגר הצרפתי לואי דלנואה. צמד היצירות הנקבי והזכרי: כיסא "מיס דיור" וכורסת "מסייה דיור" אוזנו היטב במיצג סטייל "משחק הכיסאות", בדואליות משלימה כמו של יין ויאנג, ובקלילות שכמו מנצחת את כוח הכבידה. כך השלים סטארק את אותו פן מסתורי שייחס, לא פעם, לעיצוב הכיסאות, מלבד אותו תפקוד יומיומי, ארגונומי ומובן מאליו.
משחק כיסאות מסוג אחר, בגרסת הקראפט, הציגו בבית המותג LOEWE, בחצר פלאצו איסימבארדי (Palazzo Isimbardi). בית היוקרה הספרדי שנוסד בתחילה כבית מלאכה לייצור עורות, הפך זה מכבר לשם נרדף לעבודות קראפט ואומנות יצירתיות ומוקפדות. חזרה לערכי פשטות ובולטות לעבודות קראפט זוהתה גם בקרב מותגים גדולים נוספים, כשאותן מלאכות מסורתיות מעניקות ממד נוסטלגי והרבה כבוד לחומר. בתערוכה הייחודית הוצגו גרסאות מופלאות (ויקרות להפליא) של כיסאות שחודשו בעבודת יד, לצד פטריות משובבות שהתמזגו בצורה יפהפייה עם הטבע, בשיטות אריגה וריפוד שונות ומשונות. בין השאר, קליעה ואריגה מחוטי רפיה, חוטי מתכת, עור וסיבים טבעיים, צבעוניות עשירה ועתירת טקסטורות.
לשנה הבאה במילאנו
הבשורות לפי ארץ הפלאות של שבוע העיצוב במילאנו אינן סנסציוניות, אבל הן בהחלט ססגוניות ומלאות רבדים. ריהוט החוץ, שאינו נופל מעיצוב חללי הפנים, זכה לבולטות ואיתו שלל פתרונות שמגלמים את המשיכה שלנו לחוץ, שהתחזקה מאז הקורונה. תשומת לב מיוחדת ניתנה להלבשת שטחי החוץ, בחומרים עמידים ובצבעוניות שמשתמרת גם בתנאי האקלים הקשים, לצד חיזוק חללי הפנים של הבית בעזרת רהיטים מעוגלים, מחבקים ומערסלים, על מצע שטיחים צורניים וצבעוניים. חברת Roche Bobois, לדוגמה, חברה למעצבת ג'ואנה ושקונסלוש (Joana Vasconcelos) שיצרה עבורם קולקציית ספות בצורניות אורגנית וזורמת, ובצבעים אופטימיים ועזים, מודגשים בקווים שחורים, אך גם בצבעוניות מתונה ופסטלית. פריטי הקולקציה (בארץ בבלעדיות בבית פיטרו הכט) מתכתבים היטב עם האביב שמתעורר לחיים בתקופה זו של השנה, וגם מהווים קונטרסט מעניין לשפע החומרים הטבעיים שבשימוש, דוגמת המחצב המוביל של המדינה, הוא השיש.
הצורניות האורגנית ניכרת היטב גם בשטיחים הא-מורפיים הארוגים שבלטו בשבוע העיצוב ובמיצגים רבים. אחד בולט שבהם הוא זה שניצב בחצר פלאצו סרבלוני (Palazzo Serbelloni), בדמות מבנה אלומיניום מחורר שיצר האדריכל הצרפתי מארק פורנס, הידוע גם בשמו האמנותי THEVERYMANY. המבנה שעשוי עשרות אלפי רצועות אלומיניום דקיק היה הפתיח לתערוכת Objets Nomades של בית האופנה לואי ויטון, שבה הוצגו פריטים פונקציונליים לצד אלמנטים דקורטיביים בהשראת מסעות, עשויים מחומרים משובחים, שהמרכזי בהם הוא עור נוודים.
מיצב יפהפה נוסף, שמשלב בין צבעוניות לקראפט, גולת הכותרת של שבוע העיצוב לשנת 2023, היה זה של המותג האמריקאי Kohler, שחגג השנה 150 להיווסדו. ענקית מוצרי האינסטלציה והסניטריה חברה לחמש אמניות יצירתיות במיוחד שהציגו את הגרסה הצבעונית שלהן בחצר מבנה ברוקי היסטורי בפאלאצו דל סנאטו (Palazzo del Senato), במרכזו בריכה גדולה. מעל הבריכה נתלה האלמנט הבולט הראשון, בעיצובה של ג'נט אקלמן (Janet Echelman), בדמות רשת ארוגה ומפוסלת בגווני המותג הנועזים, שהשתקפה מבעד למים. האמנית הסינית וואנג זילינג (Wang Ziling) יצרה אילוסטרציות זורמות ששואבות השראה מציורי נוף סיניים מסורתיים, ש"עטפו" את כלי האמבטיה; האמנית ההודית, פושפה קומארי, יצרה איורים משובבים בעט ובדיו; אמנית הגרפיטי האמריקאית אל (Elle) עיטרה את כלי האמבט באיורים פרחוניים בגוונים פסטליים מתונים; ואילו אמנית המולטימדיה ילידת ריו דה ג'נרו, אננדה נאהו, יצרה פטרנים צבעוניים עם דגשים שחורים, שמרפררים למורשתה הברזילאית. כל אחד מהעיצובים המרהיבים של ארבע האמניות יוצר במהדורה מוגבלת של 150 יחידות בלבד, מחווה ל-150 שנים למותג.
