הקיץ החלטתי לפנק את עצמי. לנסוע למקום בו הכל יפה, מתוקתק ומטופח - מקום מרהיב בכל קנה מידה ובכל נקודה בזמן - ולהבין כיצד ביקור במקום אוטופי שכזה משפיע עליי, על הנפש, החיות ומצב הרוח. הפור נפל על ברוז' - מהערים היפות באירופה בה ביקרתי לאחרונה לפני 25 שנה.
הטיול המאורגן אליו יצאתי בזמנו הותיר בי אמנם תחושה קלה של אימה אך ברוז' נחרטה בליבי כמקום שחייבים לחזור אליו, בפורמט אחר, עם תקציב אחר ועם משקפיים אחרות לגמרי, וכך היה. הפעם שהיתי בעיר במשך שבוע שלם, מהלכת ברחובות ובסמטאות הקסומות, מגלה את ברוז' מחדש. נפעמת מכמה גדלה, התפתחה ויפתה והדבר שכבש את ליבי יותר מכל היא העובדה שקברניטי העיר ומקבלי ההחלטות לא נפלו למלכודת הזהב של כרישי נדל"ן, נהפוך הוא - יש תחושה עמוקה שכולם שומרים בקנאות על אופייה המקורי של העיר הגותית ויש להם מיליון סיבות מצוינות לנהוג כך.
כבוד למסורת הבנייה הנאו גותית
ברוז', בחלקה הצפוני של בלגיה, היתה מהערים הבולטות בתקופת ימי הביניים ונותרה, גם כיום, אחת הערים השמורות באירופה. על אף שהיא אינה גדולה בשטחה היא מציעה קסם קוסמופוליטי שקשה למצוא בערים מקבילות. מכיוון שבמידה רבה המהפכה התעשייתית פסחה עליה, מרכזה נותר בעינו וכמעט ללא שינוי - רובו ככולו על טהרת בניינים נאו גותיים היסטוריים שמורים לעילא, תעלות הסובבות וחוצות את רחובותיה הקסומים ושפע סמטאות ציוריות מתפתלות לאורכה ולרוחבה. כל אלה מאפשרים, לנו המבקרים, לדמיין כיצד נראו החיים בה בשלהי ימי הביניים, בפרט לאור העובדה שחלקים משמעותיים במרכזה עודם סגורים לתנועת כלי רכב.
בממד הזמן אני יכולה רק להשתאות ולהוקיר את אנשי ברוז' שהשכילו לעמוד על המשמר מול גלי התיירים ששוטפים את העיר לאורך השנה.
בתחילת המילניום הוכרזה ברוז' כאתר מורשת עולמית בשל היותה אחת הערים השמורות ביותר באירופה מימי הביניים. וכדי לשמר את המראה והאווירה, ובד בבד להישאר מחוברים למאה ה21, כלל מערכות החשמל והתקשורת הוטמנו בתוך האדמה. לא תראו ברחביה עמודי ו/או חוטי חשמל, שלא לדבר על מנועי מיזוג אוויר וכביסה מתנפנפת במרפסות.
חיבורי הבניינים החדשים לעתיקים נעשה בתשומת לב וברגישות רבה, תוך כבוד גדול למסורת הבנייה הנאו גותית, לחומרים ולסגנון שמאפיינים אותה. המדרכות והכבישים המחודשים הותאמו אמנם לעידן המכונית אך נותרו נאמנים לחומרים ולצבעוניות של לפני אלף שנה. הבתים בברוז' מתהדרים בפלטת צבעים מתונה ומאופקת שנעה בין אוקר, בריק, תכלת ולבן - חיבור צבעים המייצר ניצוץ שמח שמאיר ומעורר את העיר גם בעיצומו של החורף האירופאי העגום.
פינות חמד ושכיות חמדה
כמו כל עיר מימי הביניים גם רחובות ברוז' נטולי עצים ועד לאחרונה, היחידים שנראו ברחביה נמצאו בפארקים ועל גדות התעלות. עם זאת, בשנתיים האחרונות חל שינוי במגמה וכיום העיר מוצפת בכדי ענק בהם נשתלים עצים, ואם אין די מקום לעצים את מקומם תופסים עציצים יפיפיים תלויים על פנסי הרחוב או על מעקות הגשרים.
העיר עתירה בפינות חמד ושכיות חמדה ששזורות כאבנים טובות בנזר מופלא - עיר בה כל פינה תגרום לחובב עיצוב באשר הוא לשמוט לסתות אל מול עושר ויזואלי שתוכנן בקפידה יתרה.
אחד הלוקיישנים המומלצים לביקור הוא Café Vlissinghe, ולו רק בכדי להתרשם ממבנה הטומן בחובו אלמנטים שנוצרו לפני 500 שנה ויותר. זהו בית הקפה העתיק ביותר שפועל ברציפות בברוז', והתיעוד הראשון שנמצא אודותיו בכתובים מחזיר אותנו אחורה בזמן לשנת 1515.
הוא מורכב משני בתים מחוברים שנבנו בסוף המאה ה-15 ושופצו במאה ה-17, אז גם הוחלפו חזיתות העץ המקוריות בחזיתות אבן. ההיסטוריה המודרנית של בית הקפה מתחילה בשנת 1855, כשנרכש ע"י ז'אק דה מיולמסטר, בעליה של מבשלת הבירה דה ארנד (לימים Aigle Belgica) הסמוכה לבית הקפה. חללי הפנים שוחזרו באופן מופתי בשנת 1869, במבנה הותקן אח משיש שחור, שמהווה focal point במרחב, ושובצו פריטי ריהוט שמייצגים נאמנה את סגנון הניאו-בארוק. על הקירות נתלו יצירות אמנות פלמית ישנה ועתיקה שמשתלבות שמושכות לא רק תיירים אלא גם ובעיקר את חובבי האמנות המתגוררים בעיר.
מוקד ארכיטקטוני נוסף ששווה לפקוד הוא ה-Notary hotel, מלון בוטיק שנפתח לפני חודשים ספורים במבנה היסטורי בלב העיר, בסמוך לבזיליקה ולאולם הקונצרטים העירוני. הוא מוקף בגנים קסומים ונמצא בנקודה האופטימלית ממנה נכון לצאת ולחקור את העיר.
המבנה המפואר שימש כביתו של הנוטריון המקומי פרנסואה וניכר כי בעליו החדשים השכילו לשמר נתח נכבד מעברו הודות לשחזור מדויק של מאפיינים היסטוריים שנשתמרו באופן נאמן למקור, מבחוץ ומבפנים. חזיתו הקדמית מאופקת וניתן לדמותה לחייל טוב שאינו מתבלט ועומד בדום מתוח בשורת הבתים - רב הנסתר על הגלוי. עם פתיחת דלת הכניסה נגלים השפע והעושר הוויזואלי: עיצוב פנים עתיר בחומרים, צבעים, מרקמים ורבדים. ניכר כי מתכנני המלון עיצבו אותו באקסטרה אהבה, שום פרט לא נסתר מעיניהם והם ירדו לדקויות שרק מי שמבין בעיצוב יידע באמת להעריך. כל אלמנט שוחזר לפרטי פרטים, החל מהכרכובים והפסלים, דרך יצירות האמנות ופריטי הריהוט ועד לצמחים.
בנייה מודרנית בזיקה מסורתית
העובדה שברוז' היא עיר שגוועה, ונחשבה במשך שנים ארוכות לאחת הערים העניות באירופה, רק משחקת לטובתה. כמעט ולא בוצעו בה שינויים ומהרגע שהגלגל התהפך והיא חזרה לגדולתה קברניטיה עשו לילות כימים בכדי להחזיר עטרה ליושנה. יחד עם זאת, מידי פעם קופצים לעין אלמנטים יוצאי דופן ביחס לבנייה המסורתית, בהם מרפסות אקווריום אולטרה-מודרניות ששזורות בחזיתות המבנים העתיקים.
ככלל, נראה כי חלונות הבתים בברוז' יצאו מאותו מפעל - לכולם קונטור זהה והם אחידים בגודלם. בחלק מהמבנים נפערו פתחים לטובת מרפסות זכוכית זוויתיות שמייצרות תחושת מרחב, אך אינן פוגמות במרקם היפה והייחודי של העיר. קשה שלא לעמוד נפעמים לנוכח הרעיון, ויותר מכך מאיכות הביצוע שמונע מהן מלהאפיל על הבנייה המסורתית.
לאלו מצטרפים גם מתחמי מגורים חדשים שנבנים בשנים האחרונות במעטפת העיר, מחוץ לרדיוס של המרכז ההיסטורי, ומספקים מענה למשפחות ממעמד סוציואקונומי בינוני. המבנים הללו נבנים ברובם על אדמות שבבעלות הכנסייה המקומית. הקונטור זהה בצורתו למבנים הניאו-בארוקיים המחודדים אך הגמר זוכה כאן לאינטרפרטציה מודרנית, שונה ב-180 מעלות מהמבנים שצובעים את העיר בשלל גוונים. חזיתות המתחמים מחופות באריחי פורצלן אפורים שמשווים למבנה מראה מעט מפויח - אגרוף בבטן הרכה של הארכיטקטורה המסורתית. הם ממוקמים בינות גנים גדולים ועתיקים שמזכירים לנו שעודנו נמצאים באחת הערים המרתקות והשמורות באירופה הקלאסית.
ובכן, אם נשארתם עד כאן וודאי הבנתם שאני מאוהבת בברוז'. רגע לפני שובי ארצה ביררתי עם עצמי על מה יושבת האהבה הזאת והבנתי שהליכה ברחוב נקי ומטופח עושה לי שמחה בלב. הבנתי שרחובות העיר נקיים, לא כי ממתין שם צבא אדיר של מנקים, אלא בזכות העובדה שתושביה אוהבים את עירם באמת. חשובה להם איכות החיים, והם מבינים שדירתם והרחוב הם למעשה ישות אחת, לכן הם פועלים בנחישות ובנחרצות לדאוג שזה יתבטא גם במעשים. איזה כיף ללכת במקום שכזה. כמה אנרגיה טובה ביקור שכזה נותן ועד כמה הוא מדרבן לעשות, ליצור וליזום. זה מה ששבה את ליבי, מאמינה שגם את ליבכם.
ברברה ברזין היא מעצבת פנים ובעלת בית ספר ללימודי עיצוב פנים
