יש אמנים ותופעות אמנותיות שתמיד מרתק לחזור אליהם. קחו למשל את הקשר המרתק שנוצר בין אנדי וורהול וז'אן מישל בסקיאט. כל אחד מהענקים הללו הוביל קריירה אישית מוצלחת ויחד הם חברו גם לתקופת עשייה משותפת ונסקו אל שמי המודעות והיצירה של אמצע שנות השמונים.
בימים אלה, ורק עד העשירי בספטמבר, מוצגת ב"מוזיאון האופנה והטקסטיל" בלונדון, תערוכה מפתיעה שחושפת פן שרובינו פחות מכירים בקריירה של אנדי וורהול. בתערוכה שנקראת "אנדי וורהול: הבדים" נראים כ-50 פריטי טקסטיל וביגוד שעיצב וורהול בתחילת דרכו בשנות ה-50 ותחילת שנות ה-60 שעליהם הדפסים של חפצים צבעוניים כמו גלידה, כפתורים, לימונים חתוכים, בייגלה וליצנים משעשעים וצבעוניים.
מעיצוב טקסטיל לאמנות הפופ
גיבושה של התערוכה החל לאחר שחבילה פשוטה למדיי הגיעה בדואר רגיל כל הדרך מניו מקסיקו ללונדון. כעשר שנים קודם לכן, מצאו אספני העיצוב ג'פרי ריינר וריצ'ארד צ'מברליין במגזין "גלמור" ישן עדות קטנטונת לכך שוורהול למעשה עיצב גם טקסטיל. במגזין נראתה שמלת משי שלצידה כתוב באותיות קטנות: "פרפרים בהירים, בעיצובו של אנדי וורהול". עיצובי הטקסטיל של וורהול לא זכו לאותה רמת כבוד כמו אמנות הפופ שלו מהסיבה הפשוטה שוורהול מכר אותם ליצרני טקסטיל בעילום שם.
עם זה, מעניין לראות איך ההתפתחות של וורהול בתחום עיצוב הטקסטיל כמו פתחה בפניו את הדרך אל אמנות הפופ. המוצגים בתערוכה, שרבים מהם נחשפים לראשונה כי קשה היה לאתר אותם, מגלים את הייחודיות, הצבעוניות וההומור שאפיינו אותו כבר בתחילת דרכו. מאפיינים אלה לצד אהבתו של וורהול לדימויים שחוזרים על עצמם וליכולתו לעשות משהו מופלא מאלמנט פשוט ושכיח, עזרו לשני האספנים לאשרר את האותנטיות של הבדים והבגדים שמצאו בעמל רב. הצגתם של הממצאים בתערוכה מדגישה את הדרך החשובה בהתפתחותו של וורהול בדרך אל הדפסי בקבוקי הקולה, שימורי המרק ופניה של מרילין מונרו שכולנו מכירים.
ואם באמנות הפופ של וורהול עסקינן, הרי שממש עד לאחרונה הוצגה ב"קרן לואי ויטון" בפריס התערוכה המסקרנת "בסקיאט X וורהול, ציור בארבע ידיים". באמצע שנות השמונים, מסתבר, יצרו יחד שני האמנים הגדולים הללו כ-160 ציורים שבהם כמה מהעבודות הגדולות, המרשימות והידועות ביותר שהופקו במהלך הקריירה שלהם. בתערוכה, שנפתחה בסדרת פורטרטים של בסקיאט מאת וורהול ושל וורהול מאת בסקיאט, הוצגו למעלה מ-80 עבודות חתומות במשותף על ידי השניים לצד עבודות של כל אחד מהם בנפרד.
דיאלוג אמנותי פורה
הקשר בין וורהול, אז גבר לבן בן 54 שכבר החזיק בקריירה משגשגת, לבין בסקיאט – בחור שחור בן 22 שאמנם נחשב לאמן צעיר, אנרגטי ומבטיח אבל היה עדיין בתחילת דרכו, מסקרן למדיי. ואכן, יש כמה וכמה גרסאות לאופן בו נוצרה החברות המעניינת בין השניים. יש שאומרים שהם נפגשו בשלהי שנת 1982 במועדון לילה בניו יורק. אחרים גורסים שבסקיאט הבחין בוורהול בבית קפה ופשוט ניגש אליו. כשזה התנער ממנו, רץ בסקיאט אל הסטודיו, צייר דיוקן משותף של השניים והביא אותו אל וורהול כשהוא עדיין נוטף צבע טרי. וורהול התפעל עד כדי כך ומשם הכל היסטוריה.
לפי הגרסה של מארגני התערוכה, הקשר בין השניים נוצר דווקא בתיווכו ובתמיכתו הנלהבות של אמן הגרפיטי הידוע קית' הרינג שדחף את סוכן האמנות של השניים, ברונו בישופברגר, לייצר שיתוף פעולה ביניהם. כך אן כך, הקשר והידידות בין וורהול ובסקיאט לא רק שהיו אמיצים וייחודיים אלא גם העידו על כוחה של האמנות לחבר בין אנשים.
וורהול שימש לבסקיאט מנטור וסיפק לו את ההכוונה והתמיכה שהוא היה צריך כדי להפוך לאמן מצליח תוך שהוא מכיר לו שפה חדשה ואת הסצנה הניו יורקית, בעוד שבסקיאט העניק לוורהול הזדמנות להחיות את האנרגיה והיצירתיות שהוא היה צריך כדי להמשיך לקדם קריירה משגשגת. "אנדי היה מתחיל ציור ושם עליו משהו מאוד מוכר, או לוגו של מוצר, ואני הייתי משחית אותו", הסביר בסקיאט.
"אני חושב שהציורים האלה שאנחנו עושים יחד טובים יותר כשאי אפשר לדעת מי עשה מה", ציין וורהול. התערוכה ב"קרן לואי ויטון" אכן הציגה את הדיאלוג המאוד פורה בין השניים שבו סגנונות, צורות וצבעים התמודדו גם עם נושאים לא פשוטים של התקופה ההיא.
אנדי וורהול: הבדים, עד 10.9, מוזיאון האופנה והטקסטיל, לונדון.
צילומי התמונות בתקריב מהתערוכה בפריס:
© The Estate of Jean-Michel Basquiat. Licensed by Artestar, New-York.
© The Andy Warhol Foundation for the Visual Arts, Inc. / Licensed by ADAGP, Paris 2023
צילומים מתוך התערוכה:
© Estate of Jean-Michel Basquiat Licensed by Artestar, New York, 2023
© The Andy Warhol Foundation for the Visual Arts, Inc. / Licensed by ADAGP, Paris
© Fondation Louis Vuitton / Marc Domage
